|
טקסט הדף מנוקד
מַתְנִי' הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה עָלָיו כְּתוּבַּת אִשָּׁה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כְּשֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה יִדּוֹר הֲנָאָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ כַּיּוֹצֵא בְּדָבָר אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אַף הֶעָרֵב לָאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ וְהָיָה בַּעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ יַדִּירֶנָּה הֲנָאָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה קִינוּנְיָא עַל נְכָסִים שֶׁל זֶה וְיַחְזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ
גְּמָ' בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אָדָם עוֹשֶׂה קִינוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר אֵין אָדָם עוֹשֶׂה קִינוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא שְׁכִיב מְרַע שֶׁהִקְדִּישׁ כׇּל נְכָסָיו וְאָמַר מָנֶה לִפְלוֹנִי בְּיָדִי נֶאֱמָן חֲזָקָה אֵין עוֹשֶׂה קִינוּנְיָא עַל הֶקְדֵּשׁ לֵימָא כְּתַנָּאֵי אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ לָא עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּבָרִיא אֲבָל בִּשְׁכִיב מְרַע דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין אָדָם עוֹשֶׂה קִינוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ מַאי טַעְמָא אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ אִיכָּא דְּאָמְרִי בְּבָרִיא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאֵין אָדָם עוֹשֶׂה קִינוּנְיָא עַל הֶקְדֵּשׁ וְהָכָא בְּנֶדֶר שֶׁהוּדַּר בְּרַבִּים קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה וּמַר סָבַר אֵין לוֹ הֲפָרָה וְאִיבָּעֵית אֵימָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בָּרַבִּים יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה וְהָכָא בְּנֶדֶר שֶׁהוּדַּר עַל דַּעַת רַבִּים קָמִיפַּלְגִי וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר אַמֵּימָר נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בָּרַבִּים יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה עַל דַּעַת רַבִּים אֵין לוֹ הֲפָרָה לֵימָא כְּתַנָּאֵי אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ וְתוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ אֵינוֹ מוֹעִיל מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא הָכָא בִּשְׁאֵלָה דְּהֶקְדֵּשׁ קָמִיפַּלְגִי וְהָתַנְיָא הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה עָלָיו כְּתוּבַּת אִשָּׁה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא מְגָרְשָׁהּ יִדּוֹר הֲנָאָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר וְכוּ' מֹשֶׁה בַּר עַצְרִי עָרְבָא דְּכַלְּתֵיהּ הֲוָה וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן הֲוָה וּדְחִיקָא לֵיהּ מִילְּתָא אָמַר אַבָּיֵי לֵיכָּא דְּנַסְּבֵיהּ עֵצָה לְרַב הוּנָא דְּלִיגָרֵשׁ לִדְבֵיתְהוּ וְתִיתְבַּע כְּתוּבְּתַהּ מֵאֲבוּהּ וְלַהְדְּרַהּ מִיהֲדָרי אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְהָאֲנַן יִדּוֹר הֲנָאָה תְּנַן וְאַבָּיֵי אַטּוּ כֹּל דִּמְגָרֵשׁ בְּבֵי דִינָא מְגָרֵשׁ לְסוֹף אִיגַּלַּאי מִלְּתָא דְּכֹהֵן הֲוָה אָמַר אַבָּיֵי בָּתַר עַנְיָא אָזְלָא עַנְיוּתָא וּמִי אָמַר אַבָּיֵי הָכִי וְהָאָמַר אַבָּיֵי אֵיזֶהוּ רָשָׁע עָרוּם זֶה הַמַּשִּׂיא עֵצָה לִמְכּוֹר בִּנְכָסִים כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרֵיהּ שָׁאנֵי וְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן שָׁאנֵי וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּעָרֵב דִּכְתוּבָּה לָא מִשְׁתַּעְבַּד רש"ימתני' ידור הנאה. ידור שלא יחזירנה לעולם דשמא משום ערמה מגרש לה שתגבה כתובתה מן ההקדש ויחזירנה: קינוניא. ערמה: גמ' לימא כתנאי אמרה לשמעתיה. ולאו דברי הכל היא: אלא בבריא. דהתם קאמר ר''א דאדם עושה קינוניא על ההקדש משום דמאי דשקיל מהקדש ליהוי דידיה: אבל בשכיב מרע. דלמיתה קאי: אין אדם חוטא ולא לו. להרויח בשביל אחר לא יחטא: ר''א סבר כיון דמדרינן ליה ברבים שלא יחזירנה שוב אין לו הפרה הלכך מהני הנדר ומדרינן: יש לו הפרה. ומש''ה אינו צריך דהא לא מהני מידי: על דעת רבים. שאומרים לו נדור: בשאלה דהקדש פליגי. ר''א סבר אין נשאלין על ההקדש לחכם ואפילו אומר לו לחכם לא לדעת כן נדרתי והקדש טעות הוא אפ''ה אין חכם מתיר נדרו הלכך זה המגרש את אשתו בהקדישו מתחרט ואינו מוצא חכם שיתירנו ולכך עושה קינוניא זו ורבי יהושע סבר נשאלין על הקדש והכא אינו צריך לידור הנאה דאי משום קינוניא הוה עביד הוה מתשיל על נדריה ולא בעי לגרשה: והתניא. בניחותא דבשאלה פליגי: הן הן דברי ב''ש הן הן כו'. מחלוקת ר''א ורבי יהושע היינו נמי מחלוקת ב''ש וב''ה: הקדש טעות הקדש. ואין שאלה להקדש. הקדש טעות כגון שור לבן היוצא מביתי הקדש ונמצא שחור: אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש. שיאמרו לו דור הנאה ילך בצנעה ויגרשנה: דכהן הוה. רב הונא ואי הוה מגרשה לא מצי לאהדורה: כרשב''ג. במס' כתובות (דף צה:) האומר בשעת מיתה נכסיי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר [ואכל כו'] רשב''ג אומר אין לשני אלא מה ששייר הראשון וה''נ הוי רשע ערום: תוספותלכי יגרשנה ידור הנאה. תימה לרבי למה ידור הנאה וכי מה הוא עושה והלא אינו רוצה שגובה מן ההקדש ואדרבה לאשה היה לו לקונסה שגובה מן ההקדש וי''ל כיון דחיישינן שמא עשה קינוניא על ההקדש או על הערב שהכניס בערבות לדידה לא קנסוה רבנן ולו ראוי לדור כדי לידע [אם] כוונתו להערים ולא תועיל לו כוונתו שהדירוה: אלא הא דא''ר הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן כו'. וא''ת והרי בפ' בתרא דב''ב (דף קעה. ושם) מוקי למלתיה דרב הונא בדנקיט שטרא וא''כ היכי שייך הכא חששא דקינוניא הרי השטר מקויים ביד פלוני ובודאי קושטא קאמר וי''ל דע''כ איכא חששא דקינוניא דאי לא אמר מנה לפלוני בידי אפילו היה לו שטר בידו לא יטול אלא בשבועה והשתא דאמר מנה לפלוני בידי נוטל בלא שבועה וה''נ איתא בפרק שבועת הדיינין (שבועות מב: ושם) גבי הא דתנן נשבעין לקטן ולהקדש ומפרש בגמ' עלה להקדש ליפרע מנכסי הקדש [ופריך] תנינא מנכסים משועבדים לא תפרע אלא בשבועה מה לי משועבד להדיוט מה לי משועבד לגבוה סד''א להדיוט הוא דאדם עושה קינוניא להדיוט אבל להקדש אין אדם עושה קינוניא להקדש קא משמע לן והא אמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קינוניא על ההקדש הני מילי שכיב מרע דאין אדם חוטא ולא לו אבל בריא אדם עושה קינוניא להקדש אלמא אשכחן התם קינוניא גבי שבועה ה''נ אמרינן הכא מיהו תימה לפי מאי דמסיק התם דווקא בשכיב מרע אמר רב הונא דאין אדם עושה קינוניא להקדש אבל בריא אדם עושה קינוניא להקדש והכא אמר דבבריא פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע ואמר רבי יהושע דאין אדם עושה קינוניא להקדש וא''כ נימא דרב הונא דלא כרבי יהושע וי''ל דקינוניא זוטרתי כגון להפטר עצמו משבועה בריא עושה קינוניא להקדש ומ''מ מייתי שפיר ממילתא דרב הונא על מתני' מכ''ש דאפילו קינוניא בשבועה א''ר הונא דאין אדם עושה להקדש [כ''ש קינוניא דמתניתין לגרש אשתו]: דחזקה אין אדם חוטא ולא לו. לכך נאמן להגבותו בלא שבועה ואע''ג דאין נזקקין מנכסים משועבדים ומהקדש דהוי כמשעבדי כדאיתא בפרק שבועת הדיינין (שבועות מב: ושם) אלא בשבועה וכיון דלא חיישינן שעשה קינוניא להודות כמה חייב כמו כן אין לחוש כאן שמגרש אשתו ולחזור ולישאנה שאין סברא שיעשה קינוניא על ההקדש גבי גירושין יותר מש''מ: מר סבר יש לו הפרה. וא''ת נהי נמי דיש לו הפרה מ''מ קי''ל דצריך לפרט הנדר וא''כ אי אתי קמי חכם לא מיפר ליה וי''ל דאין צריך לפרט הנדר כי אם הלשון שנדר בו אבל א''צ לפרש למה נדר ולא דמי לההיא דגיטין פ' השולח (דף לה:) גבי כהן שנשא אשה בעבירה דאמר עלה נודר ועובד יורד ומגרש דאמרת עלה דצריך לפרש ומש''ה לא מתיר ליה חכם שהרי התם הוא נודר שלא יהנה מאשתו פסולה כשיבא לפני חכם ומפרש לו נדרו לא יתיר לו אבל הכא לא ימנע מלהתיר אפי' אם ישמע הלשון שנדר: בשאלה דהקדש קמיפלגי. פי' דלר' יהושע יש שאלה לפיכך אין צריך להדיר הנאה מאשתו אם יגרשנה דלא חיישינן דמשום קינוניא לגבות מן ההקדש הוא מגרשה דלמה לו לגרשה ישאל על ההקדש ויהיה הקדש בטעות ואז לא יהיה הקדש ותימה קצת דקי''ל כבית הלל דהקדש בטעות לא הוי הקדש וא''כ יש שאלה וא''כ היאך קאמר רב הונא דבבריא אדם עושה קינוניא להקדש ולמה יעשה קינוניא כיון דמצי שאיל על ההקדש כמו שאמר ר' יהושע ולפי מה דפרישית לעיל ניחא דקינוניא דשבועה דבר שהוא קל עביד ולא ישאל על הקדשו אבל גבי גירשה כי האי לגרש אשתו כדי להחזירה לא עביד כיון דמצי שאיל על הקדשו: ותיפוק ליה דערב הוא וכו'. תימה אמאי לא פריך הכי כל הני פירכות אמתני' וי''ל דעל מתני' לא רצה להקשות לפי שהיה פשוט לתרץ דהוה ליה ואשתדיף: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|