|
טקסט הדף מנוקד
עַצְמוֹ לֹא הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁיָּלְדָה נְקֵבָה וְעַד סוֹף הָעוֹלָם לֹא אוֹלִיד חַד זָכָר אֲמַר לֵיהּ מְשַׁנֵּינָא [לָךְ] שִׁינּוּיֵי דְּחִיקִי בַּבְלָאֵי כְּגוֹן שֶׁיָּלְדָה נְקֵבוֹת עַד סוֹף הָעוֹלָם
מַתְנִי' תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְלָדָן וְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם הֲרֵי אֵלּוּ כִּבְכוֹר וּכְמַעֲשֵׂר וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים מָה בֵּין בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר לְבֵין כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁכׇּל הַקֳּדָשִׁים נִמְכָּרִים בָּאִיטְלֵז וְנִשְׁחָטִין בָּאִיטְלֵז וְנִשְׁקָלִין בְּלִיטְרָא חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְיֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן וְלִתְמוּרוֹתֵיהֶן פִּדְיוֹן חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וּבָאִין מֵחוּצָה לָאָרֶץ חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁאִם בָּאוּ תְּמִימִים יִקְרְבוּ וְאִם בַּעֲלֵי מוּמִין יֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה טַעַם שֶׁהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר יֵשׁ לָהֶן פַּרְנָסָה מִמְּקוֹמָן וּשְׁאָר כׇּל הַקֳּדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד בָּהֶם מוּם הֲרֵי אֵלּוּ בִּקְדוּשָּׁתָן גְּמָ' אָמַר רָבָא בַּר רַב עַזָּא בָּעַן בְּמַעְרְבָא הַמֵּטִיל מוּם בִּתְמוּרַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר מַהוּ מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּלָא קְרִיבָן לָא מִיחַיַּיב אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּקָדְשׁוּ מִיחַיַּיב אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְתִיבְּעֵי לָךְ הַמֵּטִיל מוּם בִּתְשִׁיעִי שֶׁל מַעֲשֵׂר אֶלָּא מַאי שְׁנָא תְּשִׁיעִי דְּלָא קָמִיבַּעְיָא לָךְ דְּרַחֲמָנָא מַעֲטֵיהּ עֲשִׂירִי לְהוֹצִיא הַתְּשִׁיעִי הָכִי נָמֵי רַחֲמָנָא מַעֲטִינְהוּ לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם הֵם קְרֵיבִין וְאֵין תְּמוּרָתָן קְרֵיבָה רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַתְנֵי לַהּ הָכִי אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב עַזָּא בָּעַן בְּמַעְרְבָא הַמֵּטִיל מוּם בִּתְשִׁיעִי שֶׁל מַעֲשֵׂר מַהוּ אֲמַר לֵיהּ וְתִיבְּעֵי לָךְ הַמֵּטִיל מוּם בִּתְמוּרַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר אֶלָּא מַאי שְׁנָא תְּמוּרַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר דְּלָא מִיבַּעְיָא לָךְ דְּרַחֲמָנָא מַעֲטִינְהוּ קֹדֶשׁ הֵם הֵן קְרֵיבִין וְאֵין תְּמוּרָתָן קְרֵיבָה תְּשִׁיעִי שֶׁל מַעֲשֵׂר נָמֵי רַחֲמָנָא מַעֲטֵיהּ הָעֲשִׂירִי לְהוֹצִיא אֶת הַתְּשִׁיעִי וְאִם בָּאוּ תְּמִימִין כּוּ' וּרְמִינְהוּ בֶּן אַנְטִיגְנוֹס הֶעֱלָה בְּכוֹרוֹת מִבָּבֶל וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ אָמַר רַב חִסְדָּא לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָא רַבִּי עֲקִיבָא דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה זְקֵנִים רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר יָכוֹל יַעֲלֶה אָדָם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּזְמַן הַזֶּה וְיֹאכְלֶנּוּ בִּירוּשָׁלַיִם וְדִין הוּא בְּכוֹר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם וּמַעֲשֵׂר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם מָה בְּכוֹר אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת אַף מַעֲשֵׂר אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּבְכוֹר שֶׁכֵּן טָעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ תֹּאמַר בְּמַעֲשֵׂר דְּלָא אָמַרְתָּ בִּיכּוּרִים טְעוּנִין הֲבָאַת מָקוֹם וּמַעֲשֵׂר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם מָה בִּיכּוּרִים אֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת אַף מַעֲשֵׂר אֵין נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת מָה לְבִיכּוּרִים שֶׁכֵּן טְעוּנִין הַנָּחָה תֹּאמַר בְּמַעֲשֵׂר דְּלָא תַּלְמוּד לוֹמַר וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכוֹרוֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ הִקִּישׁ מַעֲשֵׂר לִבְכוֹר מָה בְּכוֹר אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת אַף מַעֲשֵׂר אֵין נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת וְלֶיהְדַּר דִּינָא וְלֵיתֵי בְּמָה הַצַּד אָמַר רַב אָשֵׁי מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶן צַד מִזְבֵּחַ וּמַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא לָא שְׁנָא בְּכוֹר וְלָא שְׁנָא מַעֲשֵׂר בְּנֵי הֲבָאָה נִינְהוּ וְאִי קָסָבַר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא אֲפִילּוּ בְּכוֹר נָמֵי תִּיבְּעֵי לָךְ לְעוֹלָם קָסָבַר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ שֶׁל בְּכוֹר בִּפְנֵי הַבַּיִת וְחָרַב הַבַּיִת וַעֲדַיִין בְּשָׂרוֹ קַיָּים כֵּיוָן דְּאִי אִיתֵיהּ לְדָם לָא[ו] בַּר זְרִיקָה הוּא אָתֵי בָּשָׂר יָלֵיף מִדָּם רש"יהוא עצמו. ואע''ג דולד התמורה חזי להקרבה: מאי הוי משני ליה. כלומר מדקאמר משנינא לך שינויי דחיקי בבלאי מכלל דהוה ידע שינויא אחרינא: מתני' הרי אלו כבכור ומעשר. לכל קדושת בכור ומעשר שלא ימכרו באיטליז לאחר שנפל בהן מום ונפדו: חוך מן הבכור ומן המעשר. מפני שאין הנאתן להקדש במכירתם דדמי בכור לכהן ודמי מעשר לבעלים ומשום הנאה דידהו לא מזלזלינן בקדשים: נפל בהן מום. בבכור ומעשר אינו יכול להוציאן מקדושה דבבכור כתיב לא תפדה ובמעשר כתיב לא יגאל: חוץ מן הבכור והמעשר. שאין באין לכתחלה מחוצה לארץ כשאר כל הקדשים: שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן. יש להן תקנה במקומן שירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומם לבעלים ושאר כל הקדשים אע''פ שנפל בהן מום הרי הן בקדושתן וצריך אתה לפדותן ולהעלות דמיהן ולהקריבן והואיל וסופו להקריב דמיהן יעלו הן עצמן ויקרבו: גמ' לא מחייב. מלקות משום כל מום לא יהיה בו: ותיבעי בתשיעי של מעשר. כגון קרא לט' עשירי דקדש ואינו קרב כדאמרינן בשילהי בכורות (דף ס.) התשיעי נאכל במומו: להוציא את התשיעי. שלא יקרב וכיון דאינו קרב פשיטא לן דלא מיחייב המטיל בו מום הכא נמי כו': בן אנטיגנוס ולא קבלו הימנו. וקשיא אמתני' דקתני אם באו תמימים יקרבו: הא ר' ישמעאל כו'. (בסיפא אתיא): ג' זקנים. רבי ישמעאל ור''ע ובן עזאי: בכור ומעשר ובכורים. דטעונין הבאת מקום דכתיב (דברים יב) והבאתם שמה עולותיכם וגו' ותרומת ידכם אלו בכורים: מה בכור אינו נאכל כו'. כדמפרש לקמיה דבעי מתן דמים ואימורין למזבח: בכורים אינן נאכלין אלא בפני הבית. דכתיב (שם כו) והנחתו לפני ה' אלהיך: הנחה. לפני המזבח דכתיב והנחתו לפני ה' אלהיך: וליהדר דינא כו'. למה לי קרא ליהדר דינא ולימא בכור יוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שטעונין הבאת מקום ואינן נאכלין אלא בפני הבית אף אני אביא מעשר: ומאי קסבר. דפשיטא ליה דבכור אינו נאכל ומעשר שני מספקא ליה: וקידשה לעתיד לבא. תרוייהו בכור ומעשר בני הבאה נינהו ויקריבום הואיל והשתא נמי קדושה היא ירושלים להקריב: ואי לא קידשה לעתיד לבא. ואפילו הכי מספקא ליה ממעשר תיבעי ליה נמי בכור ואמאי יליף מעשר שני מבכור: לעולם לא קידשה לעתיד לבא. ודקשיא מאי שנא בכור דפשיטא ליה בכי האי בכור עסקינן שנזרק דמו בפני הבית וחרב כו' ויליף בשר מדם דכי היכי דאי הוה דם השתא לא היה נזרק דלא קידשה לעתיד לבא בשר נמי לא יאכל: תוספותהמטיל מום בתמורת בכור ומעשר מהו. בפ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף נו:) פליגי תנאי במטיל מום בבעל מום איכא למ''ד לוקה ואיכא למ''ד אינו לוקה והך בעיא דהכא לתרוייהו אפילו למ''ד התם לוקה משום דחזיא להקרבה קודם המום אבל הני דלא חזיא לעולם להקרבה לא לקי או לא שנא ולמ''ד התם אינו לוקה היינו משום דמעיקרא נמי היה בו מום אבל הכא דמעיקרא היה תם לקי או לא שנא: אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא בכור נמי נייתי. פרש''י בזבחים (דף קז:) דלמ''ד קדשה לעתיד לבא מקריבין אע''פ שאין בית וא''ת והא בעינן מזבח וליכא וי''ל דפריך מבכור שנשחט ונזרק דמו קודם שחרב הבית דאין חסר אלא אכילה לפנים מן החומה דומיא דמעשר אי נמי י''ל דפריך הכי בכור נמי נייתי ויבנה מזבח ואי קסבר לא קדשה לעתיד לבא בכור נמי תיבעי ה''ג רש''י וקשה דלמ''ד לא קדשה לעתיד לבא אין קדושה בירושלים יותר משאר ערים ועוד דאמר פ' בתרא דזבחים (ג''ז שם) דלמאן דאמר לא קדשה לעתיד לבא מעשר שני נאכל בכל ערי ישראל ויש לתרץ מיהא קושיא שניה דמיירי הכא במעשר שנזרע קודם שחרב הבית שהיה טעון הבאה בירושלים דבההיא לא אמר דנאכל בכל ערי ישראל: הכי גריס רש''י לעולם קסבר לא קדשה לעתיד לבא. וקשה דאם כן למה לי האי טעמא דאיתקש בשר לדם תיפוק ליה דנפסל ביוצא דכמי שאין לו חומה דמי ועוד דאמר בזבחים (דף ס.) מזבח שנפגם אין אוכלין בגינו קדשים קלים ומפיק ליה מהאי טעמא דאיתקש בשרו לדמו והכא אמר דהך היקשא דבשר לדם הוי למ''ד לא קדשה לעתיד לבא לכן נראה לר''י דה''ג אי קסבר לא קדשה לעתיד לבא מעשר שני לא לייתי ובמעשר שנזרע קודם שחרב הבית כדפ''ל וה''ג לעולם קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ודקשיא לך בכור נמי לייתי הכא במאי עסקינן שנזרק דמו לפני הבית וחרב הבית כו' והשתא מיתרצו כל קושיין ודקדק מורי בשלמא בכור שנזרק דמו לפני הבית דאינו נאכל אלא בפני הבית כדמפרש גמרא דאיתקש בשר לדם אבל בכורים שהיה להם הנחה לפני הבית מ''ט אין נאכלין אלא בפני הבית ואמר מורי ה''ר מ''ר דשפיר הם נאכלין אפילו בזמן הזה והא דאמר דאין נאכלין דלא היה להן הנחה לפני הבית והדברים מוכיחין מדפריך עלה מה לבכורים שכן טעונין הנחה והא דמוקי בבכור שנשחט ונזרק דמו לפני הבית אמסקנא דברייתא קאי דמקיש מעשר לבכור ומסתמא בכור דומיא דמעשר דאינו חסר אלא הבאת מקום והיינו כשנזרק דמו לפני הבית אבל ברייתא לא מיירי אלא בבכורים שלא הונחו אבל הונחו לפני הבית אפשר דנאכלין אף לאחר חורבן: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|