סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הַבָּשָׂר מַגַּע נְבֵלָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מַגַּע טְרֵפָה שְׁחוּטָה
קָתָנֵי מִיהָא רֵישָׁא הוֹצִיא עוּבָּר אֶת יָדוֹ וְהֶחְזִירָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ מוּתָּר בַּאֲכִילָה מַאי לָאו אַאֵבֶר לָא אַעוּבָּר
אִי אַעוּבָּר אֵימָא סֵיפָא שָׁחַט אֶת אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ הֶחְזִירוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה וְאִי עוּבָּר אַמַּאי אָסוּר
כִּדְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִמְקוֹם חֲתָךְ הָכָא נָמֵי לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִמְקוֹם חֲתָךְ
אִינִי וְהָא כִּי אֲתָא אֲבִימִי מִבֵּי חוֹזָאֵי אֲתָא וְאַיְיתִי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ פַּרְסָה הֶחְזִיר אֱכוֹל פְּרָסוֹת הֶחְזִיר אֱכוֹל מַאי לָאו הֶחְזִיר פַּרְסָה אֲכוּל פַּרְסָה
לֹא הֶחֱזִיר פַּרְסָה אֱכוֹל עוּבָּר אִי עוּבָּר מַאי אִירְיָא הֶחְזִיר אֲפִילּוּ לֹא הֶחֱזִיר נָמֵי אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִמְקוֹם חֲתָךְ
וְהָא תְּרֵי קְרָאֵי קָא נָסֵיב לַהּ מַאי לָאו חַד לְאֵבֶר וְחַד לִמְקוֹם חֲתָךְ לָא חַד לִמְקוֹם חֲתָךְ וְחַד לְקָלוּט בִּמְעֵי פָרָה
וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן קָלוּט בֶּן פָּרָה אָסוּר הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּיָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם אֲבָל בִּמְעֵי אִמּוֹ שְׁרֵי
עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְאֵבֶר עַצְמוֹ מוּתָּר
אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְעוּלָּא וְהָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ אֵבֶר עַצְמוֹ אָסוּר אֲמַר לֵיהּ מַאן יָהֵיב לַן מֵעַפְרָא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל וּמָלֵינַן עַיְינִין אֶלָּא הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל הָיוּ בִּכְלַל בָּשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ
כְּשֶׁפָּרַט לְךָ הַכָּתוּב גַּבֵּי חַטָּאת שֶׁיָּצְתָה חוּץ לִמְחִיצָתָהּ וְחָזְרָה אָסוּר חַטָּאת הוּא דִּפְרַט רַחֲמָנָא בָּהּ אֲבָל כֹּל מִילֵּי כֵּיוָן דַּהֲדוּר שְׁרֵי
מֵיתִיבִי בָּשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּבִכּוּרִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לִמְחִיצָתָן וְחָזְרוּ מוּתָּרִין יָכוֹל אַף זֶה כֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר טְרֵפָה
מַאי תַּלְמוּדָא אָמַר רַבָּה כִּטְרֵפָה מָה טְרֵפָה כֵּיוָן שֶׁנִּטְרְפָה שׁוּב אֵין לָהּ הֶיתֵּר אַף בָּשָׂר כֵּיוָן שֶׁיָּצָא חוּץ לִמְחִיצָתוֹ שׁוּב אֵין לוֹ הֶיתֵּר תְּיוּבְתָּא דְעוּלָּא תְּיוּבְתָּא
אָמַר מָר לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּבִכּוּרִים הֵיכָן מָצִינוּ
דִּכְתִיב לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנֶךָ וְגוֹ' בִּשְׁעָרֶיךָ הוּא דְּלָא תֵּיכוּל אֲבָל יָצְאוּ חוּץ לִמְחִיצָתָן וְחָזְרוּ מוּתָּרִין
בְּמַעְרְבָא מַתְנוּ הָכִי רַב אָמַר יֵשׁ לֵידָה לְאֵבָרִים וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין לֵידָה לְאֵבָרִים
מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ לְמֵיסַר מִיעוּט אֵבֶר שֶׁבִּפְנִים
אִיבַּעְיָא לְהוּ לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין לֵידָה לְאֵבָרִים הוֹצִיא הָעוּבָּר אֶת יָדוֹ וְהֶחְזִירָהּ וְחָזַר וְהוֹצִיא אֶת יָדוֹ וְהֶחְזִירָהּ עַד שֶׁהִשְׁלִימוֹ לְרוּבּוֹ מַהוּ מִי אָמְרִינַן הָא נְפַק לֵיהּ רוּבָּא אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דַּהֲדַר הָדַר
אִם תִּמְצֵי לוֹמַר כֵּיוָן דַּהֲדַר הָדַר הוֹצִיא עוּבָּר אֶת יָדוֹ וַחֲתָכָהּ וְחָזַר וְהוֹצִיא אֶת יָדוֹ וַחֲתָכָהּ עַד שֶׁהִשְׁלִימוֹ לְרוּבּוֹ מַהוּ מִי אָמְרִינַן הָא נָפֵיק לֵיהּ רוּבָּא אוֹ דִלְמָא רוּבָּא בְּבַת אַחַת בָּעֵינַן
תָּא שְׁמַע

רש"י

הבשר. כל העובר והבהמה נגעו באבר טמאין: מגע טריפה שחוטה. שאבר היוצא עדיין הוא מחובר בשעת שחיטה אע''פ שאין שחיטה מתירתה באכילה מטהרתה מידי נבילה כטרפה ששחיטתה מטהרתה וטעמייהו מפרש במתני' ולקמן (דף עג.) מפרש בפירקין בטרפה שחוטה מאי מגע שייך למימר בה ומפרש שטרפה שחוטה מטמאה את המוקדשים מדרבנן: פרסה החזיר אכול פרסות החזיר אכול. אקרא קאי דכתיב (דברים יד) כל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה וגו' ומהאי קרא נפקא לן לקמן (דף סט.) דעובר ניתר בשחיטת האם ודריש בהמה דרישא אבהמה דסיפא ומשמע בהמה שבבהמה תאכלו ופרסה ופרסות דכתיבי ביה להכי אתו לומר לך פעמים שאתה אוכל כל אבריו ופעמים שאין אתה אוכל אלא מקצתן פרסה החזיר הוציא שתי ידיו והחזיר האחת אכול אותה החזיר שתיהם אכול שתיהן: למקום חתך. והכי קאמר החזיר פרסה אכול מקום חתך שלה החזיר פרסות אכול מקום חתך של שניהם: והא תרי קראי נסיב לה. פרסות ופרסה ואי למקום חתך מדאשמועינן בחדא דאם החזירו אכול ואם לאו לא תאכל ה''ה לתרי: חד למקום חתך. פרסות החזיר למישרי מקום חתך בחזרה וחד למישרי עובר שפרסותיו קלוטות כגמל ונמצא במעי פרה ואליבא דרבי שמעון איצטריך דקאסר קלוט בן טהורה בבכורות (דף ו:) גמל גמל שתי פעמים אחד גמל שנולד מן הגמלה ואחד גמל שנולד מן הפרה ואשמועי' הכא דאם נמצא בתוכה מודה דשרי דהכי קאמר עובר שאין לה אלא פרסה שאין פרסותיו סדוקות אכול והחזיר דרישא לאו דוקא: עולא פליג אדרב יהודה: הכל היו. כל הנאמר בו מחיצה כגון עובר לשחיטה ובשר קדשי קדשים שנתנה להם תורת מחיצות עזרה בקדשים קלים שחומת ירושלים מחיצה להם כולן היו בכלל איסור זה דמשיצא בשר בשדה הרי הוא כטרפה ובא הכתוב ופרט לך בחטאת שאין חזרה מועלת בה דכתיב (ויקרא י) בשעיר חטאת דראש חדש ששרפוהו אהרן ובניו וקצף עליהם משה מדוע לא אכלתם את החטאת הן לא הובא את דמה אל הקדש שתפסל בכך כדכתיב (שם ו) וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' ופנימה היתה שלא יצתה ממחיצתה הא יצתה בת שריפה היא ולא אמרינן ליהדרה ולא הוצרך לפרוט בה דמהיכא תיתי לן דתשתרי מכלל טרפה לא תאכלו משום חזרה להכי פרט בה למימר דהאי היא דלא מהני בה חזרה אבל כל שאר היוצאים שחזרו הותרו: מאי ת''ל. אטרפה קאי למה קראו טרפה ומה למדנו בכך הוה ליה למיכתב בשר בשדה לא תאכלו: לפי שמצינו. לקמן מפרש היכן מצינו: מעשר שני ובכורים. שנכנסו לירושלים ויצאו וחזרו מותרין: אף זה כן. עובר: במערבא מתנו הכי. לפלוגתייהו דרב ור' יוחנן: יש לידה לאברים. אבר שיצא הרי האבר כילוד דתו לא מהניא ליה חזרה: אין לידה. ומהניא ליה חזרה: מאי בינייהו. בין לישנא דמערבא ללישנא קמא: למיסר מיעוט אבר. אם יצא רובו ונשאר מיעוט ללישנא בתרא דנקט לשון לידה הוי ילוד ומיתסר כוליה וללישנא קמא לא נאסר אלא היוצא: לדברי האומר אין לידה לאברים הוציא ידו והחזירה וחזר והוציא ידו. האחרת והחזירה וחזר והוציא שדרתו והחזירה עד שהשלים לרובו של עובר מי הוי כילוד דהא נפקא רוביה או דלמא כיון דאין לידה לאברים הויא חזרה דידיה חזרה וכי נפיק אידך כבר הדר ליה קמא ואין כאן יציאת רוב דאי למאן דאמר יש לידה לא מהניא להו חזרה: ואם תימצי לומר כיון דהדר הדר הוציאה וחתכה כו' או דלמא רובא בבת אחת בעינן. ואפילו למאן דאמר יש לידה איכא למיבעי להא:

תוספות

ואליבא דר' שמעון. אבל לרבנן דשרו גמל במעי פרה אפילו כשנולד לא צריך קרא להתירו בשחיטת אמו דלא גרע בפנים מבחוץ דשרי ולהכי נקט ואליבא דר''ש ולרבנן איצטריך לשום דרשה אחריתי וליכא למימר דאיצטריך לאסור דמות יונה כדאמר לקמן בעינן פרסות וליכא דהא לר''ש אע''ג דלא מייתר ליה קרא להכי משמע לקמן דאוסר נמי דמות יונה דפריך דמות יונה תשתרי פי' מכל בבהמה ומשני בעינן פרסות וליכא והדר פריך קלוט במעי פרה ליתסר ומשני פרסה בבהמה תאכלו והך קושיא ליתא אלא לר''ש דלרבנן לא גרע בפנים מבחוץ דשרי כדפרישית אלמא דמות יונה לר''ש אע''ג דליכא קרא ממילא מיתסר כיון דליכא לא פרסה ולא פרסות אע''ג דפרסה ופרסות אצטריך חד למקום חתך וחד לקלוט ה''ה דלרבנן לא צריך קרא לאסור דמות יונה אלא לשום דרשה איצטריך ומ''מ הך ברייתא דפרסה החזיר אכול לא אתיא אלא כר''ש: אמר ר' יוחנן הכל היו בכלל ובשר בשדה כו'. תימה דלר' יוחנן תקשה ליה ברייתא דהחזיר פרסה דתרי קראי קנסיב וע''כ מוקמינן חד למקום [חתך] וחד לאבר ור' יוחנן נפקא ליה מקרא אחרינא וי''ל דפריך ליה שפיר טפי מאידך ברייתא: הכל היו בכלל ובשר בשדה כו'. דאסור כל מה שיוצא חוץ למחיצה כטרפה דאין לה היתר כדאמר בסמוך ולמאי דמסיק הא כל מילי כיון דהדור שרי מיתוקמא הא דקרי ליה טרפה למלתא אחריתי: יכול אף זה כן ת''ל כו'. וא''ת וקרא דחטאת דכתיב פנימה האי שלא יצתה חוץ למחיצתה הא יצתה בת שריפה היא ל''ל הא מקרא דבשר בשדה נפקא וי''ל דש''ס למילף ממעשר שני ובכורים דשרו דהוקשו בקרא דלא תוכל לאכול בשעריך כדדרשי' בפ''ק דמכות (דף ז.) ונדבותיך זו תודה ושלמים ובכורות זה בכור בקרך וצאנך זה חטאת ואשם ונדריך זה עולה: אבל יצאו חוץ למחיצתן וחזרו מותרין. וא''ת דלמא הכי קאמר בשעריך הוא דלא תיכול אלא יביאם לירושלים לאוכלן שלא נכנסו מעולם אבל לא מיירי מידי באותן שנכנסו ויצאו וי''ל דבאלו הן הלוקין (מכות יט:) משמע בהדיא דאיירי בנכנסו ויצאו דיליף התם דאין לוקין עליהם עד שיראו פני הבית: הוציא ידו וחתכה וחזר והוציא וחתכה עד שהשלימו לרובו מהו. וא''ת מתני' היא בפרק המפלת (נדה כח.) יצא מחותך או מסורס עד שיצא רובו וי''ל דודאי אשה טמאה לידה ברוב ולדה אבל לא שמעינן מהתם דמיעוט שבפנים הרי הוא כילוד:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר