|
טקסט הדף מנוקד
רָבָא אָמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא צַד אֶחָד בְּרִבִּית אָסוּר וְהָכָא בְּרִבִּית עַל מְנָת לְהַחְזִיר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מָר סָבַר אָסוּר וּמָר סָבַר מוּתָּר
מֵת הַמּוֹכֵר יִגְאַל בְּנוֹ פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב אָמַר רַחֲמָנָא וְהַאי לָאו מְכַר קָמַשְׁמַע לַן וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ מִכׇּל מָקוֹם מֵת הַלּוֹקֵחַ יִגְאַל מִיָּד בְּנוֹ וְכוּ' פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לַקּוֹנֶה אוֹתוֹ אָמַר רַחֲמָנָא וְהָא לָא קְנָה קָא מַשְׁמַע לַן וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ מִכׇּל מָקוֹם אֵין מוֹנִין לוֹ שָׁנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁמָּכַר כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן שָׁנָה אֵינִי יוֹדֵעַ אִם שָׁנָה לָרִאשׁוֹן אִם שָׁנָה לַשֵּׁנִי כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה הֱוֵי שָׁנָה לָרִאשׁוֹן לְמִי חָלוּט רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לָרִאשׁוֹן חָלוּט רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לַשֵּׁנִי חָלוּט בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר דִּלְדִידֵיהּ קָא מָנֵינַן אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל מָה מָכַר לוֹ רִאשׁוֹן לְשֵׁנִי כׇּל זְכוּת שֶׁתָּבֹא לְיָדוֹ אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל מָכַר שְׁנֵי בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְאֶחָד בְּאֶחָד בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי זֶה שֶׁמָּכַר לוֹ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם אֶחָד בַּאֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה עָלְתָה לוֹ שָׁנָה זֶה שֶׁמָּכַר לוֹ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁל אֲדָר הָרִאשׁוֹן לֹא עָלְתָה לוֹ שָׁנָה עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּאֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא וְלֵימָא לֵיהּ אֲנָא קָדֵים שָׁחֵין נוּרָא מִקַּמֵּא דִּידָךְ מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ אַתְּ נְחֵית לְעִיבּוּרָא וְאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל נוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי טְלָאִים אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁל אֲדָר הָרִאשׁוֹן וְאֶחָד בְּאֶחָד בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי זֶה שֶׁנּוֹלַד בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם אֶחָד בַּאֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה עָלְתָה לוֹ שָׁנָה זֶה שֶׁנּוֹלַד לוֹ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן לֹא עָלְתָה לוֹ שָׁנָה עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּאֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא וְלֵימָא לֵיהּ אֲנָא קָדֵים אָכֵיל יְרוּקָּא מִקַּמָּךְ דִּידָךְ מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ אַתְּ נְחֵיתְתְּ לְעִיבּוּרָא אֲנָא לָא נְחֵיתְנָא לְעִיבּוּרָא הָא תּוּ לְמָה לִי הַיְינוּ הָךְ מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם דִּכְתִיב תְּמִימָה הָכָא דְּלָא כְּתִיב תְּמִימָה לָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּשָׁנָה שָׁנָה מֵהֲדָדֵי גָּמְרִי כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר תְּמִימָה כּוּ' רַבִּי אוֹמֵר לִיתֵּן שְׁנַת עִיבּוּרָהּ תָּנוּ רַבָּנַן שָׁנָה תְּמִימָה רַבִּי אוֹמֵר מוֹנֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יָמִים כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹנֶה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ מִיּוֹם לְיוֹם וְאִם נִתְעַבְּרָה נִתְעַבְּרָה לוֹ הִגִּיעַ יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְלֹא נִגְאָל כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן לַצְּמִיתוּת לַחֲלוּטִין דָּבָר אַחֵר לַצְּמִיתוּת לְרַבּוֹת אֶת הַמַּתָּנָה מַאי טַעְמָא צְמִית צְמִיתוּת אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא כְּמַאן דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר דְּאִי כְּרַבִּי מֵאִיר הָאָמַר מַתָּנָה אֵינָהּ כְּמֶכֶר אָמַר רַב פָּפָּא אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר שָׁאנֵי הָכָא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא לַצְּמִיתוּת אֲמַרוּ רַבָּנַן לְרַב פָּפָּא וַאֲמַר לַהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא וְהָא גַּבֵּי יוֹבֵל דִּכְתִיב תָּשׁוּבוּ לְרַבּוֹת אֶת הַמַּתָּנָה וְרַבִּי מֵאִיר לָא קָא מְרַבֵּי אֶלָּא הָא וַדַּאי דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר תָּנוּ רַבָּנַן הַמַּקְדִּישׁ בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה הֲרֵי זֶה גּוֹאֵל וְגוֹאֵל לְעוֹלָם גְּאָלוֹ אַחֵר מִיַּד הֶקְדֵּשׁ הִגִּיעַ יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְלֹא נִגְאַל הָיָה חָלוּט לוֹ מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר קְרָא לַקּוֹנֶה אוֹתוֹ וַאֲפִילּוּ מִיַּד הֶקְדֵּשׁ וְלַחְלְטֵיהּ הֶקְדֵּשׁ אָמַר קְרָא לְדוֹרוֹתָיו יָצָא הֶקְדֵּשׁ שֶׁאֵין לוֹ דּוֹרוֹת לֹא יֵצֵא בַּיּוֹבֵל לְמָה לִי אָמַר רַב סָפְרָא לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְמוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה וּפָגַע בּוֹ יוֹבֵל בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לִיפּוֹק בְּיוֹבֵל קָא מַשְׁמַע לַן לֹא יֵצֵא בַּיּוֹבֵל מַתְנִי' בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה נִטְמָן יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא חָלוּט לוֹ הִתְקִין הִלֵּל שֶׁיְּהֵא חוֹלֵשׁ מְעוֹתָיו לַלִּשְׁכָּה וִיהֵא שׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָס אֵימָתַי שֶׁיִּרְצֶה הַלָּז יָבֹא וְיִטּוֹל אֶת מְעוֹתָיו גְּמָ' אָמַר רָבָא מִתַּקָּנָתוֹ שֶׁל הַלֵּל הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז וּנְתָנָהּ לוֹ מִדַּעְתּוֹ מְגוֹרֶשֶׁת בְּעַל כׇּרְחוֹ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת רש"ידכולי עלמא צד אחד ברבית. כי ה''ג אסור הואיל ומעיקרא בתורת הלואה אתא לידיה ור' יהודה (דקאמר) [דקשרי] בהכי עסקינן שהתנו מתחילה שאם יגאלנה המוכר בתוך שלש יחזיר לו הלוקח הדמים מפירות שאכל וברבית ע''מ להחזיר פליגי ומתני' ותנא דברייתא בהא פליגי דתנא דידן סבר אפי' צד אחד נמי לא הוי דהא בתורת מכר אתא לידיה ותנא דברייתא סבר סוף סוף הואיל ולידי ריבית (לגבי) [אתי] צד אחד (היא) כרבית גמורה היא אלא שהתורה התירתה: (איש כי ימכר אמר רחמנא: והיתה גאולתו מ''מ. משמע דא''כ הוה ליה למיכתב יגאלנה עד תום שנת ממכרו מדשני בדיבוריה וכתב והיתה גאולתו משמע אפי' ע''י אחר: לקונה אותו. משמע לקונה יהא נחלט אם לא יגאל בתוך שנה הא אם יגאל יחזירנה וקונה הוא דיחזירנה אבל בנו לא קמ''ל והיתה גאולתו מ''מ: שנה. אי הוה כתיב עד מלאת שנה ולא כתב לו איני יודע אם שנה למכר ראשון או שנה למכר שני כגון מכרה ראובן לשמעון בניסן ושמעון ללוי בתשרי וה''א ראובן שמכרה ראשון מחשב עם לוי ויהא לו רשות לגאלה עד תשרי הבא השתא דכתיב לו משמע דאמוכר ראשון קא מהדר: למי חלוט. כשהגיע שנה למוכר ראשון ונחלט מי מן הלוקחים זוכה בחליטה זו: לראשון חלוט. דראובן אין גואלה עוד משמעון אבל שמעון גואלה מלוי עד שיגיע שנה למכר שני שהרי ללוי לא נחלטה: לשני חלוט. שאין שמעון גואלה מלוי: עלתה לו שנה. דהאיכא מיום ליום וזה שמכר לו בט''ו באדר לא עלתה לו שנה עד ט''ו באדר לשנה הבאה ואע''ג דהשתא הוו י''ג חדש משום דמיום ליום בעינן מט''ו באדר לט''ו באדר: ולימא ליה לוקח ראשון ללוקח שני אנא קדים שחין נורא. אני היסקתי ונשתמשתי בבית קודם ממך ושלך נחלט באחד באדר ושלי לא תיחלט: את נחתת לעיבורא. נכנסת בחודש העיבור לפיכך תפסיד דתמימה כתיב ליתן לו חדש העיבור אבל אני לא נכנסתי בו: נולדו לו שני טלאים. והם בכורות ומוזהר להקריבן בתוך שנתן דכתיב (דברים טו) תאכלנו שנה בשנה: לא כתב תמימה. ולא ליתיב ליה חדש העיבור וליסלקיה שנה בט''ו בשבט: כמנין ימות החמה. בין בפשוטה בין במעוברת: י''ב חדש מיום ליום. כמו שאנו קובעין אותן לשנת לבנה: נתעברה לו. למוכר דכתיב תמימה: האמר. במס' בכורות בפ' (אחרון) (דף נב:) מתנה אינה כמכר לחזור ביובל למי שנתנה: תשובו. תשובו איש אל אחוזתו ודרשינן (בפ''ט) (שם) לרבות את המתנה: וגואל לעולם. שאינו נחלט להקדש לעולם ולקמן מפרש טעמא: הגיע יום שנים עשר חודש. משלקחו מן הגזבר: שאין לו דורות. דליכא פריה ורביה קמי שמיא: לא יצא ביובל למה לי. הואיל וכתיב לצמיתות: מתני' היה נטמן. הלוקח ביום שנים עשר חודש כדי שלא ימצאהו מוכר ליתן לו מעותיו והוא חלוט לו: שיהא חולש כמו (ישעיהו יד) חולש על גוים וכדגרסינן (שבת דף קמח:) מטילין חלשים על הקדשים שיהא מטיל מעותיו ללשכות שבעזרה: ויהא שובר הדלת. של בית שמכר ונכנס: גמ' מדעתו. שיקבלם ברצון: תוספותרבא אמר דכולי עלמא צד אחד ברבית אסור. פירש''י ומתני' וברייתא בהא פליגי דתנא דברייתא סבר סוף סוף הואיל ולידי הרבית (לגבי) [אתי] צד אחד ברבית וכרבית גמורה היא אלא שהתורה התירתו [לשון] רש''י ועוד יש לפרש דבהכי פליגי מתני' וברייתא כגון שנכנס בבית להחזיר לו דמי שכירות שנה אם בא לפדותו בתוך. י''ב חדש דתנא דמתני' סבר רבית על מנת להחזיר שרי ותנא דברייתא סבר דאסור אי נמי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמתני' מיירי כשמחזיר לו אם יפדנו וברייתא מיירי כשאין מחזיר: דאי ר''מ הא אמר מתנה אינה כמכר. י''ל דכיון דאינה כמכר אין בידו לגואלה לעולם אפי' תוך י''ב חדש ולפי זה מה שהקשינו בפ' המקדיש (לעיל כח:) כיון דכתיב אחוזת עולם היא להם היה לנו לומר שלא יתנו בתיהם במתנה אבל נוכל לפרש הכא דמתנה אינה כמכר ויכול הנותן לגאול לעולם אפי' אחר י''ב חדש ובהכי ניחא דיכולים כהנים ולוים ליתן לאחר בתיהם במתנה: התקין הלל. הכא משמע דבימי הלל שהיה בבית שני כדאמרינן בפ''ק דשבת (דף טו. ושם) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן לפני הבית מאה שנה היו נוהגין יובל כיון דבתי ערי חומה היה נוהג כדאמר בפירקין דלעיל (דף כט.) דאין בתי ערי חומה אלא בזמן שהיובל נוהג וקשה לפירש''י דפרק השולח (גיטין דף לו.) דתנן הלל תיקן פרוזבול ופריך בגמ' עלה הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|