סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לָא הֲוָה מְפַלֵּיג נַפְשֵׁיהּ מִינֵּיהּ מְנָלַן אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ אֶלָּא מֵעַתָּה כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ הָכִי נָמֵי אֶלָּא מָה דְּהָוֵי אַסּוּסֶיךָ תֶּהֱוֵי אַסּוּסַי הָכִי נָמֵי מַאי דְּהָוֵי עֲלָךְ וְעִילָּוֵי עַמָּךְ תֶּיהֱוֵי עֲלַי וְעִילָּוֵי עַמִּי
אֶלָּא מֵהָכָא וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן מַאי גּוֹרֶן אִילֵּימָא גּוֹרֶן מַמָּשׁ אַטּוּ שַׁעַר שׁוֹמְרוֹן גּוֹרֶן הֲוָה אֶלָּא כִּי גוֹרֶן דִּתְנַן סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גוֹרֶן עֲגוּלָּה כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מִבֵּי טַבָּחֵי דְאַחְאָב עַל פִּי הַדִּבּוּר שָׁאנֵי
מַאי עוֹרְבִים אָמַר רָבִינָא עוֹרְבִים מַמָּשׁ אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר מִנְיוֹמֵי וְדִלְמָא תְּרֵי גַבְרֵי דְּהָוֵי שְׁמַיְיהוּ עוֹרְבִים מִי לָא כְּתִיב וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב וְגוֹ' אֲמַר לֵיהּ אִיתְרְמַאי מִילְּתָא דְּתַרְוַיְיהוּ הֲוָה שְׁמַיְיהוּ עוֹרְבִים
וְדִלְמָא עַל שֵׁם מְקוֹמָן מִי לָא כְּתִיב וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה וְקַשְׁיָא לַן קָרֵי לַהּ נַעֲרָה וְקָרֵי לַהּ קְטַנָּה וְאָמַר רַבִּי פְּדָת קְטַנָּה דְּמִן נְעוֹרָן אִם כֵּן עוֹרְבִיִּים מִיבְּעֵי לֵיהּ
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וַאֲפִילּוּ כּוּתִי וַאֲפִילּוּ עָרֵל וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד הַאי עָרֵל הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָּה הַאי יִשְׂרָאֵל מְעַלְּיָא הוּא אֶלָּא פְּשִׁיטָא מְשׁוּמָּד לַעֲרֵלוּת
אֵימָא סֵיפָא וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד הֵיכִי דָמֵי אִי מְשׁוּמָּד לְדָבָר אֶחָד הַיְינוּ מְשׁוּמָּד לַעֲרֵלוּת אֶלָּא לָאו מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה וְכִדְרַב עָנָן
לָא לְעוֹלָם אֵימַר לָךְ מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה לָא דְּאָמַר מָר חֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכׇּל הַכּוֹפֵר בָּהּ כְּמוֹדֶה בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ
אֶלָּא מְשׁוּמָּד לְאוֹתוֹ דָּבָר וְכִדְרָבָא
מֵיתִיבִי מִכֶּם וְלֹא כּוּלְּכֶם לְהוֹצִיא אֶת הַמְשׁוּמָּד מִכֶּם בָּכֶם חִלַּקְתִּי וְלֹא בְּאוּמּוֹת מִן הַבְּהֵמָה לְהָבִיא בְּנֵי אָדָם שֶׁדּוֹמִים לִבְהֵמָה מִכָּאן אָמְרוּ מְקַבְּלִין קׇרְבְּנוֹת מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בָּהֶן בִּתְשׁוּבָה חוּץ מִן הַמְשׁוּמָּד וּמְנַסֵּךְ אֶת הַיַּיִן וּמְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא
הָא גוּפָא קַשְׁיָא אָמְרַתְּ מִכֶּם וְלֹא כּוּלְּכֶם לְהוֹצִיא אֶת הַמְשׁוּמָּד וַהֲדַר תָּנֵי מְקַבְּלִין קׇרְבָּנוֹת מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל
הָא לָא קַשְׁיָא רֵישָׁא מְשׁוּמָּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ מְצִיעֲתָא מְשׁוּמָּד לְדָבָר אֶחָד
אֵימָא סֵיפָא חוּץ מִן הַמְשׁוּמָּד וּמְנַסֵּךְ אֶת הַיַּיִן וּמְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא הַאי מְשׁוּמָּד הֵיכִי דָמֵי אִי מְשׁוּמָּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ הַיְינוּ רֵישָׁא וְאִי מְשׁוּמָּד לְדָבָר אֶחָד קַשְׁיָא מְצִיעֲתָא
אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר חוּץ מִן הַמְשׁוּמָּד לְנַסֵּךְ אֶת הַיַּיִן וּלְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא אַלְמָא מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה הָוֵה מְשׁוּמָּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ וּתְיוּבְתָּא דְּרַב עָנָן תְּיוּבְתָּא
וְהָא מֵהָכָא נָפְקָא מֵהָתָם נָפְקָא

רש"י

לא הוה מפליג נפשיה מיניה. לא היה יהושפט נזהר ונבדל ממנו משום חשד כלל אלמא אע''ג דמומר לעבודת כוכבים היה לא הוי מומר לכל התורה כולה: כעמי כעמך. דמשמע הרי אתה כמותינו דסומכין עלייהו: כסוסי כסוסיך ה''נ. דלענין איסור והיתר קאמר אלא על כרחך לענין המלחמה קאמר ליה: בגורן. כי גורן היו יושבים בחיבה ובריעות ובאגודה א' כסנהדרין שאין חושדין זה את זה: שיהו רואין זה את זה. להיות שומעין איש את חבירו ומתווכחין זה עם זה עד שתצא הוראה כהלכה שאילו היו יושבין כשורה שלא בעגולה אין בני ראש השורה רואין בני סוף שורתו וכעגולה שלימה לא היו יושבין כדי שיהא מקום לצאת ולבא: מסייע ליה. לרב ענן: על פי הדבור שאני. שהקב''ה התירו לפי שעה דכתיב (מלכים א יז) ואת העורבים צויתי שם לכלכלך: ואתרמי מילתא כו'. בתמיהה: ודלמא על שם מקומן. שהיו מצור עורב: מי לא כתיב. שאדם נקרא על שם מקומו ואפילו יחיד ואף ע''פ שאין מדבר בכל אנשי המקום כגון פלשתים גבעונים אלא באיש אחד כדכתיב נערה קטנה: וקשיא לן קרי לה נערה. דהביאה ב' שערות וקרי לה קטנה דמשמע שלא הביאה שתי שערות: וא''ר פדת. האי נערה לאו נערה ממש אלא על שם מקומה דמן נעורן וה''נ אע''ג דלאו בכל בני המקום קאמר שהרי ודאי לכולן לא גילה שהרי נחבא היה מ''מ איכא למימר דתרי גברי הוו וקראן על שם מקומן ואין מזכיר שמם: עורביים מבעי ליה. דלא אתי למטעי בעורבים ממש: ישראל מעליא הוא. דאנוס הוא: אי נימא מומר לדבר אחד. לאחד מכל המצות לאשמועינן דלא הוה מומר לכל התורה כולה: שכל הכופר בה כמודה בכל התורה. כדכתיב (במדבר טו) וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה וגו' וילפינן בהוריות (דף ח.) דבעבודת כוכבים מיירי: מומר לאותו דבר. לשחיטה ולתיאבון ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא כיון דדש ביה כהיתירא דמי ליה אלא ודאי כאיסורא דמי ליה ולתיאבון הוא דעבר עליה וכי מזמנינן ליה סכין לא שביק היתירא ואכיל איסורא: מכם. אדם כי יקריב מכם קרבן וגבי נדר או נדבה כתיב דהא כי יקריב משמע כשירצו להקריב: להוציא המומר. שאין מקבלין נדבתו: מכם בכם חילקתי. כלומר מדכתיב האי מיעוטא בישראל ולא באומות דכתיב איש איש מבית ישראל אשר יקריב קרבן לכל נדריכם וגו' בפרשת מומין (ויקרא כב) ותניא לקמן בפירקין (דף יג:) איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל וגבי דידהו לא כתיב מיעוטא דלכתוב מן האדם כי יקריב קרבן דמשמע ולא כל האדם שמע מינה בכם חלקתי שכשרין מביאין ולא המומרין ולא באומות שכולן מתנדבין מקבלין מהם: עם הדומה לבהמה. שאין מקיימין את המצות: מן דכתיב גבי בהמה למעוטי רובע ונרבע. הכי דריש ליה בבבא קמא (דף מ:) ובבכורות (דף מא.) ובתמורה (דף כח.): מפושעי ישראל. משמע מזידין כדתניא במסכת יומא (דף לו:) פשעים אלו המרדים וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי והיינו מומר ולקמן מפרש לה ואזיל: ומנסך את היין. לעבודת כוכבים: אי מומר לדבר אחד קשיא מציעתא. דקתני מקבלין אסיפא: אלא לאו ה''ק. מקבלין קרבנות מפושעי ישראל במומר לדבר אחד חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות דהני חמירי אלמא מומר לעבודת כוכבים כמומר לכל התורה כולה דמי. האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב''ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב''ה במעשה בראשית: והא מהכא נפקא מהתם נפקא. דאין מקבלין קרבן מן המומרין:

תוספות

על פי הדבור שאני. וא''ת ולמאי דס''ד דלא הוי ע''פ הדבור תקשי דהא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור לקמן (דף צה.) ויש לומר דזה היה יודע שהיה סומך ע''פ הדבור דלאו משל עובד כוכבים קא מייתי אבל לא ס''ד שבא הדבור להתיר האיסור שחיטת טבחים דאחאב: קרי לה נערה וקרי לה קטנה. בפרק בתרא דסוטה (דף מו:) דריש נערים שהיו מנוערים מן המצות והכא לא שייך למדרש הכי: דמן נעורן. שם מקום דכתיב (בד''ה א ז) למזרח נערן ולמערב גזר: עורביים מבעי ליה. ואף על גב דכתיב עברים מצרים ולא כתיב עבריים מצריים התם ליכא למיטעי: מכם ולא כולכם להוציא את המומר. תימה דהא איצטריך לכדדרשינן בריש לולב הגזול (סוכה דף ל.) אי לפני יאוש אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא והאי לאו דידיה הוא וי''ל דהתם לאו משום דתיפוק לן מהאי קרא גזול לפני יאוש דהאי מביתו נפקא כדאמרינן במרובה (ב''ק דף סז:) קרבנו ולא הגזול אימת אילימא לפני יאוש ל''ל קרא כלומר וכי יכול להקדיש ביתו אמר רחמנא ולא מייתי התם קרא דכי יקריב אלא לומר דקרבן אמר רחמנא והאי לאו קרבן הוא שאין בידו להקדישו לפני יאוש ועוד י''ל דתרתי שמעינן ממכם ולגזילה מקודשת איצטריך ומביתו לא נפקא אלא שלא עלתה לשם חובה: כדי שיחזרו בהם בתשובה. לאו טעמא דקרא קא דריש אלא נותן טעם לדבר מדרבינן מהא מומר לדבר אחד טפי ממומר לכל התורה כולה ולא מוקמינן קרא במילתא אחריתי וקאמר דמומר לדבר אחד בקל יחזור בתשובה ולכך מקבלין מהם כדי שיחזרו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר