|
טקסט הדף מנוקד
דְּתַנְיָא אֲשֶׁר לַה' לְרַבּוֹת אֶת הָאֵימוּרִין
וְאֵימוּרִין קָאֵי עֲלַיְיהוּ בְּאִיסּוּר עוֹלִין וְחֵלֶב קָאֵי עֲלֵייהּו בְּאִיסּוּר כָּרֵת וְקָאָתֵי אִיסּוּר טוּמְאָה חָיֵיל עֲלֵיהּ תֵּדַע שֶׁכֵּן הוּא דְּהָא רַבִּי סְבִירָא לֵיהּ אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר (וְאֵימָא) וְהָנֵי מִילֵּי אִיסּוּר חָמוּר עַל אִיסּוּר קַל אֲבָל אִיסּוּר קַל חָל עַל אִיסּוּר וְהוּא אִיסּוּר חָמוּר לָא וּבְקׇדָשִׁים שָׁמְעִינַן לֵיהּ דְּאָמַר אִיסּוּר קַל עַל אִיסּוּר חָמוּר נָמֵי חָיֵיל דְּהָא אִיסּוּר מְעִילָה קַל הוּא מִיתָה וְאִיסּוּר קָדָשִׁים אִיסּוּר חָמוּר כָּרֵת וְאָתֵי אִיסּוּר מִיתָה חָיֵיל עַל אִיסּוּר כָּרֵת דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר כׇּל חֵלֶב לַה' לְרַבּוֹת אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים לִמְעִילָה וּמְעִילָה אִיסּוּר מִיתָה וְקָא חָיֵיל עַל אִיסּוּר חֵלֶב דְּאִיסּוּר כָּרֵת הוּא שְׁמַע מִינַּהּ בְּקָדָשִׁים גַּלִּי קְרָא וְהָא תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין פִּיגּוּל בָּעוֹלִין וְאֵין נוֹתָר בָּעוֹלִין אֶלָּא תַּנָּאֵי הִיא וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאִיכָּא דְאָמְרִי בְּקָדָשִׁים אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר וְאִיכָּא דְאָמְרִי בְּקָדָשִׁים נָמֵי אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר וּלְמַאן דְּאָמַר בְּקָדָשִׁים נָמֵי אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר כׇּל חֵלֶב לַה' מַאי עָבֵיד לֵיהּ מוֹקֵים לֵיהּ בְּוַלְדֵי קָדָשִׁים דְּקָסָבְרִי וַלְדֵי קָדָשִׁים בַּהֲוָיָיתָן יְהוּ קְדוֹשִׁים דְּתַרְוַיְיהוּ בַּהֲדָדֵי אָתוּ הֲדַרַן עֲלָךְ דַּם שְׁחִיטָה מַתְנִי' הַמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְנוֹדַע לוֹ שֶׁלֹּא חָטָא אִם עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחַט יֵצֵא וְיִרְעֶה בָּעֵדֶר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִקְרַב שֶׁאִם אֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא זֶה הֲרֵי הוּא בָּא עַל חֵטְא אַחֵר אִם מִשֶּׁנִּשְׁחַט נוֹדַע לוֹ יִשָּׁפֵךְ הַדָּם וְהַבָּשָׂר יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה נִזְרַק הַדָּם וְהַבָּשָׂר קַיָּים יֵאָכֵל רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֲפִילּוּ הַדָּם בַּכּוֹס יִזָּרֵק וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל אָשָׁם וַדַּאי אֵינוֹ כֵּן עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחַט יֵצֵא וְיִרְעֶה בָּעֵדֶר מִשֶּׁנִּשְׁחַט הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר נִזְרַק הַדָּם הַבָּשָׂר יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה שׁוֹר הַנִּסְקָל אֵינוֹ כֵּן עַד שֶׁלֹּא נִסְקָל יֵצֵא וְיִרְעֶה בָּעֵדֶר מִשֶּׁנִּסְקַל מוּתָּר בַּהֲנָאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה אֵינוֹ כֵּן עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ שֶׁעַל סָפֵק בָּאָה מִתְּחִלָּה כִּיפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ גְּמָ' בְּמַאי פְּלִיגִי רַבִּי מֵאִיר סָבַר כֵּיוָן דְּלָא צְרִיךְ לֵיהּ לָא מַקְדֵּישׁ לֵיהּ וְרַבָּנַן סָבְרִי מִתּוֹךְ שֶׁלִּבּוֹ נוֹקְפוֹ גּוֹמֵר וּמַקְדִּישׁ תָּנָא בֵּין שֶׁנּוֹדַע לוֹ שֶׁחָטָא וּבֵין נוֹדַע לוֹ שֶׁלֹּא חָטָא פְּלִיגִי רַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנַן בְּנוֹדַע לוֹ שֶׁחָטָא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי מֵאִיר דְּאַף עַל גַּב דְּיָדַע דַּחֲטָא כֵּיוָן דִּבְעִידָּנָא דְּאַפְרְשֵׁיהּ [לָא יְדַע תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר וּבְנוֹדַע לוֹ שֶׁלֹּא חָטָא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּרַבָּנַן דְּאַף עַל גַּב דְּלָא חֲטָא כֵּיוָן דִּבְעִידָּנָא דְּאַפְרְשֵׁיהּ לָא יְדַע] לִבּוֹ נוֹקְפוֹ הֲוָה הִלְכָּךְ גָּמַר וּמַקְדֵּישׁ אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר לַחֲכָמִים רש"יוחלב. דאימורין קאי עליה בכרת: תדע שכן. דבקדשים איסור חל על איסור לדברי הכל: דהא רבי סבירא ליה. בעלמא איסור חל על איסור והני מילי איסור חמור על הקל אבל קל על החמור לא ובקדשים שמעינן ליה דאפילו קל על החמור והא דאיסור חמור על הקל לא איתפרש לי היכא: איסור מיתה. קל הוא דאין חייבין על שגגתה חטאת: לרבות אימורי קדשים קלים למעילה. כדכתיב (ויקרא ג) כל חלב לה' (הוא) אלמא דחטאה בשגגה מקדשי ה' [שם ה] קרינא בהו: אין פיגול חל על העולין. שהאוכל אימורי פיגול כגון כליות אינו חייב כרת אלמא אפילו איסור חמור לא חייל אאיסור קל: תנא דמתני' אליבא דרבי שמעון סבר איסור חל על איסור בקדשים: והאי תנא דסבר אין פיגול בעולין סבר בקדשים נמי אין איסור חל על איסור: ולהאי תנא. דאין פיגול בעולין האי כל חלב לה' דמשמע דמעילה חיילא אאימורים אלמא איסור קל חל אאיסור חמור בקדשים מאי עביד ליה דבשלמא מאשר לה' לרבות אימורין לאיסור טומאה לא פרכינן דמצי לתרוצי דלאו רבי שמעון היא אלא רבנן דפליגי עליה דר' שמעון דאית להו בחולין איסור חל על איסור על ידי כולל כגון נבלה ביוה''כ וטומאת הגוף נמי איסור כולל הוא מגו דמתסר בבשר אתסר נמי בחלב אלא האי קרא דמעילה דאמר דאיסור קל חל על איסור החמור קשיא לן דהא לא אשכחן ליה בחולין אלמא דשני לן בין חולין לקדשים: מוקי ליה. באימורי ולדות קדשים: דקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין. והויה לישנא דקרא דאיתרבי מיניה ולדות קדשים דגרסינן בבכורות בפרק ב' (דף יד:) רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיה לך אלו הוולדות וההיא דרשא דגבי טומאת הגוף דלעיל אשר לה' לרבות האימורים לית ליה ומוקי ליה לדרשא אחרינא בת''כ לרבות את הלן ואת היוצא: מתני' המביא אשם יצא וירעה בעדר. עם שאר צאנו כחולין גמורין: וחכ''א כו'. מפרש טעמא בגמ': ישפך. לאמה: לבית השריפה. דאף על גב דחולין שנשחטו בעזרה בקבורה בעלמא האי בשריפה דהוי כזבח פסול: נזרק הדם. קודם שנודע לו: יאכל. הבשר שהרי גמר כל הכפרה והוה ליה אשם תלוי כשר שהרי על הספק בא מתחלה וכפר הספק והלך: יזרק. הדם שכל העומד ליזרק כזרוק דמי וה''ל כנודע לו לאחר זריקת דם: אינו כן. בההוא לא פליגי רבנן דאם נודע לו עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר דטעמייהו דרבנן באשם תלוי כיון דלבו נוקפו גמר ומקדישו מספק אבל אשם ודאי דאמרו לו אכלת קדש ונודע שלא חטא דהוזמו העדים אי נמי כסבור קדש אכל ונמצא חולין איגלאי מילתא דהקדש טעות הוא דכי אקדשיה אדעתא דחטאת אקדשיה: הרי זה יקבר. בגמרא מפרש מ''ש דהאי בשריפה והאי בקבורה: נזרק הדם הבשר יצא לבית השריפה. מפרש בגמרא תברא מי ששנה זו לא שנה זו: שור הנסקל אינו כן. כאשם תלוי דהכא לא פליגי רבנן כי אם נודע דלא הרג יצא וירעה בעדר: עגלה ערופה אינו כן. כאשם תלוי לרבנן דאם עד שלא נערפה נמצא ההורג תצא ותרעה בעדר: כיפרה ספיקה. בשעת עריפה שהרי עדיין ספק היה והלכה לה הלכך אסורה בהנאה ותקבר כדין כל העגלות הערופות: גמ' שלבו נוקפו. שמתירא מספק החטא שחטא ומייתי אבל חטאת כיון דהשתא איגלאי מילתא דבעידנא דאפרשיה לא הוה צריך לחטאת לאיתויי הילכך תוספותאשר לה' לרבות. האימורין. והקשה רבינו אלחנן הא איצטריך קרא דאשר לה' למדרש הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה (מנחות דף כה:) ויש לומר דשקולים ויבאו שניהם בחד קרא [וע''ע בתוס' מנחות כה: ד''ה ת''ל]: בוולדות קדשים וקסבר בהווייתן הן קדושים. דאיסור חלב ואיסור מעילה בהדי הדדי קא אתו ואף על גב דבקדשים קלים ליכא מעילה עד לאחר זריקה כדתנן פ''ק דמעילה (דף ז:) מכ''מ איסורא מיהא איכא ואם תאמר הא איסור חלב קדים ממעי אמו דהכי אמר ר' יוחנן פרק בהמה המקשה (חולין עה.) תלש חלב מבן ט' חי חלבו כחלב בהמה דחדשים גרמי ולא אוירא ויש לומר דנהי דלא בעי אוירא דולד שיצא לחוץ אלא מכל מקום בעינן אוירא דחלב שיוצא החלב לחוץ וממעי אמו לא חייל: מתני' המביא אשם. יפלו דמיו לנדבה. פירוש יביא בדמיו עולה והנסכים משל ציבור דמותרות אשם לקיץ המזבח ולכך יביא עולה: אם משנשחט הדם ישפך. לרבי מאיר אתי שפיר דחולין בעזרה נינהו אלא אפילו לרבנן דאמרי דעבדי מיניה עולת נדבה היינו דוקא לדמיו אבל איהו גופיה מודו דזבח פסול הוא א''נ כיון דבשעת שחיטה לא היה ראוי לעולה שעדיין לא נודע לו לכך לא יקריבהו עולה אחר שחיטה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|