|
טקסט הדף מנוקד
אִינִי וְהָא רַבִּי יַנַּאי יָזֵיף וּפָרַע שָׁאנֵי רַבִּי יַנַּאי דְּנִיחָא לְהוּ לַעֲנִיִּים דְּכַמָּה דִּמְשַׁהֵי מְעַשֵּׂה וּמַיְיתֵי לְהוּ
תָּנוּ רַבָּנַן יִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְנַדֵּב מְנוֹרָה אוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ סָבַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְמֵימָר לָא שְׁנָא לִדְבַר הָרְשׁוּת וְלָא שְׁנָא לִדְבַר מִצְוָה אֲמַר לֵיהּ רַב אַמֵּי הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִדְבַר הָרְשׁוּת אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה מוּתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ מִדְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גּוֹי שֶׁהִתְנַדֵּב מְנוֹרָה אוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ מִשֶּׁנִּשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ מוּתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ לְמַאי אִילֵימָא לִדְבַר הָרְשׁוּת מַאי אִירְיָא גּוֹי אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה וְטַעְמָא דְּגוֹי הוּא דְּפָעֵי אֲבָל יִשְׂרָאֵל דְּלָא פָּעֵי שַׁפִּיר דָּמֵי שַׁעַזְרַק טַיָּיעָא אִינַּדַּב שְׁרָגָא לְבֵי כְנִישְׁתָּא דְּרַב יְהוּדָה שַׁנְּיֵיהּ רַחֲבָא וְאִיקְּפֵד רָבָא אִיכָּא דְּאָמְרִי שַׁנְּיֵיהּ רָבָא וְאִיקְּפֵד רַחֲבָא וְאִיכָּא דְּאָמְרִי שַׁנְּיֻיהּ חַזָּנֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא וְאִיקְּפֵד רַחֲבָא וְאִיקְּפֵד רַבָּה מַאן דְּשַׁנְּיֵיהּ סָבַר דְּלָא שְׁכִיחַ וּמַאן דְּאִיקְּפֵד סָבַר זִמְנִין דְּמִקְּרֵי וְאָתֵי מַתְנִי' הַגּוֹסֵס וְהַיּוֹצֵא לֵיהָרֵג לֹא נִידָּר וְלֹא נֶעֱרָךְ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר נֶעֱרָךְ מִפְּנֵי שֶׁדָּמָיו קְצוּבִין רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר נוֹדֵר וּמַעֲרִיךְ וּמַקְדִּישׁ וְאִם הִזִּיק חַיָּיב גְּמָ' בִּשְׁלָמָא גּוֹסֵס לֹא נִידָּר דְּלָאו בַּר דָּמִים הוּא וְלֹא נֶעֱרָךְ דְּלָאו בַּר הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה הוּא אֶלָּא יוֹצֵא לֵיהָרֵג בִּשְׁלָמָא לֹא נִידָּר דְּלָאו בַּר דָּמִים הוּא אֶלָּא לֹא נֶעֱרָךְ אַמַּאי לָא דְּתַנְיָא מִנַּיִן הַיּוֹצֵא לֵיהָרֵג וְאָמַר עֶרְכִּי עָלַי שֶׁלֹּא אָמַר כְּלוּם תַּלְמוּד לוֹמַר כׇּל חֵרֶם לֹא יִפָּדֶה יָכוֹל אֲפִילּוּ קוֹדֶם שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר מִן הָאָדָם וְלֹא כׇּל הָאָדָם וּלְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא דְּאָמַר נֶעֱרָךְ מִפְּנֵי שֶׁדָּמָיו קְצוּבִין הַאי כׇּל חֵרֶם מַאי עָבֵיד לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר לְפִי שֶׁמָּצִינוּ לַמּוּמָתִים בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁנּוֹתְנִין מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו יָכוֹל אַף בִּידֵי אָדָם כֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר כׇּל חֵרֶם לֹא יִפָּדֶה אֵין לִי אֶלָּא מִיתוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁלֹּא נִיתְּנָה שִׁגְגָתָן לְכַפָּרָה מִיתוֹת קַלּוֹת שֶׁנִּיתְּנָה שִׁגְגָתָן לְכַפָּרָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר כׇּל חֵרֶם רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר נוֹדֵר וּמַעֲרִיךְ כּוּ' וְתַנָּא קַמָּא מִי קָאָמַר דְּלָא אֶלָּא בְּנוֹדֵר וּמַעֲרִיךְ וּמִקַּדִּישׁ כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי כִּי פְלִיגִי בְּאִם הִזִּיק תַּנָּא קַמָּא סָבַר אִם הִזִּיק אֵינוֹ חַיָּיב בְּתַשְׁלוּמִין וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר אִם הִזִּיק חַיָּיב בְּתַשְׁלוּמִין בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי אָמַר רַב יוֹסֵף בְּמִלְוָה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין קָמִיפַּלְגִי תַּנָּא קַמָּא סָבַר מִלְוָה עַל פֶּה אֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר מִלְוָה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין רָבָא אָמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִלְוָה עַל פֶּה אֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין וְהָכָא בְּמִלְוָה כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה קָמִיפַּלְגִי תַּנָּא קַמָּא סָבַר מִלְוָה כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה לָאו כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר דָּמְיָא וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר דָּמְיָא וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַהָא הַיּוֹצֵא לֵיהָרֵג הוּא שֶׁחָבַל בַּאֲחֵרִים חַיָּיב אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בּוֹ פְּטוּרִין רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף הוּא אִם חָבַל בַּאֲחֵרִים פָּטוּר שֶׁלֹּא נִיתַּן לַחֲזָרַת עֲמִידַת בֵּית דִּין רש"ירבי ינאי. גבאי הוה ויזיף מעות הצדקה לצורכו ופרע: דכמה דמשהי. רבי ינאי דלית ליה זוזי למפרע ניחא להו לעניים: דמעשה. רבי ינאי לציבורא ואמר דלית ליה מעות לחלק לעניים וכופה אותם לצדקה ואיכא רווחא לעניים: מנורה. כמשמעה: נר. קרוישוי''ל של כסף או של זהב: מדאמר ר' אסי כו'. כלומר מדנקט ר' אסי עובד כוכבים דפעי וצועק למה שניתם ממה שנתתי מכלל דישראל דלא פעי שרי לשנויי לדבר מצוה דאי בישראל אסור ל''ל למנקט עובד כוכבים: שלא נשתקע שם בעליה ממנה. שעדיין אומרים זו היא מנורה נדבתו של פלוני עובד כוכבים: אסור לשנותה. דפעי: ולמאי. קאמר ר' אסי דאסור לשנותה אילימא כו': שעזרק. עובד כוכבים היה: לא שכיח. שעזרק במתא דליפעי שסוחר היה ומחזר בעיירות: מתני' הגוסס והיוצא ליהרג כו'. מפרש בגמרא טעמא: ר''ח בן עקביא. איוצא ליהרג פליג אבל בגוסס מודה דכתיב (ויקרא כז) והעמיד והעריך אותו וגוסס לאו בר העמדה והערכה הוא: שדמיו קצובין. בפרשה ערכין אבל אנודר מודה דהא כנמכר בשוק בעי למשיימיה וזה אינו נמכר בשוק כלומר שאין אדם קונהו ויפסיד מעותיו: נודר ומעריך כו'. ובגמרא מפרש מאי קא אתי ר' יוסי למימר הא ת''ק לא אמר אינו נודר שאם אמר דמי פלוני עלי יפטר דהא לא נידר קאמר: גמ' אלא לא נערך אמאי לא. הרי דמיו קצובין: כל חרם לא יפדה. מי שהוא ראוי ליחרם וליהרג אינו בכלל פדיון: למומתין בידי שמים. כגון האי דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת והך מיתה ליכא למימר בידי אדם דהא אמרי' בפ''ק דסנהדרין (דף טו:) מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו: שלא ניתנה שגגתן לכפרה. כגון מגדף ומקלל אביו דאם עשה בשוגג אינו בקרבן ולא בגלות: מיתות קלות. כלומר דקלות להך מילתא שניתנה שגגתן לכפרה כגון רוצח דשגגתו גולה ועובד ע''ז ומחלל שבת ובא על הערוה דשגגתו חטאת: כולי עלמא לא פליגי. דודאי נדרו נדר והקדישו הקדש ומעריך את אחרים דהא בר דעה הוא: מלוה על פה. כגון זה שהזיק ולא עמד בדין על כך קודם למיתה: תשלומי נזק כתובין בתורה ומדאורייתא משעבד ליה בעל כרחיה: ואיכא דמתני לה. להא דרב יוסף ורבה: חייב. דבר דעה הוא: פטורין. דאין לו דמים ועומד הוא ליחבל וכל הנך איכא ליהרג בדיני ישראל קאמר: תוספותהעיר דוקא ומחוץ לעיר אסור לשנותה (אבל לצורכי העיר מותרין) בגבאי מיירי ובהאי טעמא יש ליישב דאמרי' בריש שור שנגח (ב''ק דף לו:) (חנן בישא) [ההוא גברא] דתקע (לההוא גברא) [לחבריה דא''ל] הב ליה פלגא דזוזא אמר הואיל ופלגא דזוזא הוא לא בעינא ניתביה לעניים הדר אמר איזיל ואברי ביה נפשאי אמר [ליה] רב יוסף כבר זכו בה עניים ויש לתמוה היאך היה יכול לחזור בו אפי לא זכו בה עניים והאמרן בפ''ק . דר''ה (דף ו.) בפיך זו צדקה אלא י''ל שהיה רוצה ללוותה ולשנותה ולפורעה לאחר זמן וקא''ל רב יוסף שבאת לידו והוא גבאי ואסור לשנותה א''נ י''ל שהיה סבור דאפי' צדקה ליתא הואיל ולא תפסי בה וקמ''ל רב יוסף דזכו בה עניים כמו מעמד שלשתם: עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה. רבינו ברוך פירש מותר לשנותה ממש למצוה אחרת ואם נדר אדם סלע לצדקה לעניים יכול לעשות ממנו מצוה אחרת כל כמה דלא אתאי ליד גבאי אבל לישנא לשנותה לא משמע כן כך מצאתי כתוב בתוספות הר''ר משה מאוירא מכתיבת אחיו ופירש לא משמע לשנותה למצוה אחרת דלעיל קאמר מותר לשנותה בין הוא בין אחר היינו ללוותה ותו מדאמר והא רבי ינאי יזיף משמע דללוותה קאמר הילכך נראה לומר דללוותה קאמר אבל לשנותה ודאי אסור כי נמי לא באתה ליד גבאי אבל ללוותה קאמר ומשבאת ליד גבאי אסור ללוותה והא דקאמר פ''ק דב''ב (דף ח:) רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי היינו ברשות בני העיר אבל גבאי עצמו אסור ואומר ר''י דהתם רשאין לשנותה שלא לדבר מצוה רק שיהא צרכי צבור ויש ליזהר מללוות מעות צדקה העיר משבאתה ליד גבאי ואפי' ברשות הקהל נמי כיון שאין זה צורכי צבור. כך מצאתי כתוב: אילימא לדבר הרשות מאי איריא עובד כוכבים אפילו ישראל נמי. הכי נמי מצי למימר מאי איריא לא נשתקע שם בעליה אפי' נשתקע נמי: מנין ליוצא ליהרג ואמר ערכי עלי שלא אמר כלום. ומשום דליתא בדמים ליכא למעוטי דהא איתרבו לעיל (דף ב.) מנוול ומוכה שחין: כי פליגי באם הזיק. ובאם הקדיש לא פליגי שמיד שהקדיש חל הקדש ולא דמיא למלוה אבל יש להקשות אמאי לא פליגי באם נדר והעריך וי''ל דנקט הזיק משום דקתני חיוב בתשלומין (משום) [אהזיק] משמע דאהזיק לחודיה פליגי ובנודר ומעריך שמא יחול מיד אבל גובה מן היורשין ונודר ומעריך איצטריך דס''ד הואיל ואינו נידר ונערך נודר ומעריך נמי אינו קמ''ל דנודר ומעריך ומקדיש כשאר בני אדם: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|