|
טקסט הדף מנוקדוְהָאֶמְצָעִי אָסוּר יָתֵיב רַב בְּרוֹנָא וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר בֵּי רַב אָמַר רַב הָכִי אֲמַר לֵיהּ אִין אַחְוִי לִי אוּשְׁפִּיזֵיהּ אַחְוִי לֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אֲמַר לֵיהּ אֲמַר מָר הָכִי אֲמַר לֵיהּ אִין אֲמַר לֵיהּ וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר לָזֶה בְּשִׁלְשׁוּל וְלָזֶה בִּזְרִיקָה שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין אֲמַר לֵיהּ מִי סָבְרַתְּ דְּקָיְימִי כְּשׁוּרָה לָא דְּקָיְימִי כַּחֲצוּבָה אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא לֵימָא שְׁמוּאֵל לֵית לֵיהּ דְּרַב דִּימִי דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע מוּתָּר לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים וְלִבְנֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַתֵּף עָלָיו וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיפוּ הָתָם רְשׁוּיוֹת דְּאוֹרָיְיתָא הָכָא רְשׁוּיוֹת דְּרַבָּנַן וַחֲכָמִים עָשׂוּ חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם יוֹתֵר מִשֶּׁל תּוֹרָה אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא מִי אָמַר רַב הָכִי וְהָא אִיתְּמַר שְׁנֵי בָתִּים מִשְּׁנֵי צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב אָסוּר לִזְרוֹק מִזֶּה לָזֶה וּשְׁמוּאֵל אָמַר מוּתָּר לִזְרוֹק מִזֶּה לָזֶה אֲמַר לֵיהּ לָאו מִי אוֹקֵימְנָא דְּמִדְּלֵי חַד וּמִתַּתֵּי חַד זִימְנִין דְּמִגַּנְדַּר וְנָפֵיל וְאָתֵי לְאֵיתוֹיֵי: מַתְנִי' הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת אֵינוֹ עֵירוּב וְהַדָּר שָׁם אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו בֵּית הַתֶּבֶן וּבֵית הַבָּקָר וּבֵית הָעֵצִים וּבֵית הָאוֹצָרוֹת הֲרֵי זֶה עֵירוּב וְהַדָּר שָׁם אוֹסֵר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם יֵשׁ שָׁם תְּפִיסַת יָד שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ אוֹסֵר: גְּמָ' אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת כׇּל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ הַדָּר שָׁם אֵינוֹ אוֹסֵר הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ אֵינוֹ עֵירוּב חוּץ מִבֵּית שַׁעַר דְּיָחִיד וְכׇל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מַנִּיחִין בּוֹ עֵירוּב מַנִּיחִין בּוֹ שִׁיתּוּף חוּץ מֵאֲוִיר מָבוֹי מַאי קָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת אֵינוֹ עֵירוּב עֵירוּב הוּא דְּלָא הָוֵי הָא שִׁיתּוּף הָוֵי בֵּית שַׁעַר דְּיָחִיד וַאֲוִיר דְּמָבוֹי אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ דְּלָא תְּנַן תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת וּבְחָצֵר וּבְמָבוֹי הֲרֵי זֶה עֵירוּב וְהָתְנַן אֵין זֶה עֵירוּב אֵימָא הֲרֵי זֶה שִׁיתּוּף שִׁיתּוּף בְּמָבוֹי לָא מִינְּטַר אֵימָא בְּחָצֵר שֶׁבְּמָבוֹי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין וְקִדֵּשׁ עֲלֵיהֶן הַיּוֹם פַּת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם עֵירוּב וְאָמְרִי לַהּ מִשּׁוּם שִׁיתּוּף אָמַר רַבָּה וְלָא פְּלִיגִי כָּאן בִּמְסוּבִּין בַּבַּיִת כָּאן בִּמְסוּבִּין בֶּחָצֵר אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת בֶּחָצֵר וְשִׁיתּוּפֵי מְבוֹאוֹת בַּמָּבוֹי וְהָוֵינַן בַּהּ עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת בֶּחָצֵר וְהָתְנַן הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת אֵינוֹ עֵירוּב אֵימָא עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת בַּבַּיִת שֶׁבֶּחָצֵר שִׁיתּוּפֵי מְבוֹאוֹת בֶּחָצֵר שֶׁבַּמָּבוֹי: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם יֵשׁ שָׁם תְּפִיסַת יָד וְכוּ': הֵיכִי דָּמֵי תְּפִיסַת יָד כְּגוֹן חֲצֵירוֹ שֶׁל בּוֹנְיָיס בֶּן בּוֹנְיָיס אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲמַר לְהוּ פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן מֵאָה מָנֶה אֲתָא אִינִישׁ אַחֲרִינָא אֲמַר לְהוּ רש"יואמצעי אסור. לקמיה מפרש טעמא דעבידא כחצובה ושניהם הבתים סמוכים ואע''ג דאיכא לאקשויי דבור דלעיל דמי לאמצעי שהרי שני הבתים סמוכין לאויר המבוי ואי משום שיש הפסק ארבעה בינו לכל אחד הכא נמי איכא הפסק כל חלל חורבה האמצעית וכולה אסורה לזה ולזה אפילו רחבה כמה אמות וגבי חלל המבוי נמי ליסרו אהדדי לא תיקשי דאלו חורבה משתמשין בה תשמישות הרבה בין בסמוך בין ברחוק אבל הכא ליכא תשמיש אלא מילוי וההוא על ידי הפלגת אויר ארבעה הוא: אמר רב הכי. בתמיה דר''א סבר מדאמר רב אמצעי אסור ואע''פ שיש הפסק אויר חורבה בינו ולבתים ש''מ אדם אוסר על חברו דרך אויר סבירא ליה וטעמא דסמוכין מותרין משום דתשמישן קשה לחיצונים: והא מר הוא דאמר כו'. אלמא אף על גב דשלשול נוח מזריקה הואיל דאינו ממש לאחד מהן כפתח לא שרינן ליה לחד מינייהו והכא נמי מאחר דאינו כפתח לא לזה ולא לזה אע''ג דנחת לזה מזה ליתסרו: מי סברת דעבידי כי שורה. זו אצל זו שתהא החיצונה מפסקת בין הבית ולאמצעי דתיסק אדעתך אדם אוסר דרך אויר סבירא לי דתיקשי לך סמוכין נמי ליתסרו: לא דעבידי כחצוב'. ושלשתן סמוכין לבתים האמצעי כנגד השתים כשלשה רגלי הקנקן הלכך הסמוכין מותרין דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר והאמצעי אסור דשניהן משתמשין בה בשלשול ורשות שניהם היא ואף על גב דשתים הסמוכות פרוצות לאמצעי האוסר לא אחמור רבנן במקום שאין לו תשמיש גמור שיהא אסור משום פרוץ: לימא שמואל. דאמר אדם אוסר על חברו דרך אויר: לית ליה דרב דימי. דהא מקום שאין בו ארבעה כיון דלית ביה שיעור מקום הנחה דידיה לאו הנחה היא והרי הוא כאויר בעלמא וקאמר מותר בלא שום תיקון ושמואל הוצאת זיז בעי: רשויות דרבנן. שניהן רה''י ואין אוסרין מזה לזה אלא מדרבנן: מי אמר רב הכי. זה משתמש בסמוך לו על ידי זריקה ואין חבירו אוסר עליו דרך אויר: שני בתים. של אדם אחד אסור לזרוק ואע''ג דכי סגי באויר רה''ר למעלה מעשרה קא סגי וקאמר דאוסר עליו אוירן של בני רה''ר אע''פ שאין להם כאן תשמיש: דמידלי חד ומיתתי חד. א' גבוה וא' נמוך שמא יזרוק מן הנמוך לגבוה ולא יגיע ויפול לרה''ר ולשמואל דאמר מותר לא קשיא דידיה אדידיה דאמר אדם אוסר על חבירו דרך אויר דהא אמרינן ברשויות דאורייתא שמואל מודי: מתני' את עירובו. עירובי חצירות: והדר שם. בבית שער שבחצר: אינו אוסר. על בעל חצר ואין צריך ליתן את הפת דלאו דירה היא: והדר שם. אם השאיל בעל הבית בית התבן שלו לאחר לדור שם אוסר עליו בחצר הואיל ופתוח לחצר: אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית. שיש לבעל הבית מקום בדירתו של זה שנותן שם. כליו להצניע: אינו אוסר עליו. דכל רשותא דחצר דידיה הוא כאילו דר עמו בבית: גמ' חוץ מבית שער דיחיד. דחצר של יחיד ומתני' בבית שער דחצר דרבים עסקינן: עירוב משום דירה. דמערב להו לבתי דירה כאילו כל בני הבתים דרין כאן הלכך אי לא חזי לדירה לא מצי שרי אבל שיתוף לאו משום דירה הוא דהא לא בתים שייכי ביה אלא חצירות הלכך לאו דירה בעינן אלא מקום המשתמר כגון חצר אבל אויר דמבוי לאו משתמר הוא: תניא נמי הכי. דמניחין בו שיתוף: מסובין בבית. משום עירוב: מי מינטר ל''ג דטעמא לאו משום נטירותא הוא: בבית שבחצר. לאפוקי בית שבחצר אחרת: בחצר שבמבוי. לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו: (בונייס) בן בונייס. עשיר הוה ומשאיל בתים שבחצר לאחרים והיו לו כלים בכולן שמתוך עושרו היו לו כלים הרבה: פנו מקום לבן מאה מנה. כלומר מקום חשוב: תוספותלימא שמואל לית ליה דרב דימי. פירוש רש''י נראה עיקר דקאי אההיא דבור שבין ב' חצירות דקסבר שמואל אדם אוסר על חבירו דרך אויר אע''פ שהוא תשמיש גרוע ומשני התם רשויות דאורייתא וליכא למיחש שמא מתוך כך יבא לטלטל מרה''י לרה''ר דאיסורא דאורייתא מידע ידע אבל הכא דאי לאו דאסרי אהדדי שמא מתוך כך יטלטל מחצר לחצר ור''ת פירש בע''א ואין נראה פירושו: ומי אמר רב הכי. פי' דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר והא אתמר שני בתים כו' וקס''ד טעמא דאוסר לזרוק משום דסגי באויר רה''ר למעלה מעשרה וקאמר דאוסר עליו אוירן של בני רה''ר אף על פי שאין להם כאן תשמיש וכן פי' בקונטרס ומדשמואל אדשמואל לא מצי למיפרך דאין תשמיש דאויר הכא חשיב כההיא דלעיל אבל לרב פריך מכל שכן ורש''י פירש דלא פריך שמואל אדשמואל משום דברשויות דאורייתא מודה: לאו מי אוקימנא כו'. בשבת פרק הזורק (דף צז.) מוקי לה הכי משום פירכא אחריתי וק''ק דהתם נמי קאמר ולאו מי אוקימנא: בית התבן כו' הרי זה עירוב. ואפילו אין שם תבן דלענין הנחת עירוב לא בעי אלא דחזי לדירה אבל הא דקאמר בפ' הדר (לעיל ד' עב:) דבית התבן אוסר היינו דוקא כשיש שם תבן כמו שלר' יהודה אינו אוסר אלא מקום דירה והיינו דוקא כשדר שם בשבת דבעינן מקום פיתא או מקום לינה והא דקתני הכא הדר שם אוסר עליו דווקא שאין לבעל הבית שם תבן דאם יש שם תבן הוי כאילו דר עמו שם בבית לר' מאיר דחשיב בית התבן כמקום דירה בפרק הדר ולא אסרי אהדדי: עירוב הוא דלא הוי הא שיתוף הוי. קשה דאשכחן דקרי עירוב לשיתוף בפ' הדר (לעיל ד' עא.) בעל הבית שהיה שותף לשכניו לזה ביין ולזה ביין אין צריכין לערב ולקמן בפרק כל גגות (דף צא:) קאמר. מאי לא עירבו לא נשתתפו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|