|
טקסט הדף מנוקד
וְאִידַּךְ אִי מֵהָתָם אִיכָּא לְמֵימַר חָזֶה וָשׁוֹק שֶׁל תּוֹדָה
וְאִידַּךְ אָמַר קְרָא לְךָ יִהְיֶה הוֹסִיף לְךָ הַכָּתוּב הֲוָיָה אַחֶרֶת בִּבְכוֹר וְאִידַּךְ הָא מֵהָתָם אִיכָּא לְמֵימַר הַאי יִהְיֶה לָּךְ לִימֵּד עַל בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנּוֹתְנוֹ לְכֹהֵן שֶׁלֹּא מָצִינוּ לוֹ בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ וְאִידַּךְ אָמַר וּבְשָׂרָם אֶחָד תָּם וְאֶחָד בַּעַל מוּם וְאִידַּךְ וּבְשָׂרָם דְּהָנֵי בְּכוֹרוֹת דְּכוּלְּהוּ יִשְׂרָאֵל קָאָמַר נוֹלַד לוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּימוֹ כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אִיבַּעְיָא לְהוּ הֵיכִי קָאָמַר נוֹלַד לוֹ בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּימוֹ כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּלְאַחַר שְׁנָתוֹ נָמֵי שְׁלֹשִׁים אוֹ דִלְמָא הֵיכָא דְּנוֹלַד בּוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּימוֹ כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְתוּ לָא וְהֵיכָא דְּנוֹלַד לוֹ אַחַר שְׁנָתוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּימוֹ אֶלָּא שְׁלֹשִׁים תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא בְּכוֹר בִּזְמַן הַזֶּה עַד שֶׁלֹּא נִרְאָה לְהַרְאוֹתוֹ לֶחָכָם רַשַּׁאי לְקַיְּימוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים וּמִשֶּׁנִּרְאָה לְהַרְאוֹתוֹ לֶחָכָם נוֹלַד לוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּימוֹ כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אַחַר שְׁנָתוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּימוֹ אֲפִילּוּ יוֹם אֶחָד וַאֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת אֲבָל מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵידָה לַבְּעָלִים אָמְרוּ רַשַּׁאי לְקַיְּימוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם וַעֲדַיִין תִּיבְּעֵי לִי שְׁלֹשִׁים יוֹם אַחַר שְׁנָתוֹ אוֹ דִלְמָא קוֹדֶם שְׁנָתוֹ תָּא שְׁמַע נוֹלַד לוֹ מוּם בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ מַשְׁלִימִין לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר שְׁנָתוֹ שְׁמַע מִינַּהּ מְסַיַּיע לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר נוֹתְנִין לוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִשָּׁעָה שֶׁנּוֹלַד בּוֹ מוּם אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִנַּיִן לִבְכוֹר שֶׁנּוֹלַד בּוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם אַחַר שְׁנָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה (אֵיזוֹ) [אֵילּוּ] הֵן יָמִים הַחֲשׁוּבִין שָׁנָה הֱוֵי אוֹמֵר אֵלּוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם מֵיתִיבִי נוֹלַד לוֹ מוּם בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ מַשְׁלִימִין לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר שְׁנָתוֹ הַשְׁלָמָה אִין מֵיהֲבָא לָא תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר תְּיוּבְתָּא מַתְנִי' הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר וּמַרְאֶה אֶת מוּמוֹ רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הוֹאִיל וְנִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מוּמְחֶה אָסוּר מִי שֶׁאֵינוֹ מוּמְחֶה וְרוֹאֶה אֶת הַבְּכוֹר וְנִשְׁחַט עַל פִּיו הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ גְּמָ' אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה בְּדוּקִּין שֶׁבָּעַיִן דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִשְׁתַּנִּין לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּמוּמִין שֶׁבַּגּוּף דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר גָּזְרִינַן מוּמִין שֶׁבַּגּוּף אַטּוּ דּוּקִּין שֶׁבָּעַיִן וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לָא גָּזְרִינַן מוּמִין שֶׁבַּגּוּף אַטּוּ דּוּקִּין שֶׁבָּעַיִן תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר וּמַרְאֶה אֶת מוּמָיו רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּדוּקִּין שֶׁבְּעַיִן אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִשְׁתַּנִּין בְּמוּמִין שֶׁבַּגּוּף מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁאֵין מִשְׁתַּנִּין רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִשְׁתַּנִּין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִשְׁתַּנִּין סָלְקָא דַּעְתָּךְ מוּמִין שֶׁבַּגּוּף מִי מִשְׁתַּנִּין אֶלָּא מִפְּנֵי הַמִּשְׁתַּנִּין אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק רש"יואידך. דמפיק מובשרם יהיה לך וגו' ההוא ודאי בחזה ושוק דתודה מישתעי אלא שני ימים נפקא ליה מיהיה לך דמשמע הויה אחרת לבר מזו: שלא מצינו בכל התורה כולה. שיתננו לכהן אלא מרבויא דהאי יהיה לך נפקא: ואידך. דמפיק מיהיה לך שני ימים ולילה אחת בכור בעל מום שנותן לכהן מובשרם יהיה לך נפקא לשון רבים משמע אחד תם ואחד בעל מום: ואידך. ובשרם לא משמע אלא תמימים והא דנקט לשון רבים דאבכורות דכולהו ישראל קאי: ולאחר שנתו נמי שלשים יום. אף על גב דמום בתוך שנתו נולד טובא: כל י''ב חדש. עד שיהו לו שנים עשר חדש משנולד: היכא דנולד בו מום. לאחר שנתו רשאי לקיימו שלשים יום משנולד המום דלאחר שנתו דמתני' ה''ק ואם לאחר שנתו נולד המום יקיימנו שלשים יום: בזמן הזה. שאין תם ראוי לכלום: עד שלא נראה להראותו לחכם. שלא נפל בו מום אחר שנתו: אינו רשאי לקיימו אפילו יום אחד. וקס''ד אנולד בו מום בתוך שנתו קאי וקתני אבל מפני השבת אבידה לבעלים דהיינו כהן דשמא אם ביד ישראל הוי האי בכור לא משכח כהן למיתבי ליה ואי שחיט ליה יסריח הבשר אמרו רשאי לקיימו ל' יום ואי לא משכח כהן שוחטו ומולחו עד שימצא כהן אלמא ל' יום דקאמר אנולד מום בתוך שנתו קאי: עדיין תיבעי. דברייתא גופה איכא לספוקא דאיכא למימר הא דקתני לאחר שנתו אין רשאי לקיימו כו' הכי קאמר נולד בו לאחר שנתו אין רשאי לקיימו כו' ועלה קאי אבל מפני השבת אבידה כו': או דלמא קודם שנתו. כלומר אם נולד מום קודם שנתו נמי קאמר דלאחר שנתו שלשים יום: משלימין לו ט''ו אחר שנתו. אלמא ל' יום דקתני מתני' אנולד בו מום לאחר שנתו קאי דאי נולד המום בתוך שנתו אפילו יום אחד ליכא למימר דניתב ליה אחר שנתו שלשים יום דלית ליה אלא השלמה כדקתני בברייתא ושמעינן מינה דאי בתוך שנתו נולד המום חדש או חדשים רשאי לקיימו עד שנתו דהא כתיב שנה ואי לאחר שנה נולד מום או קרוב לסיום שנתו יהבינן ליה שלשים יום משנולד המום: נותנין לו שלשים יום. אם נולד מום אחר שנתו: שנה בשנה. שתי שנים משמע. שלשים יום בשנה חשובין שנה לדברי הכל בפירקא קמא דראש השנה (דף י:): השלמה אין מיהבא לא. מיהבא שלשים יום שלימים לא יהבינן: מתני' והראה מומו. לאחר שחיטה ונמצא קבוע: גמ' דוקין. טייל''א כמו הנוטה כדוק שמים (ישעיהו מ): משתנין. מפני צער מיתה משתנה העין ואף על גב דהשתא מיתחזי קבוע אי הוה חזי ליה מחיים הוה מיתחזי עובר: שבגוף. כגון נסדקה אזנו: מפני המשתנין. כלומר מפני דוקין שבעין שמשתנין גזירה למומין שבגוף אף על פי שאין משתנין: תוספותשלא מצינו לו בכל התורה כולה. פי' בקונטרס שיתננו לכהן אלא מריבויא לפירושו כן יכול לומר בכל דרשות ומפרש ר''י דהכי קאמר שלא מצינו לו בכל התורה כולה שיתננו כולה כיוצא בזה דחטאת ואשם שהם לכהן כשקריבין למזבח אם הוממו שהמזבח מפסיד חלקו מפסיד גם לכהן אבל בכור אפילו בעל מום דכהן הוא וכן ההיא דפרק שתי מדות (מנחות דף צא:) גבי נסכים לכבש האחד זה אחד עשר של מעשר שלא מצינו לו בכל התורה כולה שיהא טפל חמור מן העיקר דהוה מצי למימר אחד עשר של מעשר יוכיח כדמשני אמותר מפסח וכן בשבת בפ' אמר ר' עקיבא (דף כנ:) זה היסטו של זב שלא מצינו בכל התורה כולה דטומאה המסטת תטמא: ואידך. ובשרם דהני בכורות דכולהו ישראל קאמר. בסוף איזהו מקומן (זבחים דף נז.) משני רבי ישמעאל מבשרם דהנך [בכורות] קאמר משמע רוצה לומר דקאי אבכור שור וכשב ועז דכתיב לעיל מיניה ושינויא אחרינא הוא וא''ת והא תנא לא דריש מידי מובשרם לשון רבים ובסוגיא דהתם לעיל (שם דף נו:) דריש ר' יוסי הגלילי דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור ומעשר שטעונין מתן דמים ואמורין למזבח וי''ל דפלוגתא היא בר''פ בית שמאי בזבחים (דף לז.) ורבי ישמעאל נפקא ליה מדם זבחיך ישפך: עד שלא נראה להראותו לחכם. פי' בקונטרס שלא נפל בו מום וקשה מאי רשאי לקיימו שתים ושלש שנים על כרחיך יקיימנו ודוחק לפרש רשאי לשון חייב כי ההיא דערכין (דף כח:) דמקדישין אותו הקדש עילוי כמה אדם רוצה ליתן בקרבן זה לעשותו עולה אע''פ שאינו רשאי דפירושו כמו אע''פ שאינו חייב והוה מצינן לפרש דנקט רשאי לקיימו כלומר ואין זקוק לכונסו לכיפה אע''ג דשאר קדשים שהקדיש והחרים בזמן הזה אמרינן בפ''ק דע''ז (דף יג.) בהמה תעקר דנועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה אבל היה משמע דאם היה רוצה לכונסו לכיפה כונסו ומעשים בכל יום ששומרים אותם עד שיפול בהם מום ונראה לפרש עד שלא נראה להראותו לחכם שלא נזדמן לו חכם אחר שנפל בו מום שאין זקוק להוליכו במקום רחוק למקום שהחכם שם: מפני השבת אבידה לבעלים. פי' בקונטרס דהיינו כהן דזימנין דלא משכח כהן למיתבא ליה ואם ישחטנו מיד יסרח לפיכך רשאי לקיימו שלשים יום אחר שנתו ואומר רבי דמיירי ביד כהן וא''צ עכשיו לבשר ונתנו לו חכמים זמן ל' יום אבל ישראל לעולם ממתין עד שימצא כהן: רבי מאיר סבר גזרינן מומין שבגוף כו'. ואומר רבי דאע''ג דאמרינן בריש אף על פי (כתובות דף נז.) דהלכה כרבי מאיר בגזירותיו הך דהכא קרי ליה בסמוך קנסא דקא קניס ר' מאיר ובשאלתות דרב אחאי פירש דהלכה כמותו דוקא בגזירותיו ולא בקנסא ופסקו דאין הלכה כמותו בההיא דמעוברת חברו ומינקת חברו דקאמר רבי מאיר יוציא ולא יחזיר עולמית וסוגיא דשמעתין בריש החולץ (יבמות דף לז.) דלא כר' מאיר וכן סוגיא דשמעתין כרבי יהודה דלרבי מאיר קנסינן בכולהו מפני המשתנין ובסמוך דקאמר לימא תנן סתמא כרבי מאיר הא משני דילמא בדוקין שבעין ודברי הכל וכן הוא אמת ומתוך כך פוסק רבי דלא כרבי מאיר דקניס בשטר שיש בו רבית דאין גובה לא את הקרן ולא את הרבית (ב''מ דף עב.): הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|