|
טקסט הדף מנוקד
לְאֵיתוֹיֵי שְׁבָחָא דְּמִמֵּילָא חֲפוּרָה וַהֲווֹ שׁוּבְלֵי שַׁלְפּוּפֵי וַהֲווֹ תַּמְרֵי
וְלֹא בָּרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק לְאֵיתוֹיֵי נִכְסֵי דַּאֲבִי אַבָּא מַתְנִי' וְאֵלּוּ שֶׁאֵין חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל הַבְּכוֹרָה וְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהַמְיַיבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו וְהַמַּתָּנָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַמַּתָּנָה כַּמֶּכֶר רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כּוּלָּם חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אַף הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יַחְזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה וִינַכֶּה מֵהֶן אֶת הַדָּמִים גְּמָ' מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר מֶכֶר הוּא דְּאָמַר רַחֲמָנָא לֶיהְדַּר בַּיּוֹבֵל מַתָּנָה וִירוּשָּׁה לָא וְהָנֵי מִיְּרוּשָּׁה יְרוּשָּׁה דְּמַתָּנָה מַתָּנָה בְּכוֹר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם מַתָּנָה קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא וְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּאוֹרָיְיתָא וְהַמְיַיבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו בְּכוֹר קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מַתָּנָה כְּמֶכֶר מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן תָּשׁוּבוּ לְרַבּוֹת אֶת הַמַּתָּנָה וְהָנֵי כּוּלְּהוּ יְרוּשָּׁה נִינְהוּ בְּכוֹר אָמַר קְרָא לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם מַקִּישׁ חֵלֶק בְּכוֹרָה לְחֵלֶק פָּשׁוּט מָה חֵלֶק פָּשׁוּט יְרוּשָּׁה אַף חֵלֶק בְּכוֹרָה יְרוּשָּׁה רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כּוּלָּם חוֹזְרִים בַּיּוֹבֵל סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי תָּשׁוּבוּ לְרַבּוֹת אֶת הַמַּתָּנָה וְהָנֵי כּוּלְּהוּ מַתָּנָה נִינְהוּ בְּכוֹר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם מַתָּנָה קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא וְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּרַבָּנַן וְהַמְיַיבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו בְּכוֹר קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ לָקוֹחוֹת הֵן וּמַחְזִירִין זֶה לָזֶה בַּיּוֹבֵל מוֹתֵיב רַב הוֹשַׁעְיָא וְאֵלּוּ שֶׁאֵין חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל הַבְּכוֹרָה אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי אֵין חוֹזְרִין אֵין חוֹזְרִין לְבַטָּלָה מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת מִכְּלָל דְּמַאן דְּאָמַר חוֹזְרִין חוֹזְרִין לְבַטָּלָה קָאָמַר קָרֵי רַב חָמָא עֲלֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת טוֹבָה חׇכְמָה עִם נַחֲלָה וְלָא שְׁמִיעַ לְהוּ הָא דְּכִי אָתֵי רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ מַאי חוֹזְרִין חוֹזְרִין לְבַטָּלָה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אַף הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יַחְזִיר לִבְנֵי וְכוּ' מַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּאוֹרָיְיתָא אַמַּאי יַחְזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה וְאִי קָסָבַר יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּרַבָּנַן דָּמִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ לְעוֹלָם קָסָבַר יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּאוֹרָיְיתָא וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁהוֹרִישַׁתּוּ אִשְׁתּוֹ בֵּית הַקְּבָרוֹת וּמִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה אֲמוּר רַבָּנַן לִשְׁקוֹל דְּמֵי וְלַיהְדַּר וְכִדְתַנְיָא הַמּוֹכֵר קִבְרוֹ וְדֶרֶךְ קִבְרוֹ מְקוֹם מַעֲמָדוֹ וּבֵית הֶסְפֵּדוֹ בָּאִים בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וְקוֹבְרִים אוֹתוֹ בְּעַל כׇּרְחוֹ מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה וּמַאי יְנַכֶּה לָהֶם מִן הַדָּמִים דְּמֵי קֶבֶר אִשְׁתּוֹ הֲדַרַן עֲלָךְ יֵשׁ בְּכוֹר רש"ישבחא דממילא. שלא טרח בה אחיו: כגון חפורה והוו שובלי. שהיתה התבואה שחת בשעת מיתתו ועכשיו נעשו שבלים: או שלפופי והוו תמרי. סמדר ועכשיו נעשו תמרים גדולים וקמ''ל דאפי' בהאי שבחא לא שקיל בכור אלא כאחד מן האחין ושמין אותן מה היו שוין כשמת האב ובהנהו דמי' שקיל פי שנים דאי מרישא ה''א אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ה''מ בשבח שטרחו בו אחים כגון זיבול שדות וקשקוש ועידור: נכסי דאבי אבא. אם היה אבי אביהם חי בשעת מיתת אביהם והיו נכסים ראוין ליפול להם כשימות אע''ג דודאי עתידים ליפול להם ואפי' יש לו בן אחד יטלו אלו חלק אביהם וסד''א כמוחזק דמו וקמ''ל סיפא דאי מרישא ה''א ראוי דקתני רישא דאין הבכור נוטל בו כגון שנפלו לו נכסי אחי אביהם שהיה לו בנים בשעת מיתת אביהם של אלו ומתו בניו ואח''כ מת הוא דנכסים הללו לא היו ראוין להם בשעת מיתת אביהם אלא מספק: מתני' והמייבם את אשת אחיו. ונטל חלק אחיו ירושה גמורה היא ואינו מחזיר ביובל: מתנה כמכר. ויוצאה ביובל: היורש את אשתו. יחזיר קרקעות לבני משפחתה בדמים וינכה להם מן הדמים ובגמ' מפרש לה: גמ' ירושת הבעל דאורייתא. לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה מכאן שהבעל יורש את אשתו ביש נוחלין (ב''ב קיא:): תשובו. איש אל אחוזתו קרא יתירא הוא דהא כבר נאמר (ויקרא כה) ושבתם איש אל אחוזתו והלכך לרבות את המתנה: והנך אחריני. דמתני' להכי מודו רבנן דאינם חוזרין דכולהו ירושה נינהו: פי שנים. מקיש חלקיו זה לזה דמה חלק פשיטותו הוי ירושה כדכתיב ביום הנחילו את בניו: אף חלק בכורתו ירושה. וירושת הבעל דאורייתא ויבם בכור קרייה רחמנא: ומחזירין זה לזה. וחוזרין וחולקין: אין חוזרין לבטלה. שיהא מאבד בכורתו אבל חוזרין וחולקין ונוטל פי שנים כבתחלה: מכלל דר' אלעזר דאמר חוזרין לבטלה קאמר. בתמיה: טובה חכמה עם נחלה. טוב טעם חכמת חריפות האמורה עם נחלת הברייתות שהיה רב ששת בעל ברייתות דאי הוה שמיע ליה לרב ששת הא דרביה לא הוה פריך מידי: מקום מעמדו. שעושין מעמדות שבעה למת: בעל כרחו. של לוקח: דמי קבר אשתו. דהוא חייב בקבורתה כדאמר במסכת כתובות (דף מז:): תוספותביה שיעור ארעא ושבחא איירי ואפ''ה לא שקיל אם השביחו יתומים כדפרש כשעשאו אפותיקי ואשנוייא קמא דהוה משני הא דמסיק בה שיעור ארעא הא דלא מסיק כו' הוה מצי לאקשויי א''כ הך יתומים אמרו אנו השבחנו במאי נוקי לה אי כדמסיק אפילו השביחו יתומים שקיל ואי דלא מסיק אפי' השביחו אביהם הא לא שקיל אלא לא קאי ההיא שנוייא אהא סוגיא דיתומים אומרים אנו השבחנו אלא אקושיא דשמואל אדשמואל דאיתא נמי בפ''ק דב''מ (דף טו.) ובהגוזל קמא (ב''ק צה:): לאיתויי שבחא דממילא חפורה והוו שובלי כו'. כרבנן אתיא מתני' דפליגי רבי ורבנן גבי בכור אם נוטל בשבח אם לאו ומסיק התם ובחפורה והוי שובלי שלפופי והוו תמרי פליגי והתם נמי קאמר רבא דאסור לעשות כדברי רבי: בכור לתת לו פי שנים מתנה קרייה : רחמנא. תימה בפרק שני דיבמות (דף כד:) דמסיק גבי יבם אלא בכור דקרייה רחמנא למאי הלכתא לגריעותא דאינו נוטל בראוי כבמוחזק אמאי לא קאמר לחשיבותא דאינה חוזרת ביובל בבכורה וי''ל משום דאיכא ר' אלעזר דפליג הכא ואמר כולן חוזרין ביובל: אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן. ומה שקשה אדר' אסי דריש פירקין (מח.) דאמר מחצה יורשין ומה שמקשה ר''ת היאך מצינו ידינו ורגלינו בבית המדרש דקי''ל כרבי יוחנן דלקוחות הן וכריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף וא''כ לא משכחת לך דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון הכל פירשתי בפ' החובל (ב''ק פח: ד''ה הכי) (ובפ' בית כור) (קו) ויש לפרש דאע''ג דאית ליה לקוחות הן וכל הנהו נמי דאית להו אין ברירה לא אמרו דמחזירין ביובל רק רבי יוחנן לבדו ודוקא על ר' יוחנן דייק בסוף השולח (גיטין דף מח.) היאך מצא ידיו ורגליו דהרי חוזרת ביובל בכך אבל כולהו אחריני סברי אע''ג דלקוחות הן דאין ברירה מכר הוא דאמר רחמנא דליהדר ביובל ירושה ומתנה לא כדאמר לעיל וכדאמר נמי לקמן בפרק בתרא (דף נו:) דאע''ג דא''ר יוחנן דאפילו חלקו ט' כנגד ט' וי' כנגד י' אין אומרים הוא חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך אפ''ה אצטריך לאשמועי' דלקוחות הוו וחוזרים ביובל דסלקא אדעתין דאין חוזר מטעם דפרישית אי נמי ילפינן כל חלוקת ירושה מחלוקת יהושע דאמר ביש נוחלין (ב''ב דף קיט:) דירושה היא להם מאבותיהם ואפ''ה מודה בה ר' יוחנן דלא חזרה ביובל כדקאמר חד בר חד עד יהושע בן נון דסברא הוא דלא חזרה כיון שחלקו על פי נביאים ובאורים ותומים ובגזירת הכתוב ובהך סברא פליגי שאר אמוראי על רבי יוחנן וניחא השתא הא דפריך הכא רב אושעיא על רבי יוחנן ממתניתין דקתני ואלו שאין חוזרין ביובל הבכורה ואיכא אמוראי דאית להו לקוחות הן ואין ברירה ולא פריך עלייהו אלא דווקא על רבי יוחנן משום דאמר חוזרין וא''ת מאי קשה לרבי יוחנן הא רבי מאיר קתני לה למתני' דאית ליה ברירה גבי לוקח יין מבין הכותיים (תוספתא דדמאי פ''ז מ''ד) וי''ל דחכמים נמי לא פליגי עליה בבכור אלא. ר''א ועוד דאע''ג דאית ליה ברירה היכא דמברר הספק ע''פ תנאו דלמא לית ליה בעלמא שיש לחלק כדפרשי' לעיל (דף מח. ד''ה דכולי): קרי רב חמא עליה דרב ששת טובה חכמה עם נחלה. רב ששת בעל ברייתות הוה כדאמר בפ' הדר (עירובין דף סז.) דרב חסדא מרתען שפוותיה (ממתניתין) דרב ששת ולה''ק טובה חכמה מימרא דרבין א''ר יוחנן עם נחלה קבלות הרבה שהיו לו שנויות בברייתא: באין בני המשפחה וקוברין אותו בעל כרחו משום פגם משפחה. בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מו: ושם) מבעיא לן קבורה משום בזיונא או משום כפרה נפקא מינה דאמר לא תקברוניה דאי משום בזיונא לאו כל כמיניה וליכא למיפשט מידי מהכא דלא קאמר הכא דלא ליקברוהו כלל אלא זוזי אנסוהו למכור קברו ודרכו וכן מההיא דכתובות (דף מח.) נמי ליכא למיפשט מינה דקאמר אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו דבעי הוא שיקברוהו אלא מתכוין להפיל עצמו על הציבור ולהעשיר את בניו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|