|
טקסט הדף מנוקד
וּלְחִזְקִיָּה לְמַאי הִלְכְתָא אִיתַּקַּשׁ דָּם לְמַיִם לְכִדְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִנַּיִן לְדַם קָדָשִׁים שֶׁאֵינוֹ מַכְשִׁיר שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם דָּם שֶׁנִּשְׁפָּךְ כַּמַּיִם מַכְשִׁיר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁפָּךְ כַּמַּיִם אֵינוֹ מַכְשִׁיר
וַהֲרֵי אֵבֶר מִן הַחַי דִּכְתִיב לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר וְתַנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁלֹּא יוֹשִׁיט אָדָם כּוֹס יַיִן לְנָזִיר וְאֵבֶר מִן הַחַי לִבְנֵי נֹחַ תַּלְמוּד לוֹמַר וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל הָא לִכְלָבִים שְׁרֵי שָׁאנֵי אֵבֶר מִן הַחַי דְּאִיתַּקַּשׁ לְדָם דִּכְתִיב רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וּלְחִזְקִיָּה לְמַאי הִלְכְתָא אִיתַּקַּשׁ אֵבֶר מִן הַחַי לְדָם אָמַר לָךְ דָּם הוּא דְּאִיתַּקַּשׁ לְאֵבֶר מִן הַחַי מָה אֵבֶר מִן הַחַי אָסוּר אַף דָּם מִן הַחַי אָסוּר וְאִי זֶה זֶה דַּם הַקָּזָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ וַהֲרֵי שׁוֹר הַנִּסְקָל דְּרַחֲמָנָא אָמַר לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וְתַנְיָא מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא נְבֵלָה וּנְבֵלָה אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל מַגִּיד לְךָ הַכָּתוּב שֶׁאִם שְׁחָטוֹ לְאַחַר שֶׁנִּגְמַר (אֶת) דִּינוֹ אָסוּר אֵין לִי אֶלָּא בַּאֲכִילָה בַּהֲנָאָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי מַאי מַשְׁמַע שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ יָצָא פְּלוֹנִי נָקִי מִנְּכָסָיו וְאֵין לוֹ בָּהֶם הֲנָאָה שֶׁל כְּלוּם טַעְמָא דִּכְתַב וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי דְּאִי מִלֹּא יֵאָכֵל אִיסּוּר אֲכִילָה מַשְׁמַע אִיסּוּר הֲנָאָה לָא מַשְׁמַע לְעוֹלָם לֹא יֵאָכֵל אִיסּוּר אֲכִילָה וְאִיסּוּר הֲנָאָה מַשְׁמַע וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי לַהֲנָאַת עוֹרוֹ הוּא דַּאֲתָא וְאִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ כְּתִיב בְּשָׂרוֹ אִין עוֹרוֹ לָא קָא מַשְׁמַע לַן וּלְהָנָךְ תַּנָּאֵי דְּמַפְּקִי לֵיהּ לְהַאי קְרָא לִדְרָשָׁה אַחֲרִינָא לַחֲצִי כּוֹפֶר וְלִדְמֵי וְולָדוֹת הֲנָאַת עוֹרוֹ מְנָא לְהוּ נָפְקָא לְהוּ מֵאֶת בְּשָׂרוֹ אֶת הַטָּפֵל לִבְשָׂרוֹ וְאִידַּךְ אֶת לָא דָּרֵישׁ כִּדְתַנְיָא שִׁמְעוֹן הָעַמְסוֹנִי וְאָמְרִי לַהּ נְחֶמְיָה הָעַמְסוֹנִי הָיָה דּוֹרֵשׁ כׇּל אֶתִּים שֶׁבַּתּוֹרָה כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא פֵּירַשׁ אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי כׇּל אֶתִּים שֶׁדָּרַשְׁתָּ מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶן אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי שָׂכָר עַל הַדְּרִישָׁה כָּךְ אֲנִי מְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַפְּרִישָׁה עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְדָרַשׁ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וַהֲרֵי עׇרְלָה דְּרַחֲמָנָא אָמַר עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל וְתַנְיָא עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל אֵין לִי אֶלָּא אִיסּוּר אֲכִילָה מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יִצְבַּע בּוֹ וְלֹא יַדְלִיק בּוֹ אֶת הַנֵּר תַּלְמוּד לוֹמַר וַעֲרַלְתֶּם עׇרְלָתוֹ עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל לְרַבּוֹת אֶת כּוּלָּם טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא וַעֲרַלְתֶּם עׇרְלָתוֹ עֲרֵלִים הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא אִיסּוּר אֲכִילָה מַשְׁמַע אִיסּוּר הֲנָאָה לָא מַשְׁמַע לְעוֹלָם לֹא יֵאָכֵל מַשְׁמַע בֵּין אִיסּוּר אֲכִילָה בֵּין אִיסּוּר הֲנָאָה וְשָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב לָכֶם וְאִצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתַב לָכֶם שֶׁלָּכֶם יְהֵא קָמַשְׁמַע לַן וְאֶלָּא הַשְׁתָּא דִּכְתִיבִי הָנָךְ קְרָאֵי לָכֶם לְמָה לִי לְכִדְתַנְיָא לָכֶם לְרַבּוֹת אֶת הַנָּטוּעַ רש"יולחזקיה. דאמר לעיל איסור הנאה דחמץ מלא יאכל הא לא תאכל ולא תאכלו לא משמע ליה הנאה: למאי הלכתא איתקש דם למים. למשרייה בהנאה ומהיכא תיתי לך דניתסרו ומנבילה לא אותביניה לחזקיה למאי איצטריך קרא למשרייה דאי כר' יהודה סבר לדברים ככתבן הוא דאתא ואי כר''מ סבר לה איצטריך להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי: לא תאכל הנפש עם הבשר. בעוד שהנפש בו: בני נח נאסר להם אבר מן החי דכתיב (בראשית ט) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו: לפני עור. אלמא לא מיתסר אלא משום לפני עור לא תתן מכשול אבל בהנאה אחריתי כגון לכלב שרי: לבלתי אכול הדם. סיפיה דקרא לא תאכל הנפש וגו': מה אבר מן החי אסור. באיסור האמור בו אף דם מן החי אסו' באיסו' האמור בו כלומר כרת משום דם גמור מהו דתימא רק חזק לבלתי אכול הדם אוזבחת מבקרך ומצאנך דכתיב לעיל קאי ודם זביחה הוא דאסור אבל דם הקזה מותר: ואיזה זה. כלומר על איזה דם מן החי אסור משום דם הא דם הנפש כתיב על דם הקזה של בהמה שהנפש יוצא בו יש ד' מיני דמים בהיקז כדאמרינן בכריתות (דף כב.) בתחלה שותת ולבסוף מקלח ואחר כך משחיר וסופו שותת יש מהן שאין הנשמה יוצאה בו ויש מהן שהנשמה יוצאה בו והתם תניא איזהו דם היקז שהנשמה יוצאה בו כל זמן שמקלח כו': שאם שחטו כו'. והכי אמר קרא סקול יסקל השור ואי לא סקלו אעפ''כ לא יאכל את בשרו: איסור הנאה לא משמע. וקשיא אפילו לחזקיה וכ''ש לרבי אבהו: ולהנך תנאי. דבב''ק פ' שור שנגח (דף מא: ומב.) דמפקי ליה להאי נקי לדרשא אחרינא לאשמעינן דתם פטור מחצי כופר דקאמר נקי מחצי כופר אם המית איש דאילו מועד משלם כופר שלם והתם אפילו חצי כופר לא משלם ואיכא דמפיק ליה לדמי וולדות אם נגח אשה הרה ויצאו ילדיה: ואידך. דנפקא ליה הנאת עור מנקי: את לא דריש. לריבויא דסבר לה כשמעון העמסוני שפירש כל אתים שבתורה לרבות כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא אמר מה ארבה לירא עמו פירש מכולן וחזר בו מכל ריבויין שדרש דמדהא לאו לרבוייא אתא כולהו נמי לאו לרבויי אתו: לרבות תלמידי חכמים. שיהא מורא רבך כמורא שמים: ולא יצבע בו. כגון בקליפי אגוזים שהשומר אסור משום ערלה כפרי עצמו: ולא ידליק בו את הנר. כגון בשמן של ערלה: והשתא דכתיבי הני קראי. לאסריה: לכם. דמשמע התירא למאי אתא: תוספותואבר מן החי לבני נח. תימה כיון דבאבר מן החי של נכרי מיירי כדאמר בפ''ק דמסכת ע''ג (דף ו: ושם) מדקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן אכ היכי דייק דשרי בהנאה אי לאו לפני עור וי''ל דכיון דבשכר היה אסור להושיט דאסור להשתכר באיסורי הנאה אף על גב דדיעבד שכרו מותר כדמשמע בפ' בתרא דמס' ע''ז (ד' סב.) מכל מקום אסור לכתחלה ובחנם נמי אסור דמה שמחזיק לו העכו''ם טובה חשיב כמשתכר והא דאמר בסוף אלו מציאו' (ב''מ לב:) גבי אם היתה טעונה יין נסך אין זקוק לה ואי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא אמאי אין זקוק לה אע''ג דחשיב כמשתכר באיסורי הנאה ואסור אפילו בחנם מ''מ כיון דאינו מתכוון שיחזיק לו טובה ומשום צער בעל חיים חשיב כמו לא אפשר ולא מיכוון דשרי א''נ אין זקוק לה משמע ליה אפילו שלא בפני נכרי דאין מחזיק לו טובה: סלקא דעתך אמינא בשרו אין עורו לא. וא''ת לישתוק מעורו ומבשרו ויש לומר דאיצטריך בשרו אע''ג דעבדיה כעין בשר ומאן דלית ליה הא דרשה בפ' שור שנגח ד' וה' (ב''ק מא.) אתא לדרשה אחרינא: מנין שלא יצבע. וא''ת כיון דנפקא לן דאסור בהנאה אמאי איצטריך לאסור צביעה והדלקה ואור''י דס''ד דצביעה לא חשיב הנאה דלא הוי אלא חזותא בעלמא כדאמר בהגוזל (שם קא. ושם) אהך מילתא גופא וכן הדלקה סלקא דעתך דשריא כיון דהוי דרך ביעורו ולמ''ד אין שבח עצים בפת דשרי עצים בהדלקה הא דאסר קרא הכא היינו בשמן דהוי בעין כשדולק בנר אבל עצים נעשה גחלים והשלהבת בא מן הגחלים ואם תאמר אמאי איצטריך קרא גבי תרומה טמאה להתיר דדרשי' לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך דהכא איצטריך קרא למיסר ויש לומר דסלקא דעתך דנילף ממעשר הקל דאסר ביה הבער' דכתיב לא בערתי ממנו כדאמר בפ' במה מדליקין (שבת כה. ושם) ומה מעשר הקל אמרה תורה וכו': לכם למ''ל לכדתניא. הקשה הר''י מקורבל אמאי איצטריך ג' ערלים ליכתוב תרי ערלים לצביעה והדלקה ועל כרחך אתי' לכם לנטוע לרבים דאי להיתר הדלקה אתא לא לכתוב לכם ולא חד מהנך ערלים ונאסור מלא יאכל הנאה ומחד ערלים צביעה ולהדלקה אין קרא לאסור ואין לומר דמלא יאכל משמע לאסור אפילו צביעה והדלקה ואי הוה כתיב לא יאכל וחד ערלים הוה אסרינן מלא יאכל כל הנאה וערלים לשום דרשה והא דמצרכי' קראי לצביעה והדלקה היינו משום דכתב לכם דלכם משמע להתיר כל הנאה ולהכי אי הוה כתיב תרי ערלים ולכם הוה שרינן הדלקה אי אפשר לומר כן דמלא יאכל לא שמעינן צביעה דהא חזותא בעלמ' הוא כדאמר בהגוזל (ב''ק קא. ושם): הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|