|
טקסט הדף מנוקד
אוֹ דִלְמָא בְּכׇל סְעוּדָה וּסְעוּדָה אִם תִּימְצֵי לוֹמַר בִּסְעוּדָה רִאשׁוֹנָה קוֹדֶם אֲכִילָה אוֹ לְאַחַר אֲכִילָה קוֹדֶם אֲכִילָה וַדַּאי מְעַלֵּי לֵיהּ כְּסַמָּא לְאַחַר אֲכִילָה מַאי קוֹדֶם שְׁתִיָּה אוֹ לְאַחַר שְׁתִיָּה וְקוֹדֶם שְׁתִיָּה וַדַּאי מְעַלֵּי לֵיהּ כִּשְׂעָרֵי לְאַחַר שְׁתִיָּה מַאי
קָשׁוּר אוֹ מוּתָּר מוּתָּר וַדַּאי מְעַלֵּי לֵיהּ קָשׁוּר מַאי לְבַדּוֹ אוֹ עִם חֲבֵירוֹ עִם חֲבֵירוֹ וַדַּאי מְעַלֵּי לֵיהּ לְבַדּוֹ מַאי בָּעִיר (וּבַשָּׂדֶה) [אוֹ בַּשָּׂדֶה] בַּשָּׂדֶה וַדַּאי מְעַלֵּי לֵיהּ בָּעִיר מַאי בָּעֵי רַב אָשֵׁי אִם תִּימְצֵי לוֹמַר בַּשָּׂדֶה גִּינָּה הַסְּמוּכָה לָעִיר מַאי תֵּיקוּ רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ מְשׁוּלָּשִׁים בָּעֵי מִינֵּיהּ פִּנְחָס אֲחוּהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמוּאֵל אֲכַל וְלָא אִיתַּסִּי לְמַפְרֵעַ הָוֵי מוּמָא אוֹ מִיכָּן וּלְהַבָּא הָוֵי מוּמָא לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְמִימְעַל בְּפִדְיוֹנוֹ אִי אָמְרַתְּ לְמַפְרֵעַ הָוֵי מוּמָא מָעֵיל וְאִי מִיכָּן וּלְהַבָּא הָוֵי מוּמָא לָא מָעֵיל מַאי קָרֵי שְׁמוּאֵל עֲלֵיהּ פִּסְחִים בָּזְזוּ בַוז מַתְנִי' חוֹטְמוֹ שֶׁנִּיקַּב וְשֶׁנִּפְגַּם וְשֶׁנִּסְדַּק שְׂפָמוֹ שֶׁנִּיקְּבָה שֶׁנִּפְגְּמָה שֶׁנִּסְדְּקָה גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן נִיקְּבוּ חוֹטָמִין זֶה לְתוֹךְ זֶה מִבַּחוּץ הֲרֵי זֶה מוּם מִבִּפְנִים אֵינוֹ מוּם שְׂפָתוֹ שֶׁנִּיקְּבָה וְשֶׁנִּפְגְּמָה וְשֶׁנִּסְדְּקָה אָמַר רַב פָּפָּא תּוֹרָא בָּרָא דְּשִׂיפְתֵּיהּ מַתְנִי' חוּטִין הַחִיצוֹנוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ וְשֶׁנִּגְמְמוּ הַפְּנִימִיִּם שֶׁנֶּעֶקְרוּ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר אֵין בּוֹדְקִין מִן הַתְּיוֹמֶת וְלִפְנִים וְאַף לֹא אֶת הַתְּיוֹמֶת גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן הַתְּיוֹמֶת אֵיזֶהוּ תְּיוֹמֶת מִן הַתְּיוֹמֶת וְלִפְנִים וּתְיוֹמֶת עַצְמָהּ כְּלִפְנִים רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קַפּוֹצַאי אוֹמֵר אֵין שׁוֹחֲטִין אֶלָּא עַל הַחִיצוֹנוֹת בִּלְבַד רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר אֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הַתְּיוֹמֶת כׇּל עִיקָּר מַאי קָאָמַר וְתוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קַפּוֹצַאי הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי אֵיזֶהוּ הַפְּנִימִית מִן הַתְּיוֹמֶת וְלִפְנִים וּתְיוֹמֶת עַצְמָהּ כְּלִפְנִים בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁנִּפְגְּמוּ וְשֶׁנִּגְמְמוּ אֲבָל נֶעְקְרוּ שׁוֹחֲטִין רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קַפּוֹצַאי אוֹמֵר אֵין שׁוֹחֲטִין אֶלָּא עַל הַחִיצוֹנוֹת אֲבָל פְּנִימִיּוֹת שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִישְׁחָט עֲלַיְיהוּ לָא שָׁחֲטִינַן אֲבָל אִפְּסוֹלֵי מִיפְּסֵל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר אֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הַתְּיוֹמֶת כׇּל עִיקָּר וַאֲפִילּוּ אִיפְּסוֹלֵי לָא אִיפְּסִיל בָּעֵי רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי יֵשׁ מְחוּסַּר אֵבֶר מִבִּפְנִים אוֹ אֵין מְחוּסַּר אֵבֶר מִבִּפְנִים לְמַאי אִי לִבְכוֹר פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר כְּתִיב אִי לְקָדָשִׁים עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר כְּתִיב לְאִישְּׁחוֹטֵי וּלְאִיפְּרוֹקֵי לָא אִיבַּעְיָא לַן כִּי מִיבַּעְיָא לַן לְאִיפְּסוֹלֵי מַאי תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן אָמַר רַחֲמָנָא תָּמִים אִין חֶסְרוֹן לֹא אוֹ דִלְמָא תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כׇּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ מָה מוּם מֵאַבָּרַאי אַף חֶסְרוֹן מֵאַבָּרַאי תָּא שְׁמַע וְאֶת שְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת וְלֹא בַּעַל כּוּלְיָא אַחַת וְלֹא בַּעַל שָׁלֹשׁ כּוּלְיוֹת וְתַנְיָא אִידַּךְ יְסִירֶנָּה לְרַבּוֹת בַּעַל כּוּלְיָא אַחַת סַבְרוּהָ דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין בְּרִיָּה בְּאַחַת דְּהָא מִיחְסָר חָסַר לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר חֶסְרוֹן מִבִּפְנִים שְׁמֵיהּ חֶסְרוֹן וּמָר סָבַר חֶסְרוֹן מִבִּפְנִים לָא שְׁמֵיהּ חֶסְרוֹן אָמַר רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף דְּכוּלֵּי עָלְמָא יֵשׁ בְּרִיָּה בְּאַחַת וְחֶסְרוֹן מִבִּפְנִים שְׁמֵיהּ חֶסְרוֹן וְלָא קַשְׁיָא כָּאן כְּשֶׁנִּבְרְאָה בִּשְׁתַּיִם וְחָסְרוּ כָּאן כְּשֶׁנִּבְרְאָה בְּאַחַת מֵעִיקָּרָא וְהָא דּוּמְיָא דְּשָׁלֹשׁ קָתָנֵי מָה שָׁלֹשׁ מֵעִיקָּרָא אַף אַחַת מֵעִיקָּרָא אֶלָּא הָכָא בְּיֵשׁ בְּרִיָּה מֵעִיקָּרָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר יֵשׁ בְּרִיָּה בְּאַחַת וּמַר סָבַר אֵין בְּרִיָּה בְּאַחַת וְרַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין בְּרִיָּה בְּאַחַת וְחֶסְרוֹן מִבִּפְנִים שְׁמֵיהּ חֶסְרוֹן וְלָא קַשְׁיָא כָּאן שֶׁחָסְרָה קוֹדֶם שְׁחִיטָה כָּאן שֶׁחָסְרָה לְאַחַר שְׁחִיטָה וּלְאַחַר שְׁחִיטָה קוֹדֶם קַבָּלָה מִי שְׁרֵי רש"יאו דלמא כו. אם תימצי לומר בסעודה ראשונה כו' דאי אמרת בכל סעודה תו לא מיבעי מידי דודאי לא איכפת לן אי קודם אכילה או לאחר אכילה דהא בסעודה שניה אחר אכילה הוא ומוכלינן ליה אבל אם תימצי לומר דלא יהבינן ליה אלא בסעודה ראשונה שבכל יום מיבעי לן: קודם אכילה ודאי מעלי ליה כסמא. כדרך סם שכל אדם שותה סם לרפואה קודם אכילה: לאחר אכילה מאי. מי הויא בדיקה בהכי או לא: ה''ג קודם שתיה ודאי מעלי ליה כשערי. שדרך בהמה לאכול שעורים קודם שתיה: מותר ודאי מעלי ליה דניחא ליה עלמא: עם חבירו. נייח ליה בצוותא ומהניא ליה אכילה: בשדה. ניחא ליה באוירא: גינה הסמוכה לעיר. הויא כשדה או לא: שיהו משולשים. לג' חלקים שאם יראנו היום יבדקנו מכאן ליום כ''ו וחצי והדר ליום ששה ועשרים וחצי והדר ליום כ''ז דליהוו שמונים לפי שבשלש זמנים הללו דרך אותו המום לעבור ואינו נראה והוי ליה מום עובר: למימעל בפדיונו. לאו מבכור בעי דלא שייכא ביה פדיון אלא בשאר מוקדשין שעיניהם מנטפות והפריש מיד פדיונם ואמר הרי הן מחוללות על מעות הללו ואח''כ בדקו וקודם שתכלה זמן בדיקתו שלש חדשים נהנה מן הפדיון: אי אמרת למפרע הוי מומא. אישתכח דחילולו הוי חילול ופדיונו קדוש ומביאין קרבן מעילה: קרי שמואל עליה. האי קרא פסחים בזזו בז דהוי דבר שאין הדעת סובלת שיהו חגרים בוזזים ביזות כלומר אתה אינך מחודד ושאלת שאילה כזו שאיני יודע תשובה: מתני' שפמו. שפה: גמ' מבחוץ. שהנקב נראה שנקבו מחיצות החיצונות של חוטם: מבפנים. שניקבה מחיצה החולקת את החוטם: אינו מום. שבמקום סתר הוא: תורא ברא דשיפתיה. שורה חיצונה של שפה כלומר חודה של שפה ולא רחבה: מתני' מתאימות. שיניים גדולות שקורין מיינשליר''ש שאחת נראית כשתים: ואף לא את המתאימות. שאם נעקרו החוטין כנגדן לא הוי מום: גמ' איזו. התיומת. כולה מפרש לקמן: ותיומת עצמה כלפנים. ואין שוחטין עליה: החיצונות. שבאמצע הפה: אין משגיחין. דאפי' מן מזבח לא נפסל: מאי קאמר. דקאמר איזו תיומת מן התיומת ולפנים: ה''ק איזו היא הפנימית דאמרי' עלה במתני' נעקרו הוי מום נפגמו או שנגממו לא הוי מום: אבל איפסולי מיפסל. מע''ג המזבח וימתין שיפול בו מום אחר וישחטנו: פסח ועור כתיב. דמשמע בגלוי אין בסתר לא: לאישתחוטי. בכור על חסרון שבפנים: ולאפרוקי. קדשים לא מיבעיא לי דלא חשיב מומא כולי האי: לרצון. מזבח: ואת שתי הכליות. בקרבנות כתיב (כליות): יסירנה. משמע כוליא אחת יסירנה ויקטירנה: אין בריה באחת. אין בריה נבראת בכוליא אחת והא שאין בה אלא אחת מיחסר חסר: הא. דפסילי כשנבראת בשתים וחסרו דחזינן דמקומו ניכר והא ברייתא דמכשרת כגון דנברא באחת דליכא חסרון: מר דפסיל סבר אין בריה באחת. והאי ודאי חסר ואיסתפקא ליה למורי אמאי לא מקשי ליה נמי דומיא דשלש קתני ולדידי לא קשיא מידי דכי קס''ד דכולי עלמא יש בריה באחת. הוה מקשינן הואיל ויש בריה באחת והוא נמי תנייה בהדי שלש ודאי בנבראת באחת נמי פסול וטעמא לא הוה ידעינן אמאי פסול דלא מום בגלוי הוא וחסרון לא הוי בפנים ומשום האי פירכא אוקמי אליביה דאין בריה באחת והא מיחסר חסר ובעל כורחיה לאו דומיא דשלש היא דהא אין בריה באחת וכי תימא נוקים אליביה דיש בריה באחת אם כן אמאי פסול: חסרה קודם שחיטה. פסלה: תוספותשיהו משולשין. בתחלת שמונים ובסוף שמונים ובאמצע שמונים ובענין זה יש לפרש בפ' הקורא את המגילה (מגילה יט. ושם) גבי מגילה דאמר שאם הטיל בה ג' חוטין גידין כשרה דקאמר ובלבד שיהו משולשין פירוש בתחלת הדף ובאמצעו ובסופו ושם פירש''י שיהיה מראש הדף עד הגיד כמגיד לחבירו בין מלמעלה בין מלמטה וההיא דמכות (דף ט:) ודאי הוי כענין זה גבי ערי מקלט ושלשת שיהו משולשות שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון ולא אמרינן שיהו בראש ארץ ישראל ובסופה ובאמצעיתה וכאן פירש''י שיהו משולשים לשלשה חלקים שאם יראהו היום יבדקנו מכאן ליום כ''ו וחצי והדר ליום כ''ו כו' דהוא יום שמונים ודומה שפירש כך לפרש שיטה דמכות (שם) ומיהו לא לגמרי הוי כי ההיא שהיה לו לפרש שיבדוק לסוף עשרים ולסוף ארבעים ולסוף ששים שישאר מן השמונים עשרים לאחר בדיקה אחרונה כמו שיש עשרים קודם בדיקה ראשונה ולא יתכן לפרש כן כלל אלא כמו שפרשתי מתחלה כדמשמע בפ' הערל (יבמות דף פ.) גבי סריס חמה דמפרש כל שלא ראה שעה בכשרותו ופריך וליחוש שמא הבריא בינתים ומשני כיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן משמע דג' פעמים היינו תחלתה וסופה ואמצעה ונראה דכפרים המשולשים בכיצד מעברין (עירובין דף נז.) לא הוי לא כי האי ולא כי ההיא דמכות: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|