|
טקסט הדף מנוקד
אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּמַקֵּיף לַהּ סוּלְּמָא דְצוֹר מֵהָךְ גִּיסָא וּמַחְתָנָא דְגָדֵר מֵהָךְ גִּיסָא בָּבֶל נָמֵי מַקִּיף לֵהּ פְּרָת מֵהָךְ גִּיסָא וְדִיגְלַת מֵהַאי גִּיסָא דְּכוּלָּא עָלְמָא נָמֵי מַקִּיף אוֹקְיָינוֹס דִּילְמָא מַעֲלוֹת וּמוֹרָדוֹת קָאָמְרַתְּ
אֲמַר לֵיהּ קַרְקַפְנָא חֲזִיתֵיהּ לְרֵישָׁךְ בֵּי עַמּוּדֵי כִּי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְהָא שְׁמַעְתָּא אִיתְּמַר נָמֵי כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַעֲלוֹת וּמוֹרָדוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם רְשׁוּת הָרַבִּים לְפִי שֶׁאֵינָן כְּדִגְלֵי מִדְבָּר בְּעָא מִינֵּיהּ רַחֲבָה מֵרָבָא תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע וְרַבִּים בּוֹקְעִין בּוֹ חַיָּיבִין עָלָיו רְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ אֵין חַיָּיבִין עָלָיו אַלִּיבָּא דְרַבָּנַן לָא תִּיבְּעֵי לָךְ הַשְׁתָּא וּמָה הָתָם דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ אָמְרִי רַבָּנַן לָא אָתוּ רַבִּים וּמְבַטְּלִי לַהּ מְחִיצְתָּא הָכָא דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה מַאי הָתָם הוּא דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ הָכָא הוּא דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ לָא אָתוּ רַבִּים וּמְבַטְּלִי מְחִיצְתָּא אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא אֲמַר לֵיהּ חַיָּיבִין וַאֲפִילּוּ עוֹלִין לוֹ בְּחֶבֶל אֲמַר לֵיהּ אִין וַאֲפִילּוּ בְּמַעֲלוֹת בֵּית מָרוֹן אֲמַר לֵיהּ אִין אֵיתִיבֵיהּ חָצֵר שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִין לָהּ בָּזוֹ וְיוֹצְאִין בָּזוֹ רְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה וּרְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת מַנִּי אִילֵּימָא רַבָּנַן הַשְׁתָּא וּמָה הָתָם דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ אָמְרִי רַבָּנַן לָא אָתוּ רַבִּים וּמְבַטְּלִי מְחִיצְתָּא הָכָא דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֶלָּא לָאו רַבִּי יְהוּדָה הִיא לָא לְעוֹלָם רַבָּנַן וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ תָּא שְׁמַע מְבוֹאוֹת הַמְפוּלָּשׁוֹת בְּבוֹרוֹת בְּשִׁיחִין וּבִמְעָרוֹת רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה בְּבוֹרוֹת סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא לְבוֹרוֹת רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה מַנִּי אִילֵּימָא רַבָּנַן הַשְׁתָּא וּמָה הָתָם דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ אָמְרִי לָא אָתוּ רַבִּים וּמְבַטְּלִי לַהּ הָכָא דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֶלָּא לָאו רַבִּי יְהוּדָה הִיא לָא לְעוֹלָם רַבָּנַן וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ תָּא שְׁמַע שְׁבִילֵי בֵּית גִּילְגּוּל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה וְאֵיזֶהוּ שְׁבִילֵי בֵּית גִּילְגּוּל אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי כֹּל שֶׁאֵין הָעֶבֶד יָכוֹל לִיטּוֹל סְאָה שֶׁל חִיטִּין וְיָרוּץ לִפְנֵי סַרְדְּיוֹט מַנִּי אִילֵּימָא רַבָּנַן הַשְׁתָּא וּמָה הָתָם דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתָּא אָמְרִי רַבָּנַן לָא אָתוּ רַבִּים וּמְבַטְּלִי לַהּ מְחִיצְתָּא הָכָא דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֶלָּא לָאו רַבִּי יְהוּדָה הִיא אֲמַר לֵיהּ שְׁבִילֵי בֵּית גִּילְגּוּל קָאָמְרַתְּ יְהוֹשֻׁעַ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה עָמַד וְתִיקֵּן לָהֶם דְּרָכִים וּסְרַטְיָא כֹּל הֵיכָא דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתָּא מְסָרָהּ לָרַבִּים כֹּל הֵיכָא דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתָּא מְסָרָהּ לַיָּחִיד: מַתְנִי' אֶחָד בּוֹר הָרַבִּים וּבְאֵר הָרַבִּים וּבְאֵר הַיָּחִיד עוֹשִׂין לָהֶן פַּסִּין אֲבָל לְבוֹר הַיָּחִיד עוֹשִׂין לוֹ מְחִיצָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר אֵין עוֹשִׂין פַּסִּין אֶלָּא לִבְאֵר הָרַבִּים בִּלְבַד וְלַשְּׁאָר עוֹשִׂין חֲגוֹרָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים: רש"י[לעלות בו לא''י והוא גבוה י' טפחים: ומחתנא. מורד חריץ עמוק י' טפחים ורחב ד' סביב א''י מאידך גיסא] והוי לה מחיצה ונהי דאסור לטלטולי מדרבנן מיהו לאו רה''ר דאורייתא היא לאחיובי עליה: מעלות ומורדות שבה קאמרת. שאין חייבין עליהם משום רה''ר דלא ניחא דריסה דידהו ולא הוי רה''ר: קרקפנא. בעל הגולגולת כלומר אדם חשוב: עמודי. של בית מדרש של ר' יוחנן: שאינן כדגלי מדבר. דארץ חלקה היתה שהענן משוה אותה: ואפי' עולין לו בחבל. בעיא היא ורחבה קאמר לה: מעלות בית מרון. זקופין מאד ומעלה קצרה ומהלכין בה בזה אחר זה ולא שנים יחד כדאמרי' בר''ה (ד' יח.) כבני מרון כמעלות בית מרון: חצר שהרבים נכנסין לה. דרך פתחים או פרצות של עשר: דלא ניחא תשמישתי'. לרבים לדריסה שהפתחין קצרין וגידודין יש באסקופה ופשיטא דלא מבטלה בקיעת רבים למחיצות: אלא לאו ר' יהודה. ואשמעינן דהיכא דלא ניחא תשמישתיה מודי: בבורות סלקא דעתך. היכי הוי מבוי בתוך הבור: לבורות. שיש בור בראשו אחד ובשפה אחת קצרה מהלכין שם עד שעוברין: שבילי בית גילגול. מעלה גבוהה וזקופה היא בארץ ישראל: יהושע אוהב ישראל היה. ובמעלות ומורדות דארץ ישראל מודינא לך דאין חייבין עליהן וכי אמינא לך דחייבין בשאר ארצות קאמינא: מתני' בור הרבים. אי פסקי מיא מדכרי אהדדי: באר היחיד. נמי שרי דהא לא פסקי מיא: לבאר הרבים. דאיכא תרתי למעליותא: חגורה. היקף של חבלים: תוספותאילימא משום דמקיף סולמא דצור. הוה מצי לאקשויי מר' יוחנן גופיה דאמר לעיל ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום רה''ר ושמא התם הוי אליבא דר' יהודה דאית ליה דאתו רבים ומבטלי מחיצה והכא אליבא דרבנן: דילמא מעלות ומורדות קאמרת. ודווקא בארץ ישראל כדמפרש טעמא בסמוך יהושע אוהב ישראל היה אבל בחוצה לארץ חייב ואליבא דר' יהודה אבל לרבנן אפי' בחוצה לארץ פטור דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה ותימה דלרבנן כל ארץ ישראל תעשה רה''י ע''י סולמא דצור ומחתנא דגדר ובבל נמי דמקיף לה דיגלת ולא אתו רבים ומבטלי מחיצתן ולר' יוחנן דאמר בפרק הדר (לקמן ד' סז:) קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אפי' כור ואפי' כוריים הזורק לתוכו חייב והוא הדין אפי' לאלף כורים דמה שיעור יהיה וי''ל דמחיצה שאינה עשויה בידי אדם לא חשיבא מחיצה כולי האי ואפי' רבנן מודו דאתו רבים ומבטלי מחיצה: קרקפנא חזיתיה לרישך. רישך היינו רבה שהיה רבו של אביי והוי כמו רישך בקרירי ורישא דרישך בחמימי (שבת ד' נה.) ומצינו שהלך רבה לארץ ישראל ללמוד תורה לפני ר' יוחנן בסוף פרק שני דייני גזירות (כתובות ד' קיא.) אבל אביי עצמו לא מצינו שהלך ללמוד תורה שם [ועוד שלא ראה אביי את ר' יוחנן אבל רבה תלמידו של רבי יוחנן הוה]: תל המתלקט כו'. לא הוה שמיע ליה הא דא''ר יוחנן מעלות ומורדות שבארץ ישראל כו' אבל בחוצה לארץ חייבין: מני אילימא רבנן. וא''ת לימא לעולם רבנן וקמשמע לן דאפילו לטלטל שרי דמפסי ביראות לא שמעינן דבעולי רגלים הקילו וי''ל דעדיפא קא משני: אלא לאו ר' יהודה. וא''ת ולוקמא כגון שיש שתי מחיצות גמורות דבההיא ודאי מודה ר' יהודה וי''ל דע''כ בשנפרצה מד' רוחות דאי בנפרצה מב' רוחות מאי איריא דלא ניחא תשמישתיה אפי' ניחא תשמישתיה נמי כדפריך לרבנן: תא שמע מבואות המפולשות. במסכת טהרות (פ''ו מ''ו) גרסי' בגיתות והיינו בורות שתחת הגיתות פי' רבינו חננאל וכגון שהבור רחוק מן הכותל ג' טפחים מכל צד והולכין דרך כאן וכאן וקא משמע לן דאפי' הכי לא בטלי מחיצה דאי בור הולך מכותל לכותל פשיטא דהוי רה''י והא דנקט בור ולא נקט מחיצה מופלגת ג' מן הכותל משום דבבור הוי חדוש טפי דאע''ג שרשות הרבים נמי מהלכת בתוכו אפי' הכי הוי רשות היחיד לשבת: ואיזהו שבילי בית גלגול כו'. ואם תאמר והא ע''כ שבילי בית גלגול היו מתלקטים עשרה מתוך ארבע הואיל והוי רשות היחיד לשבת וא''כ מה צריך הכא לאתויי דר' ינאי ועוד קשיא דאמאי לא משני רשות הרבים לטומאה איצטריכא ליה כדמשני לעיל ויש לומר דמשום הכי מייתי מדר' ינאי דמשמע דעיקר חידושא הוי שהוא רשות היחיד לשבת מדלא אמרינן אפילו אין העבד יכול לרוץ כו' אפ''ה הוי רשות הרבים ואם תאמר ולמה לי אין העבד יכול לרוץ אפי' יכול נמי הוי רשות היחיד כיון שמתלקט עשרה מתוך ארבע ויש לומר דבעינן שלא יהא ניחא תשמישתיה שלא יהא עשוי כעין מדרגה דלא תהוי מחיצתא נדרסת דאמר בפרק כל גגות (לקמן ד' פט:) דלא הויא מחיצתא: יהושע אוהב ישראל היה. דוקא שבילי בית גלגול דלא ניחא תשמישתיה כלל כדמפרש ר' ינאי שאין העבד יכול לרוץ אבל מבוי מפולש לבורות וחצר שרבים נכנסים לה בזו ויוצאין בזו הוי רה''ר לר''י אע''ג דהוו של יחיד הואיל וניחא תשמישתיה וראוי למוסרו לרבים הוו רה''ר לר' יהודה ע''י בקיעת רבים ולהכי לא קאמר אלא דמשמע דצריך עדיין לשנויא דלעיל: חגורה. פירוש מחיצה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|