|
טקסט הדף מנוקד
בִּקְדוּשָּׁה וּמְכִירָה וְהָנָךְ נְפִישִׁין
פָּשׁוּט מִפָּשׁוּט עֲדִיף לֵיהּ רֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּרְחֵלִים מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב חִסְדָּא אָתְיָא גִּיזָּה גִּיזָּה כְּתִיב הָכָא רֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ וּכְתִיב הָתָם וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם מָה לְהַלָּן כְּבָשִׂים אַף כָּאן כְּבָשִׂים וְנֵילַף גִּיזָּה גִּיזָּה מִבְּכוֹר דְּתַנְיָא לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר בַּעֲבוֹדָה וְצֹאן בְּגִיזָּה מִנַּיִן לִיתֵּן הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה וְאֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תַעֲבוֹד וְלֹא תָגוֹז אָמַר קְרָא תִּתֵּן לוֹ וְלֹא לְשַׂקּוֹ אֶלָּא מֵעַתָּה נוֹצָה שֶׁל עִזִּים לִיחַיַּיב בָּעֵינַן גִּיזָּה וְלֵיכָּא מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ הַאי סְבָרָא רַבִּי יוֹסֵי הָא מוֹדֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּמִידֵּי דְּאוֹרְחֵיהּ אֶלָּא כִּדְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת דָּבָר הָרָאוּי לְשֵׁירוּת הָכָא נָמֵי דָּבָר הָרָאוּי לְשֵׁירוּת אֶלָּא גִּיזָּה גִּיזָּה לְמַאי אֲתָא לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּבָשִׂים שֶׁצַּמְרָן קָשֶׁה פְּטוּרִים מֵרֵאשִׁית הַגֵּז שֶׁנֶּאֱמַר וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם תָּנֵי חֲדָא גּוֹזֵז אֶת הָעִזִּים וְשׁוֹטֵף אֶת הָרְחֵלִים פָּטוּר וְתַנְיָא אִידַּךְ הַגּוֹזֵז אֶת הָעִזִּים פָּטוּר וְשׁוֹטֵף אֶת הָרְחֵלִים חַיָּיב לָא קַשְׁיָא הָא רַבָּנַן וְהָא רַבִּי יוֹסֵי דְּתַנְיָא לֶקֶט קְצִירְךָ וְלֹא לֶקֶט קִיטּוּף רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין לֶקֶט אֶלָּא הַבָּא מֵחֲמַת קָצִיר רַבִּי יוֹסֵי הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא כּוּלָּהּ רַבִּי יוֹסֵי הִיא וְהָכִי קָתָנֵי שֶׁרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין לֶקֶט אֶלָּא הַבָּא מֵחֲמַת קָצִיר אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בְּמִידֵּי דְּאוֹרְחֵיהּ דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר קָצִיר אֵין לִי אֶלָּא קָצִיר עוֹקֵר מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר לִקְצוֹר תּוֹלֵשׁ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר בְּקוּצְרֶךָ אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא מַלְבְּנוֹת בְּצָלִים שֶׁבֵּין הַיָּרָק רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר פֵּאָה מִכׇּל אֶחָד וְאֶחָד וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מֵאַחַת עַל הַכֹּל וְכַמָּה הוּא מְרוּבֶּה בִּשְׁלָמָא לְבֵית שַׁמַּאי תַּרְתֵּי נָמֵי אִיקְּרוֹ צֹאן אֶלָּא לְבֵית הִלֵּל מַאי טַעְמָא אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר קְרָא עֲשׂוּיוֹת שֶׁעוֹשׂוֹת שְׁתֵּי מִצְוֹת רֵאשִׁית הַגֵּז וּמַתָּנוֹת אֵימָא בְּכוֹרָה וּמַתָּנוֹת בְּכוֹרָה חֲדָא מִי לָא מִיחַיְּיבָא וּלְטַעְמָיךְ מַתָּנוֹת חֲדָא מִי לָא מִיחַיְּיבָא אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי עֲשׂוּיוֹת שֶׁמְּעַשּׂוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן וְאוֹמְרוֹת לוֹ קוּם עֲשֵׂה מִצְוָה תַּנְיָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו אַרְבַּע שֶׁנֶּאֱמַר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה תַּנְיָא אָמַר רַבִּי אִלְמָלֵא דִּבְרֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה וְדִבְרֵי בְּרִיבִּי קַבָּלָה אֲנַן דִּבְרֵי בְּרִיבִּי שׁוֹמְעִין וְכׇל שֶׁכֵּן שֶׁדִּבְרֵיהֶם דִּבְרֵי קַבָּלָה וְדִבְרֵי בְּרִיבִּי דִּבְרֵי תוֹרָה וְהָאָמַר מָר אֵין הַכְרָעָה שְׁלִישִׁית מַכְרַעַת רש"י
בקדושה. בכור אינו צריך להקדיש דקדושתו מרחם וגז נמי אין צריך להקדיש דאין קדושה חלה עליו אבל מעשר מקדישו בשבט לישנא אחרינא אמרי ליה בקדושה בכור וגז נכסי כהן לקדש בו את האשה כדתניא בגמרא דארבעה אבות (ב''ק דף יג.) בכור מוכרין אותו תם ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה אבל מעשר אינו נכסי בעלים לקדש בו את האשה דהא כתיב ביה לא ימכר ולא יגאל ולאו מלתא היא דאפ''ה ממון בעלים הוא ומקדשין בו דתנן (קדושין דף נב:) המקדש בחלקו בין בקדשים קלים כו' ואמרי' טעמא דלאחר שחיטה לאו דידיה הוא דמשלחן גבוה קא זכו אבל מחיים דידיה הוא: ומכירה. בכור יכול כהן למוכרו וכן גז אבל מעשר אינו נמכר דתנן במסכת בכורות (דף לב.) (בבכור) [במעשר] נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט אלא אם כן הוי של יתומין: והנך נפישין. הנך דבכור נפישין ולילף מיניה: ונילף גיזה מבכור. דאפילו בשור אקרי גיזה ונימא מה גיזה דהתם אפילו דשור הכא נמי אפילו דשור: לו למלבוש ולא לשקו. וגיזת שורו אין ראויה אלא לשק: להכי קרי ליה נוצה שאין דרך לגוזזן אלא לתולשן כנוצה של עוף: ליחייב. דהא ראוי לאדם לבגדים נאים: בעינן גיזה. והא תלישה הוא: מאן שמעת ליה הך סברא: דדריש לישנא דקרא דכתיב גז: רבי יוסי. דאמר לקמן לקט קצירך ולא לקט קיטוף: הא. אמרינן לקמן: מודה ר' יוסי במידי דאורחיה. וכיון דאורחא דעזים בתלישה כגיזה דמו: אלא. גז דאינו אלא ברחלים: כדר' יהושע בן לוי. לקמן בפרקין דכתיב גז וגו' וסמיך ליה כי בו בחר וגו': לעמוד לשרת דבר הראוי לשירות. לתכלת דבגדי שרד והתם צמר בעינן ואין צמר אלא של רחלים: שצמרן קשה. כגון שהיו משונים משאר כבשים: יתחמם. לא מיקרי גז אלא בר חימום: הגוזז את העזים פטור. כדאמרינן אין גז אלא של רחלים דבר הראוי לשירות: שוטף. במים בנהר ליפותן והצמר נתלש מהם: פטור. דלאו גז הוא: והא. דקתני שוטף פטור רבי יוסי הוא דדייק לישנא דקרא: ולא לקט קיטוף. הקוטף בידיו שבלי קמתו אין הנושר לקט דלישנא דקרא דייקא ופליגי רבנן עליה: במידי דאורחיה. כגון בצלים ושומים דקיטוף שלהן זהו קצירן: קציר. קציר ארצכם: עוקר. עם השרשים כגון עדשים: תולש. ביד ולא עם השרשים כגון פולין: רבי יוסי לא גרסינן בהא מתניתא. ומיהו על כרחך הני קראי דריש להו ר' יוסי מדאמר אין לי אלא קציר דאיהו דדייק לישנא דקרא ומוקי להו במידי דאורחיה: אף אנן נמי תנינא. בהדיא דמודה רבי יוסי במידי דאורחיה: מלבנות. שורות שבין ירק לירק: פאה מכל אחת ואחת. מן המלבנות שהירק שבין מלבן למלבן הפסק לפאה דידה דירק אינו בכלל פאה חוץ מן השומים והבצלים כדתנן (פאה פ''א מ''ד) כל שהוא אוכל ונשמר ומכניסו לקיום ואמרינן במקום שנהגו (פסחים דף נו:) מכניסו לקיום פרט לירק ומיהו שומין ובצלים מכניסן לקיום קתני מיהא לרבי יוסי דבצלים חייבין בפאה ואע''ג דאינו קוצרן במגל אלמא מודי הוא במידי דאורחיה: בשלמא לב''ש. אשכחן תרתי דאיקרו נמי צאן הילכך אין אתה יכול להוציאן מכלל חיוב: חמש צאן עשויות. לישנא יתירא קדרשי מאי עשויות שעושות שתי מצות ראשית הגז ומתנות דכל כמה דלא הוו חמש לא הוו נהגי בהו אלא חדא מתנות לחודייהו: אטו בכורה חדא מי לא מחייבא. על כרחך כי תלא רחמנא בחמש ראשית הגז הוא דתלא: וליטעמיך מתנות נמי חדא מי לא מחייבא. אישתכח דבתרתי ובחדא נמי איכא שתי מצות בכורה ומתנות וליכא למימר דהאי עשויות הכי מדריש והא ליכא למימר עשויות שלש מצות דהיכי משמע מיעוט עשויות שתים הוו: אלא אמר רב אשי: הכי דריש: עשויות שמעשות את בעליהן. למצוה חדשה שלא היה מצוה עליו בפחות מכן והיינו על כרחך ראשית הגז דכתיב בה צאן דמשמע מרובה דאילו בכורה דכתיב (במדבר יח) בכור שור אפילו חד וכן מתנות אם שור אם שה (דברים יח): תניא א''ר גרסינן: דברי בריבי. שהיה גדול בדורו דקיימא לן רבי יוסי נמוקו עמו: אנן דברי בריבי שומעין. קס''ד מפני שהוא מכריע ביניהם לא חמש כבית הלל ולא שתים כב''ש: תורת משה קרויה תורה לפי שנתנה תורה לדורות ושל נביאים לא קרי אלא קבלה שקבלו מרוח הקדש כל נבואה ונבואה לפי צורך השעה והדור והמעשה: והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת. כשזה אומר כך וזה אומר כך וזה אומר דעת שלישית אפילו אמצעית היא ביניהם אין זה הכרע כגון (פסחים דף כ:) חבית של תרומה שנתגלתה ב''ש אומר תשפך הכל וב''ה אומרים תעשה זילוף א''ר ישמעאל בר' יוסי אני אכריע בשדה תשפך הכל בבית תעשה זילוף אמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת והיכי הויא הכרעה כגון ההיא דקולי מטלניות דבמה מדליקין (שבת דף כט.) ר' אליעזר אומר בין מן המוכן בין שלא מן המוכן טמא ר' יהושע אומר בין מן המוכן בין שלא מן המוכן טהור ר''ע אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור א''ר יוחנן עלה כל מקום שאתה מוצא שנים חולקים ואחד מכריע כו' אלמא כה''ג קרי הכרעה היכא דגלו מאי דעתייהו דשייך לפלוגי בין מוכן לשאינו מוכן אפ''ה לא פלגינן ואתא ר''ע ונתן חילוק בדבר הוי הכרעה שהכריע במוכן כר' אליעזר ונמצאו שנים מטמאים במוכן ור' יהושע יחיד מטהר ובשאינו מוכן כר' יהושע והוו שנים מטהרים בשאינו מוכן אבל גבי חבית דלא גלו דעתייהו ב''ש וב''ה דנהוי שייך חילוק בין בית לשדה שלא אמרו כך ב''ש אומר בין בבית בין בשדה תשפך הכל וב''ה אומר בין בבית בין בשדה תעשה זילוף ובא שלישי וחלק בין שדה לבית התם אין זה הכרע לדבריהם אלא דעת שלישית דהכרע לשון כף מאזנים הוי בשנים חולקין ובא שלישי ומכריע המשקל כאחד מהן או בכל הדבר או בחציו כזה ובחציו כזה:
תוספות
מה''מ. פירוש דראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ולא בעזים דעזים נמי אקרו צאן דכתיב (בראשית כז) לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים: אתיא גיזה גיזה. אע''ג דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן גילוי מילתא בעלמא הוא דגז דכבשים הוא ואין זה דבר חדש וקצת משמע דגזרה שוה היא מדפריך בסמוך אלא גיזה גיזה למאי אתא מ''מ אינו דבר חדש: ולילף גיזה גיזה מבכור. וא''ת והיכי מצינן למילף מבכור דאפילו שור הא צאן כתיב וי''ל דהוה אמינא דצאן לאו דוקא כי היכי דלא תגוז בכור צאנך לאו דוקא: עוקר מנין ת''ל לקצור תולש מנין תלמוד לומר בקוצרך. ואיצטריך תרי קראי משום דעוקר הוא קצת אורחיה טפי מתולש:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|