|
טקסט הדף מנוקד
בְּהֶשֵּׂג יָד כְּתִיב
אָמַר רַב נַחְמָן הֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים וְכַמָּה אָמַר רַב יוֹסֵף אֲפִילּוּ פַּטְרוֹזָא בַּר דַּנְקָא אָמַר רָבָא אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא גָּדוֹל וְקָטָן פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא כּוּלֵּי הַאי לָא אִי נָמֵי פַּטְרוֹזָא לָא קָא מַשְׁמַע לַן רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה הֲוָה לֵיהּ פֶּטֶר חֲמוֹר שַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן אֲמַר לֵיהּ כַּמָּה בָּעֵינָא לְמִיתַּב לְכֹהֵן אֲמַר לֵיהּ הֲרֵי אָמְרוּ עַיִן יָפָה בְּסֶלַע עַיִן רָעָה בְּשֶׁקֶל בֵּינוֹנִית בְּרִגְיָא אָמַר רָבָא הִלְכְתָא בְּרִגְיָא וְכַמָּה תְּלָתָא זוּזֵי רְגִיל הָכָא וְרָגִיל הָכָא קַשְׁיָא הִלְכְתָא אַהִלְכְתָא לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּבָא לִימָּלֵךְ כָּאן בְּעוֹשֶׂה מֵעַצְמוֹ אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר וְאֵין לוֹ שֶׂה לִפְדּוֹתוֹ פּוֹדֵהוּ בְּשׇׁוְיוֹ לְמַאן אִילֵימָא לְרַבִּי יְהוּדָה הָא אָמַר הִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה בְּשֶׂה אֶלָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן רַב אַחָא מַתְנִי הָכִי רָבִינָא קַשְׁיָא לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה וּסְתַם לַן תַּנָּא כְּרַבִּי יְהוּדָה וְאַתְּ אָמְרַתְּ הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה לֹא יְהֵא חָמוּר מִן הַהֶקְדֵּשׁ וְלֹא אָמְרָה תּוֹרָה בְּשֶׂה לְהַחְמִיר עָלָיו אֶלָּא לְהָקֵל עָלָיו רַב נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף פָּרֵיק לֵיהּ בְּשִׁילְקֵי בְּשׇׁוְיוֹ אָמַר רַב שֵׁיזְבִי אָמַר רַב הוּנָא הַפּוֹדֶה פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁל חֲבֵירוֹ פִּדְיוֹנוֹ פָּדוּי אִיבַּעְיָא לְהוּ פִּדְיוֹנוֹ לַפּוֹדֶה אוֹ דִלְמָא פִּדְיוֹנוֹ לַבְּעָלִים אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא תִּיבְּעֵי לָךְ כֵּיוָן דְּאָמַר מוּתָּר בַּהֲנָאָה מָמוֹנָא דִבְעָלִים הוּא כִּי תִּיבְּעֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר אָסוּר בַּהֲנָאָה לְהֶקְדֵּשׁ מְדַמֵּי לֵיהּ וְרַחֲמָנָא אָמַר וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּקָנֵי לְהוּ בְּבֵינֵי וּבֵינֵי לָא דָּמֵי לְהֶקְדֵּשׁ אָמַר רַב נַחְמָן תָּא שְׁמַע הַגּוֹנֵב פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁל חֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל לַבְּעָלִים וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו יֵשׁ לוֹ לְאַחַר מִכָּאן מַנִּי אִילֵימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אַמַּאי אֵין לוֹ עַכְשָׁיו אֶלָּא פְּשִׁיטָא רַבִּי יְהוּדָה וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְהֶקְדֵּשׁ מְדַמֵּינַן לֵיהּ וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא מִבֵּית הֶקְדֵּשׁ וְתוּ לָא מִידֵּי אַחַת בִּיכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּיכְּרָה [כּוּ'] תָּנוּ רַבָּנַן כֵּיצַד אָמְרוּ נִכְנַס לְדִיר לְהִתְעַשֵּׂר אִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר בְּבָא לְיַד כֹּהֵן שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ הַלָּקוּחַ וְשֶׁנִּיתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה סְפֵק פִּטְרֵי חֲמוֹרִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁמַּפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין וּמְעַשְּׂרָן וְהֵן שֶׁלּוֹ מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב נַחְמָן דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה סְפֵק פִּטְרֵי חֲמוֹרִים מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין וּמְעַשְּׂרָן וְהֵן שֶׁלּוֹ וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה פִּטְרֵי חֲמוֹרִים וַדָּאִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁנָּפְלוּ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן וְאוֹתוֹ אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן נָפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין וּמְעַשְּׂרָן וְהֵן שֶׁלּוֹ וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ טְבָלִים מְמוֹרָחִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁנָּפְלוּ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן וְאוֹתוֹ אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן נָפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל מְעַשְּׂרָן וְהֵן שֶׁלּוֹ וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן קַמַּיְיתָא מִשּׁוּם דְּקָא מַפְרַישׁ וְקָאֵי אֲבָל הָכָא מַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ כְּמִי שֶׁלֹּא הוּרְמוּ דָּמְיָין אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמְועִינַן הָכָא דְּאֶפְשָׁר לְעַשּׂוֹרֵי מִינֵּיהּ וּבֵיהּ דְּהָא מַנַּח אֲבָל הָתָם כֵּיוָן דְּשֶׂה מֵעָלְמָא בָּעֵי אֵתוֹיֵי וּמַפְרַישׁ וְקָאֵי אֵימָא לָא צְרִיכָא אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַלּוֹקֵחַ טְבָלִים רש"י
בהשג יד כתיב. האומר ערכי עלי ואין לו כדי ערך כתיב ביה (ויקרא כז) על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן וכתיב בתריה וכל ערכך וגו' דאי נמי לית ליה שוה שקל לא יעריכנו הכהן פחות משקל: הלכה כדברי חכמים. דפדיונו בשה כל דהו: פטרוזא. שה כחוש: בר דנקא. קטן שאינו שוה אלא מעה שהוא שתות דינר: נמי תנינא. במתני': פשיטא. דאפילו פטרוזא דהא כל שהוא קאמרי רבנן לעיל: כולי האי. בר דנקא אי נמי נהי דקטן יכול ליתן אבל פטרוזא שהוא כחוש לא: רגיל הכא ורגיל הכא. פחות מסלע ויותר משקל: קשיא הלכתא אהלכתא. הכא אמרת הלכתא ברגיא ולעיל אמרת הלכתא כדברי חכמים דאפי' בר דנקא: בא לימלך. מה יתן לכהן אמרינן ליה ברגיא: בעושה מעצמו. ונותן בר דנקא לא כייפינן ליה טפי: האמר. בשמעתין לעיל (דף ט:) הקפידה תורה עליו בשה ואע''ג דתרצינן לעיל בשויו לא קאמרינן מיהו האי מקשה מאי דסלקא דעתך מעיקרא נקט: רבינא קשיא ליה. אמאי מוקמת למימרא דריש לקיש כרבי שמעון הא קיימא לן דרבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה בעירובין בפרק מי שהוציאוהו (דף מו:) וסתם לן תנא דמתניתין כרבי יהודה דאסר לפטר חמור בהנאה דקתני מפריש טלה לאפקועיה לאיסוריה: ואת אמרת. למילתך כר' שמעון: חמור מן ההקדש. שפודהו בכסף בשויו: להחמיר עליו. שלא יפדהו אלא בשה: אלא להקל עליו. דאם פודהו בשה יכול לפדותו . בפטרוזא: בשלקי. עשבים שלוקות: ממונא דבעלים הוא. ולא מצי כהן לזבוני להאי פודה ופדיונו פדוי לבעלים וזה הניח מעותיו על קרן הצבי: ונתן הכסף. דכתיב ואם המקדיש יגאל וגו' משמע כל מי שיתן הכסף יהא ההקדש שלו: או דלמא כיון דקני האי פטר חמור לבעלים להאי דביני וביני. דיכול לפדותו בשה אע''ג דכוליה לא קני ליה כל זמן שלא פדאו אפ''ה ממונא דידיה הוא: ואע''פ שאין לו עכשיו. כלומר שאע''פ שאין לו עכשיו רשות יש לו לאחר זמן שיפדהו הלכך הוי כאילו הוא השתא דידיה: וגונב מבית האיש אמר רחמנא. ישלם שנים לא מבית הקדש דאין תשלומי כפל להקדש: אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן. אם נתנו ישראל לכהן שוב אינו נכנס להתעשר לא ביד כהן ולא ביד ישראל ואפילו חזר ישראל ולקחו הימנו או הכהן נתנו לו שהרי שנינו כו': ספק פטרי חמורים. כגון שהיה לו עשר חמורות וילדו כולן זכר ונקבה שמפריש עליהן עשרה שיין לאפקועי לאיסורייהו ומעשרן לשיין כשאר בהמות חולין והן שלו והמעשר קרב שלמים והוא אוכלו כדין שאר מעשר בהמה: ואותו אבי אמו כהן נפלו לו כו'. דאז חייבין בפדיון דברשות ישראל נולדו: מפריש עליהן עשרה שיין. לאפקועי איסורייהו: והן שלו. דמאי דמיחייב כהן המורישו לעשות מהן עושה זה מהן דלכהן המוריש היה צריך להפריש עליהן שיין להפקיע קדושה שחלה עליהן בבית ישראל ראשון ונוטל השיין לעצמו שהרי כהן הוא ואין צריך לחזר אחר כהן הכי נמי עושה ישראל זה היורשו דדמי כמי שהורישו כהן השיין:
תוספות
אמר רבא אף אנן נמי תנינא גדול וקטן. יש ספרים דגרסי תנינא וקושיא היא זו: והלכתא ברגיא. בבא לימלך מוקמי ליה שמורים לפדותו בשה שוה שלשה זוזים רגיל הכא אבל בעצמו אפילו בפטרוזא בת דנקא ואם אין לו שה לפדותו פודה בשויו ואפי' בשלקי וכד פריק ליה מברך על פדיון פטר חמור ולא בשעת נתינה לכהן דמעידנא דאפרשיה ברשותיה דכהן קאי כדאמר לקמן בשמעתין: ושה בין מכבשים בין מעזים בין זכר בין נקבה בין גדול בין קטן כדתנן במתניתין: הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי. לא דמי לתורם משלו על חבירו דאיבעיא לן פרק אין בין המודר (נדרים דף לו:) אם צריך דעת דהתם כתיב גם אתם לרבות שלוחכם ובעינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אבל הכא לא כתיב בעלים: וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. פרק מרובה (ב''ק דף סב:) איתא הך דרשא דקאמר מרעהו ולא מהקדש נפקא ופירש איש לא מיותר דגזבר נמי מקרי איש ולא משתמע כלל מאיש למעוטי דבכל דבר שהוא לשון זכר שייך לשון איש ואשה על נקבה כמו (שמות כו) אשה אל אחותה והא דאמרינן הכא מבית האיש ולא מבית הקדש כדנפקא . מרעהו ומשום דהא קרא וגונב מיירי בתשלומין מייתי לה: שהיו לו עשרה ספק [פטרי] חמורים מפריש עשרה שיין ומעשרן והן שלו. לפר''ת דמפרש לעיל פודה וחוזר אפילו פעמים הרבה אספיקות קאי קשה למה לי עשרה שיין בשה אחד סגי אבל לפירוש הקונטרס דאינו חוזר ופודה אלא אם כן נתנו לכהן וחוזר ולקחן ניחא ומיהו לפירושו נמי קשה ההיא דלקמן ישראל שהיו לו י' פטרי חמורין ודאין בתוך ביתו שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל מפריש עליהן עשרה שיין והן שלו התם למה לי עשרה בחד סגי שמן הדין הן שלו אע''פ שהן ודאין אם כן בכל פעם ופעם חשוב כאילו נתנו לכהן וחזר ולקחן דמכח אבי אמו כהן הוא יורש ונראה דבכל הני דנקט עשר' לרבותא אע''ג שכולן פטר חמור כולן נכנסין לדיר להתעשר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|