סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הַמַּפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין מִקׇּרְבָּן וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּיבִים
אָמְרוּ (לָהֶן) בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי מַאי שְׁנָא אוֹר שְׁמֹנִים וְאֶחָד מִיּוֹם שְׁמֹנִים וְאֶחָד אִם שִׁיוָּה לוֹ לְטוּמְאָה לֹא יִשְׁוֶה לוֹ לְקׇרְבָּן מִדְּקָאָמַר בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי מַאי שְׁנָא אוֹר שְׁמוֹנִים וְאֶחָד מִיּוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שְׁמַע מִינַּהּ אוֹר אוּרְתָּא הוּא שְׁמַע מִינַּהּ
מֵיתִיבִי יָכוֹל יְהֵא נֶאֱכָל אוֹר לַשְּׁלִישִׁי וְדִין הוּא זְבָחִים נֶאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד וּשְׁלָמִים נֶאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים מָה לְהַלָּן לַיְלָה אַחַר הַיּוֹם אַף כָּאן לַיְלָה אַחַר הַיּוֹם
תַּלְמוּד לוֹמַר בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמׇּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם בְּעוֹד יוֹם הוּא נֶאֱכָל וְאֵינוֹ נֶאֱכָל לְאוֹר שְׁלִישִׁי
יָכוֹל יִשָּׂרֵף מִיָּד וְדִין הוּא זְבָחִים נֶאֱכָלִין לְיוֹם וְלַיְלָה אֶחָד וּשְׁלָמִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד מָה לְהַלָּן תֵּיכֶף לַאֲכִילָה שְׂרֵיפָה אַף כָּאן תֵּיכֶף לַאֲכִילָה שְׂרֵיפָה
תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזֶּבַח בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף בַּיּוֹם אַתָּה (שׂוֹרֵף) וְאִי אַתָּה שׂוֹרְפוֹ בַּלַּיְלָה מִדְּקָאָמַר יְהֵא נֶאֱכָל אוֹר לַשְּׁלִישִׁי אַלְמָא אוֹר אוּרְתָּא הוּא שְׁמַע מִינַּהּ
תָּא שְׁמַע אוֹר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה שַׁחֲרִית מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה בְּמוּסָף מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה בְּמִנְחָה מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה בְּעַרְבִית מִתְפַּלֵּל מֵעֵין שְׁמוֹנָה עָשָׂר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם אֲבוֹתָיו מִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנָה עָשָׂר שְׁלֵימוֹת מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדָּעַת אַלְמָא אוֹר אוּרְתָּא הוּא שְׁמַע מִינַּהּ
תָּא שְׁמַע דְּתָנֵי דְּבֵי שְׁמוּאֵל לֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר אַלְמָא אוֹר אוּרְתָּא הוּא
אֶלָּא בֵּין רַב הוּנָא וּבֵין רַב יְהוּדָה דְּכוּלֵּי עָלְמָא אוֹר אוּרְתָּא הוּא וְלָא פְּלִיגִי מָר כִּי אַתְרֵיהּ וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ דְּרַב הוּנָא קָרוּ נַגְהֵי וּבְאַתְרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה קָרוּ לֵילֵי
וְתַנָּא דִּידַן מַאי טַעְמָא לָא קָתָנֵי לֵילֵי לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא הוּא דְּנָקֵט וְכִדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגוּנֶּה מִפִּיו שֶׁהֲרֵי עִקֵּם הַכָּתוּב שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגוּנֶּה מִפִּיו שֶׁנֶּאֱמַר מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה
רַב פָּפָּא אָמַר תֵּשַׁע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה רָבִינָא אָמַר עֶשֶׂר וָיו דְּטָהוֹר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי לֹא טָהוֹר
תַּנְיָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְעוֹלָם יְסַפֵּר אָדָם בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה שֶׁהֲרֵי בַּזָּב קְרָאוֹ מֶרְכָּב וּבָאִשָּׁה קְרָאוֹ מוֹשָׁב וְאוֹמֵר וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים וְאוֹמֵר וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ
מַאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵּימָא הָנֵי מִילֵּי בִּדְאוֹרָיְיתָא אֲבָל בִּדְרַבָּנַן לָא תָּא שְׁמַע וְאוֹמֵר וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים וְכִי תֵּימָא הָנֵי מִילֵּי בִּדְרַבָּנַן אֲבָל בְּמִילֵּי דְעָלְמָא לָא וְאוֹמֵר וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ
וּבְאִשָּׁה לָא כְּתִיב בָּהּ מֶרְכָּב וְהָכְתִיב וַתָּקׇם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים הָתָם מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דִגְמַלִּים אוֹרְחָא הִיא וְהָכְתִיב וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּיבֵם עַל הַחֲמֹר הָתָם

רש"י

המפלת אור לשמנים ואחד. בכריתות בפרק קמא דקיימא לן זאת תורת היולדת מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה יכול שתביא על הלידה שלפני מלאות ועל הלידה שלאחר מלאות קרבן אחד ולא יותר תלמוד לומר זאת שאם ילדה לאחר מלאות כגון שטבלה לסוף שבועיים של נקבה ונתעברה והפילה אם תוך מלאות הפילה נפטרת בקרבן אחד ואם לאחר מלאות הפילה כבר נתחייב' בקרבן הראשון קודם לידה שניה ולבסוף מלאות של לידה שניה תביא שתי קרבנות ואם הפילה ליל של כניסת שמונים ואחד שכבר עברה מלאות שלה אבל עדיין אינה ראויה להבאת קרבן שאין קרבן נשחט בלילה: בית הלל מחייבי. שתי קרבנות דלאחר מלאות קרינא ביה ובית שמאי פוטרין אותה בקרבן אחד כדמפרש טעמייהו: מאי שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים וא'. הלא אתם מודים לנו שאם לא הפילה הלילה והפילה למחר שחייבת אף כשהפילה אור לשמונים ואחד תתחייב שהרי לכל דבר זמן היום והלילה שוים: אם שיוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן. בתמיה ועוד ראיה אחרת דהואיל ושוה לו לטומאה שעד שקיעת החמה של שמונים דמיה טהורים ואם תראה לאחר שקיעת החמה דמיה טמאין כאילו היא רואה למחר ולמה לא ישוה לו אף לקרבן שכשם שאם תפיל למחר תתחייב כך תתחייב על הוולד של לילו ותשובת בית שמאי במסכת כריתות היא שנויה לא אם אמרתם ביום שמונים ואחד שכן יצתה לשעה הראויה להביא בה קרבן לפיכך נתחייבה בקרבן הראשון ושוב אין לידה השניה נפטרת בו תאמרו במפלת אור לשמונים ואחד שלא יצתה מידי וולד הראשון לשעה הראויה לקרבן והדמים שאתם אומרים אינן מוכיחים שהרי הפילה תוך מלאות דמיה של לידה טמאין ופטורה מן הקרבן: אור לשלישי. לאור כניסתו של שלישי ה''נ גרסינן אור לשלישי ואשלמים קאי דכתיב בהו ביום זבחכם יאכל וממחרת וצוה לשורפו לבוקרו של שלישי יכול יהא נאכל ליל שלפניו: זבחים נאכלים ליום אחד. תודה דכתיב ביום קרבנו יאכל ושלמים נאכלים לשני ימים מה להלן לילה אחר היום דכתיב בגופיה דקרא לא יניח ממנו עד בוקר הא כל הלילה אוכל וכן פסח לא תותירו ממנו עד בוקר אף כאן לילה אחר הימים הכתובים בה: ת''ל וממחרת והנותר עד יום. בעוד שהוא יום ממחרת אכול ולא משתחשך: מה להלן תיכף לאכילה שריפה. כשכלה זמן אכילתן מתחיל זמן שריפתו כדכתיב והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו: אף כאן. זמן אכילתו כלה ערבית כדאמר וישרף בלילה: תלמוד לומר. בצו את אהרן ביום השלישי באש ישרף כאן לא נאמר עד יום אלא ביום משום דהאי קרא לא איירי בזמן אכילה אלא בשריפה להורות שביום הוא נשרף ולא בלילה וקרא דלעיל בקדושים תהיו: באתריה דרב הונא קרו. לאורתא נגהי: מאי טעמא לא תני לילי. כדתנא דבי שמואל ומשני אלישנא מעליא קא מיהדר שמצוה ודרך נקיי הדעת לספר בלשון נקיה: דבר מגונה. לאו משום דלילי דבר מגונה הוא והא דר' יהושע בן לוי בעלמא איתמר ומיהו שמעינן מינה לשון חכמים לחזר אחר לשון צח ונקי: אשר איננה טהורה. ולא כתיב הבהמה הטמאה כי אורחיה הרי שמונה אותיות עקם הטמאה חמש אותיות הן אשר איננה טהורה שלש עשרה אותיות ואע''ג דבאורייתא כתיב טמא שני אורחיה בחד דוכתא ללמדך לחזר על לשון נקיה: אשר לא יהיה טהור. הוה ליה למיכתב איש טמא וכי נמי משוית לטהור חסר ו' איכא עיקום תשע שהרי שתים עשרה יש וטמא אינו אלא שלש: ו' דטהור. דהא לא חסר הוא: כי אמר מקרה. טמא הוא לכתוב ולשתוק ויש כאן עיקום י''ו אותיות בזב כתיב (ויקרא טו) וכל המרכב אשר ירכב ובאשה כתיב (שם) או על הכלי אשר היא יושבת לפי שאין הגון להזכיר רכיבה ופיסוק רגלים באשה ואע''פ שהמרכב והמושב שוין בשניהם: ותבחר לשון ערומים. מצוה עליך כך: ברור מללו. ל' נקי ומבורר: מאי ואומר. למה לו ואומר הא נפקא ליה מקמא: ה''ק וכי תימא ה''מ בדאורייתא. תורה הקפידה בלשונה שיצאתה מפי הגבורה אבל חכמים במשנה וברייתא אין להקפיד על לשונם: ת''ש ותבחר לשון ערומים. שמענו שהערומים בוחרי לשון הם: משום ביעתותא דגמלים. שהוא גבוה ומתיירא שלא תפול אורחה דאשה לרכוב כדי שתהא מחזקת בו בידים ורגלים:

תוספות

אם שיוה לו לטומאה. חזרו ב''ה מזה הטעם מתשובתם של ב''ש וטעמייהו כדתניא פ''ק דכריתות (דף ח.) או לבת לרבות אור לשמונים ואחד: תלמוד לומר ביום. תימה אמאי איצטריך עד יום תיפוק ליה דאינו נאכל אור. לשלישי מדאיצטריך ביום דאי ס''ד דנאכל פשיטא דאינה נשרפת באותו לילה דתיכף לאכילה שריפה ויש לומר דאי לאו עד יום ה''א נאכל ואיצטריך ביום למעוטי שלא ישרף בלילה של אחרי כן: שהרי בזב קראו מרכב וכו'. מרכב ומושב אין דינו שוה דנוגע במרכב אין טעון כבוס בגדים כדמוכח בתורת כהנים ובריש מסכת כלים והשתא קשה לר''י היכי קאמר דבאשה קרוי מושב אם ר''ל אפי' אוכף שיש לו דין מרכב אף באשה שינה הכתוב לקרותו מושב לדבר דרך כבוד דהא לקמן משני משום ביעתותא דגמלא אורחא הוא אלמא לשנות הדבר ממה שהוא אין לכתוב דרך כבוד ונראה לר''י דה''פ ובאשה קראו מושב מרבויא דקרא דמושב דהכי איתא בתורת כהנים אשר היא יושבת עליו זה מושב כלי זה מרכב לימדנו הכתוב לספר בלשון נקיה שלא כתבו בהדיא כמו בזב:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר