סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ
הָיוּ שְׁלֹשָׁה וְהָאֶמְצָעִי מוּבְלָע בֵּינֵיהֶן הוּא מוּתָּר עִמָּהֶן וְהֵן מוּתָּרִין עִמּוֹ וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֲסוּרִין זֶה עִם זֶה
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְשָׁלֹשׁ חֲצֵירוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים עֵירְבוּ שְׁתַּיִם עִם הָאֶמְצָעִית הִיא מוּתֶּרֶת עִמָּהֶן וְהֵם מוּתָּרוֹת עִמָּהּ וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ:
גְּמָ' בָּעֵי רָבָא מַאי קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מִסְבָּר קָא סָבַר חֶפְצֵי הֶפְקֵר קוֹנִין שְׁבִיתָה
וּבְדִין הוּא דְּלִיפְלוֹג בְּכֵלִים וְהָא דְּקָמִיפַּלְגִי בְּאָדָם לְהוֹדִיעֲךָ כּוֹחָן דְּרַבָּנַן דְּאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא לְמֵימַר הוֹאִיל וְנֵיעוֹר קָנָה יָשֵׁן נָמֵי קָנָה קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא
אוֹ דִילְמָא קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי בְּעָלְמָא חֶפְצֵי הֶפְקֵר אֵין קוֹנִין שְׁבִיתָה וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא הוֹאִיל וְנֵיעוֹר קָנָה יָשֵׁן נָמֵי קָנָה
אָמַר רַב יוֹסֵף תָּא שְׁמַע גְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב יֵשׁ לָהֶן אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ בְּיוֹם טוֹב הֲרֵי הֵן כְּרַגְלֵי כׇּל אָדָם
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי חֶפְצֵי הֶפְקֵר קוֹנִין שְׁבִיתָה הָא מַנִּי רַבִּי יוֹחָנָן הִיא
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ חֶפְצֵי הֶפְקֵר אֵין קוֹנִין שְׁבִיתָה הָא מַנִּי לָא רַבִּי יוֹחָנָן וְלֹא רַבָּנַן
יְתֵיב אַבָּיֵי וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְאַבָּיֵי וְדִילְמָא בִּגְשָׁמִים הַסְּמוּכִין לָעִיר עָסְקִינַן וְאַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר דַּעְתָּם עִילַּיְיהוּ
אֲמַר לֵיהּ לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּתְנַן בּוֹר שֶׁל יָחִיד כְּרַגְלֵי יָחִיד וְשֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר כְּרַגְלֵי אוֹתָהּ הָעִיר וְשֶׁל עוֹלֵי בָּבֶל כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא
וְתַנְיָא בּוֹר שֶׁל שְׁבָטִים יֵשׁ לָהֶן אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי
אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ הָא רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הָא רַבָּנַן
כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף אֲמַר לֵיהּ הָכִי קָאָמַר רַב סָפְרָא וְהָכִי אַהְדַּרִי לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ וְאַמַּאי לָא תֵּימָא לֵיהּ מִגּוּפַהּ אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ גְּשָׁמִים הַסְּמוּכִין לָעִיר עָסְקִינַן הַאי יֵשׁ לָהֶן אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ
הָא כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר מִיבַּעְיָא לֵיהּ:
אָמַר מָר בְּיוֹם טוֹב הֲרֵי הֵן כְּרַגְלֵי כׇּל אָדָם וְאַמַּאי לִיקְנֵי שְׁבִיתָה בְּאוֹקְיָינוֹס
לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאִי כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא אָמַר כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִמֵּי אוֹקְיָינוֹס הוּא שׁוֹתֶה
אָמַר רַבִּי יִצְחָק הָכָא בְּעָבִים שֶׁנִּתְקַשְּׁרוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב עָסְקִינַן
וְדִילְמָא הָנָךְ אָזְלִי וְהָנָךְ אַחֲרִינֵי נִינְהוּ דְּאִית לְהוּ סִימָנָא בְּגַוַּיְיהוּ
וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָוֵי סָפֵק דְּדִבְרֵיהֶם וְסָפֵק דְּדִבְרֵיהֶם לְהָקֵל
וְלִיקְנִי שְׁבִיתָה בְּעָבִים תִּיפְשׁוֹט מִינַּהּ דְּאֵין תְּחוּמִין לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה דְּאִי יֵשׁ תְּחוּמִין לִיקְנֵי שְׁבִיתָה בְּעָבִים
לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ יֵשׁ תְּחוּמִין וּמַיָּא בְּעֵיבָא מִיבְלָע בְּלִיעִי

רש"י

ובלבד. שלא יפשוט זה ידו לתוך שתים החיצונות שאין לו בהם כלום ויוציא לשם פתו או חפצו דחפציו כרגליו דתנן (ביצה דף לז.) הבהמה והכלים כרגלי הבעלים דכל ד' אמות דכל חד שוינהו רבנן לגביה כרשות היחיד ואסור להכניס ולהוציא מחוצה להן לתוכן ולא דמי להיה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר דתניא לעיל (דף מב:) דמותר לטלטל בכל העיר ע''י זריקה ובלבד שלא יעבור התחום ברגליו דאף ע''ג דאסור להלך מותר להוציא דהתם כולה חדא רשותא הוא ואי נמי כלתה מדתו חוץ לעיר מותר לטלטל מחוץ לתחומו לתוך תחומו שתי אמות בזה ושתי אמות בזה דכולה רשות הרבים הוא דאלפים דידיה לא שוינהו רשות היחיד לגביה דהא אסור לטלטולי בהו אבל ד' אמות דיוצא חוץ לתחום ודנותן את עירובו ודקונה שביתה ברגליו שוינהו רבנן לגביה כרשות היחיד ואסור להו מדרבנן לטלטל מתוכן לחוץ להן: והאמצעי מובלע ביניהם. ב' אמותיו בתוך של זה ושתי אמותיו בתוך של זה: מותר עם כל אחד. פונה לכאן ומשתמש עם זה ופונה לכאן ומשתמש עם זה: לשלש חצירות. זו אצל זו: פתוחות לרה''ר. דכל אחת רשות לעצמה ואין להן דריסת הרגל זו על זו דאי הוו להו זו לפנים מזו אסרה פנימית אחיצונה דאפילו בפני עצמה אסורה כל אחת להשתמש: גמ' חפצי הפקר. כלים שאין להם בעלים וחשיכה להן במקום אחד אע''ג שלא נתכוין להן אדם להקנותן שביתה: קונין שביתה. במקומן ואין אדם יכול לטלטלן משם יותר מאלפים לכל רוח ואפילו עירב לצד אחר: דליפלגו בכלים. של הפקר והאי אדם ישן שלא נתכוין לשביתה ככלים של הפקר דמי: ביום טוב. אם ירדו בי''ט: הרי הן כרגלי כל אדם. שלא היתה להן שביתה בין השמשות ולכל צד שעירב האדם יכול ליטלן: הא מני. דקתני מערב י''ט יש להן אלפים ואינן כרגלי כל אדם אלמא חפצי הפקר קונין שביתה: לא ס''ד. לאוקמי טעמא משום דעת אנשי העיר אלא טעמא משום דחפצי הפקר קונין שביתה: דתנן. נמי בדוכתא אחריתי ומתני' קשיין אהדדי ועל כרחך חדא מינייהו תוקמא כרבי יוחנן בן נורי ותיפשוט דחפצי הפקר קונין שביתה: כרגלי אותו יחיד. בעל הבור ואם לקח מהם אדם אחר אין יכול להוליכן אלא למקום שזה יכול להוליכן ואם עירב הוא למזרח אין יכול זה להוליכן חוץ לעיר בצד מערב אפילו פסיעה אחת: כרגלי אותה העיר. אלפים לכל רוח ואם עירב זה למערב או למזרח אין יכול זה להוציאן חוץ לאלפים: ושל עולי בבל. שבדרך שעולים מבבל לא''י והוא של הפקר: כרגלי הממלא. דכל מילי דהפקירא מאן דמגבה ליה קני ואפילו נתן לאחרים לאחר שמילאן לצורכו הרי הן כרגליו אלמא מידי דהפקירא אין קונין שביתה: ותניא אידך בור של שבטים. דהיינו של עולי בבל יש להם אלפים לכל רוח אלמא קנו שביתה דאינן כרגלי כל אדם: כי אתא. אביי לקמיה דרב יוסף: יש להן. משמע דאינהו גופייהו קנו להו שביתה ולאו משום דעת אנשי העיר דאי משום דעת אנשי העיר הא לישנא בעי למימר הרי הן כרגלי אותה העיר דהיינו נמי אלפים לכל רוח: ליקנו שביתה באוקיינוס. ששבתו שם אמש והיום שאבו העבים והרי יצאו חוץ לתחום ואין להם אלא ארבע אמות: דילמא הנך. שראה אמש קשורות אזדו לעלמא: והני אחריני נינהו. ונתקשרו היום וקנו אמש שביתה באוקיינוס וליתסרו: וליפשוט. מדקתני במים שקנו שביתה אמש בעבים וירדו היום דמותר להוליכן כרגלי כל אדם אלמא אין איסור תחומין למעלה מעשרה: מיבלע בליעי. וכמאן דליתנהו דמו ולא קנו להו שביתה אמש:

תוספות

להודיעך כחן דרבנן. ואם תאמר וליפלגו בכלים להודיעך כחו דר' יוחנן בן נורי אע''ג דליכא למימר בהן הואיל וניעור קני שביתה וכח דהתירא עדיף וי''ל הא דקנו להו שביתה לאו קולא היא אלא חומרא היא דאדרבה לרבנן דלא קנו הוי קולא דהוי כרגלי המוצאן ויכול להוליכן למקום עירובו והכי מוכח בשמעתא דאין דין אדם וכלים שוין למ''ד אין קונין שביתה ולקמן נמי קרי ליה חומרא דקאמר צריכא אי אשמעינן הלכה כרבי יוחנן בן נורי ה''א בין לקולא בין לחומרא פי' קולא גבי אדם וחומרא גבי כלים: ביום טוב הרי הן כרגלי כל אדם. פי' כאותו שיזכה בהן ראשון ואם נתנן לאחר הרי הן כרגלי הראשון אבל אין לפרש דלעולם הרי הן כרגלי כל אדם שהן בידו דהא בור עולי בבל אמרינן בסמוך דהוי כרגלי הממלא אלמא כל היכא דלא קנו שביתה הרי הן כרגלי הזוכה ראשון ולקמן [דף מו.] דתניא גבי נהרות המושכין ומעיינות הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם ובתוספתא דמסכת ביצה [פ''ד] קתני בהדיא הרי הן כרגלי הממלא משמע דהכל אחד: ליקנו שביתה באוקיינוס. ואפילו אם אין תחומין למעלה מי' והעבין שותין מאותו שלמעלה שגבוהין מי' כיון שכל המים מחוברין יחד חשובין כאילו מונחין בארץ ולא דמו לספינה ששטה על המים וכיון דקנו שביתה באוקיינוס אע''פ שבאו למעלה מי' אין להם אלא ד' אמות דהרי הן חוץ לתחום ובעובדא דר''ג דפריך [לעיל מג.] ואי אין תחומין למעלה מי' כי לא היו בתוך התחום מאי הוי היינו משום שגם בין השמשות בשעת קניית שביתה היו למעלה מי' ולא קנו שביתה בשום מקום ולכך כשבאו בתוך י' היה להם שביתה והיה להם אלפים אמה לכל רוח: לימא דלא כרבי אליעזר. וא''ת ולרבי יהושע נמי דאמר מן הכיפה הוא שותה ליקנו שביתה התם אי יש תחומין למעלה מי' ויש לומר אפילו יש תחומין לא שייך קנין שביתה ברקיע: איבעית אימא הוי ספק דדבריהם. אף ע''ג דהוי דבר שיש לו מתירין ואמר רב אשי בריש ביצה (דף ד'.) דדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל אפילו בספק דבריהם בעירוב הקילו:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר