סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הֵיכִי דָּמֵי דַּאֲמוּר בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד הַבְּעָלִים קוֹדְמִין וְאִם לָאו אוֹמֵר לוֹ הִגַּעְתִּיךָ
מַתְנִי' מַחֲרִים אָדָם מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ וּמֵעֲבָדָיו וּמִשִּׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים וּמִשְּׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ וְאִם הֶחְרִים אֶת כּוּלָּם אֵינָם מוּחְרָמִים דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מָה אִם לַגָּבוֹהַּ אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהַחְרִים כׇּל נְכָסָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּהֵא אָדָם חָס עַל נְכָסָיו
גְּמָ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן מִכׇּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא כׇּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם וְלֹא כׇּל אָדָם מִבְּהֵמָה וְלֹא כׇּל בְּהֵמָה מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּה וְלֹא כׇּל שְׂדֵה אֲחוּזָּה
יָכוֹל לֹא יַחְרִים וְאִם הֶחְרִים יְהוּ מוּחְרָמִין תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מָה אִם לַגָּבוֹהַּ אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהַחְרִים כׇּל נְכָסָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּהֵא אָדָם חָס עַל נְכָסָיו
וּצְרִיכָא דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מִכׇּל אֲשֶׁר לוֹ הֲוָה אָמֵינָא כֹּל דְּאִית לֵיהּ לָא לַחְרֵים אֲבָל מִין אֶחָד לַיחְרְמֵיהּ כּוּלֵּיהּ כְּתַב רַחֲמָנָא מֵאָדָם וְלֹא כׇּל אָדָם
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מֵאָדָם דְּלָא סַגִּיא לֵיהּ בְּלָא עֲבוֹדָה אֲבָל שָׂדֶה סַגִּיא לֵיהּ בְּדִיסְתּוּרָן וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי מִשּׁוּם דְּהָכָא חִיּוּתָא וְהָכָא חִיּוּתָא אֲבָל מְטַלְטְלִין לַיחְרְמִינְהוּ כּוּלְּהוּ צְרִיכִי
בְּהֵמָה לְמָה לִי לְכִדְתַנְיָא יָכוֹל יַחְרִים אָדָם בְּנוֹ וּבִתּוֹ עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִיִּים וּשְׂדֵה מִקְנָתוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר בְּהֵמָה מָה בְּהֵמָה יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְמוֹכְרָהּ אַף כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְמוֹכְרָהּ
וַהֲלֹא בִּתּוֹ קְטַנָּה יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְמוֹכְרָהּ יָכוֹל יַחְרִימֶנָּה תַּלְמוּד לוֹמַר בְּהֵמָה מָה בְּהֵמָה יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְמוֹכְרָהּ לְעוֹלָם אַף כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְמוֹכְרָהּ לְעוֹלָם
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אִם לַגָּבוֹהַּ אֵין אָדָם רַשַּׁאי כּוּ' הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּרַבִּי אִילָא דְּאָמַר רַבִּי אִילָא בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ וְלֹא הִנִּיחוּ לוֹ חֲבֵרָיו וּמַנּוּ רַבִּי יְשֵׁבָב וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי יְשֵׁבָב וְלֹא הִנִּיחוּ לוֹ חֲבֵירָיו וּמַנּוּ רַבִּי עֲקִיבָא
מַתְנִי' הַמַּחְרִים בְּנוֹ וּבִתּוֹ וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וּשְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֵין מוּחְרָמִין שֶׁאֵין אָדָם מַחְרִים דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֵין מַחְרִימִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הַכֹּהֲנִים אֵין מַחְרִימִין שֶׁהַחֲרָמִין שֶׁלָּהֶן וְהַלְוִיִּם מַחְרִימִין שֶׁאֵין הַחֲרָמִין שֶׁלָּהֶן
אָמַר רַבִּי נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּקַרְקָעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הִיא לָהֶם וְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמִטַּלְטְלִין שֶׁאֵין הַחֲרָמִין שֶׁלָּהֶן
גְּמָ' וְרַבִּי יְהוּדָה בִּשְׁלָמָא כֹּהֲנִים אֵין מַחְרִימִין שֶׁחֲרָמִין שֶׁלָּהֶן אֶלָּא לְוִיִּם בִּשְׁלָמָא מְקַרְקְעֵי לָא מַחְרְמִי דִּכְתִיב כִּי אֲחוּזַּת עוֹלָם הִיא לָהֶם אֶלָּא מִטַּלְטְלֵי לַיחְרְמֻי אָמַר קְרָא מִכֹּל אֲשֶׁר לוֹ וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ מַקִּישׁ מִטַּלְטְלִין לְקַרְקָעוֹת
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּשְׁלָמָא כֹּהֲנִים כְּדַאֲמַרַן אֶלָּא לְוִיִּם בִּשְׁלָמָא מְטַלְטְלִים לַחְרֵים דְּלָא מַקֵּישׁ אֶלָּא מְקַרְקְעֵי אַמַּאי הָכְתִיב אֲחֻזַּת עוֹלָם הִיא לָהֶם מַאי מַחְרִימִין נָמֵי דְּקָאָמַר מִטַּלְטְלֵי
וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא אָמַר רַבִּי נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בִּמְקַרְקְעֵי וְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמִטַּלְטְלֵי מִכְּלָל דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מְקַרְקְעֵי נָמֵי קָאָמַר הָכִי קָאָמַר אָמַר רַבִּי נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּקַרְקָעוֹת שֶׁאַף רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא נֶחְלַק אֶלָּא בְּמִטַּלְטְלִין אֲבָל בְּקַרְקָעוֹת מוֹדֵה לֵיהּ
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין הֶחְרִים מְטַלְטְלִין נוֹתְנָן לְכׇל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה שֶׁנֶּאֱמַר כׇּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל

רש"י

והיכי דמי כגון דאמרי בכ''א. דהוי בין קרן בין חומש כ''ו ודינר וזה מוסיף ה' היינו ל''א ודינר: הבעלים קודמין. דאי הוה יהבינן ליה להאי הוה פסיד הקדש דינר ממאי דאמור ברישא הלכך הדרי אבעלים על כרחייהו: ואם לאו אומר לו לזה הגעתיך. דאמרי בעלים אתא גברא בחריקן: מתני' מצאנו. מקצת צאנו אומר הרי הן חרם ונותנן לכהן: את כולם. שלא שייר לעצמו כלום: להיות חס על נכסיו. שלא יבזבזם להדיוט: גמ' מכל אשר לו. היינו מטלטלין ולא כל מטלטלין: מאדם. עבדים הכנענים: אך כל חרם. אכין ורקין מיעוטין: בדיסתורן. שיהא אריס לאחרים ויקבל שדות למחצה ולשליש ולרביע: אבל מטלטלין אימא ליחרמינהו כולהו. כתב רחמנא מכל אשר לו ולא כל אשר לו דהיינו מטלטלין: בתו יש לו רשות למוכרה. בקטנותה ולא בנערותה: המבזבז. לעניים: חומש. דגמרינן מיעקב דכתיב ביה תרין עישורין ר' אלעזר בן עזריה אית ליה דרבי אילא דהא אתא לאשמועינן שיהא אדם חס על נכסיו ר''א לית ליה דרבי אילא דאי בזבז טובא לא איכפת לן אלא ששייר לעצמו קצת דומיא דחרם: מתני' שהחרמים שלהם. דכתיב כל חרם בישראל וגו' וכיון דדידיה הוא מה הנאה בכך אי הוה מחרים איהו גופיה זכי ביה ולא יהב ליה לכהן אחר: נראין דברי ר' יהודה. דלוים אין מחרימין בקרקעות: ודברי ר' שמעון במטלטלין. שהרי אין החרמים שלהן הלכך אי מחרימי מטלטלין חיילא עלייהו חרם ויהבי להו לכהנים: גמ' מדאיצטריך ליה לרבי למימר במטלטלין. נראין דברי ר''ש דמשמע אבל בקרקעות אין נראין דבריו מכלל דאקרקעות נמי פליגי: שאף רבי שמעון לא נחלק עליו כו'. והכי משמע מילתיה דרבי נראין דברי ר' יהודה לר' שמעון בקרקעות שדברי ר''ש במטלטלין:

תוספות

דתנו רבנן מכל אשר לו ולא כל אשר לו. וא''ת והא האי קרא בחרם הניתן לכהנים כתיב דהא בסיפיה דקרא כתיב לא ימכר ולא יגאל ואילו חרמי בדק הבית יש להם פדיון כהקדש והיכי קאמר במתני' ומה אם לגבוה כו' והא לאו לגבוה הוא כי אם לכהנים ועוד דאיכא בפרק השולח (גיטין דף לח:) מאדם אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים ופריך מינה לרב דאמר המקדיש עבדו יצא לחירות דלמיהוי עם קדוש קאמר ומאי קפריך והא בחרמים אין בהן קדושת הגוף ולא דמי למקדיש לומר דלמיהוי עם קדוש קאמר וי''ל דאפי' בחרמים הניתנין לכהנים יש בהן קדושת הגוף כדתני לקמן בפירקין (דף כט.) חרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם נתנם לכהן הרי הן כחולין אלמא אית בהו קדושת הגוף: (אלא) [ת''ל] בהמה מה בהמה יש לו רשות למכור לעולם. וא''ת א''כ שדה אחוזה נמי שהרי אם מכרה חוזרת לבעלים ביובל וי''ל דמ''מ יש לו רשות להוציא מידו לעולם כגון אם הקדישה וגאלה אחר שמתחלקת לכהנים ביובל א''נ י''ל דה''פ מה בהמה יש לו רשות למוכרה ושדה אחוזה נמי כל זמן שהיא בידו יכול הוא למוכרה משא''כ בבתו דמשתגדיל אין לו רשות למוכרה: החרים מטלטלין נותנן לכל כהן שירצה שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה. אין זה עיקר דרש דהא קרא איצטריך כדדריש ליה לקמיה נתנו לכהן הרי הוא כחולין לכל דבריו שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה והא דאמר הכא נותנן לכל כהן שירצה מסברא הוא כמו תרומה שנותנה לכל כהן ואין צריך ליתנה לכהן שבאותו משמר ועוד אי הוי עיקר דרשא מאי הא דפריך לקמן ליקיש מטלטלין לקרקעות והלא גזירת הכתוב היא אלא ש''מ דלאו עיקר דרשה הוא זה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר