סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

דְּכוּלְּהוּ שִׁלְקֵי אִם כֵּן הָוֵה לֵיהּ אֲנִיגְרוֹן עִיקָּר וְשֶׁמֶן טָפֵל וּתְנַן זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁהוּא עִיקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה מְבָרֵךְ עַל הָעִיקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ דְּתַנְיָא הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ לֹא יְעָרְעֶנּוּ בְּשֶׁמֶן תְּחִלָּה בְּשַׁבָּת אֲבָל נוֹתֵן שֶׁמֶן הַרְבֵּה לְתוֹךְ אֲנִיגְרוֹן וּבוֹלֵעַ פְּשִׁיטָא מַהוּ דְתֵימָא כֵּיוָן דְּלִרְפוּאָה קָא מְכַוֵּין לָא לְבָרֵיךְ עֲלֵיהּ כְּלָל קָא מַשְׁמַע לַן כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ הֲנָאָה מִינֵּיהּ בָּעֵי בָּרוֹכֵי
קִמְחָא דְחִיטֵּי רַב יְהוּדָה אָמַר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְרַב נַחְמָן אָמַר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן לָא תִּפְלוֹג עֲלֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה דְּרַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁמוּאֵל קָיְימִי כְּווֹתֵיהּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁמֶן זַיִת מְבָרְכִין עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ אַלְמָא אַף עַל גַּב דְּאִשְׁתַּנִּי בְּמִלְּתֵיהּ קָאֵי הָא נָמֵי אַף עַל גַּב דְּאִשְׁתַּנִּי בְּמִלְּתֵיהּ קָאֵי מִי דָּמֵי הָתָם לֵית לֵיהּ עִלּוּיָא אַחֲרִינָא הָכָא אִית לֵיהּ עִלּוּיָא אַחֲרִינָא בְּפַת וְכִי אִית לֵיהּ עִלּוּיָא אַחֲרִינָא לָא מְבָרְכִינַן עֲלֵיהּ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה אֶלָּא שֶׁהַכֹּל וְהָא אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב מַתְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל אַקָּרָא חַיָּיא וְקִמְחָא דִשְׂעָרֵי מְבָרְכִינַן עֲלַיְיהוּ שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ מַאי לָאו דְּחִיטֵּי בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה לָא דְּחִיטֵּי נָמֵי שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ וְלַשְׁמְעִינַן דְּחִיטֵּי וְכׇל שֶׁכֵּן דִּשְׂעָרֵי אִי אַשְׁמְעִינַן דְּחִיטֵּי הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי דְּחִיטֵּי אֲבָל דִּשְׂעָרֵי לָא לְבָרֵיךְ עֲלֵיהּ כְּלָל קָא מַשְׁמַע לַן וּמִי גָּרַע מִמֶּלַח וְזָמִית דִּתְנַן עַל הַמֶּלַח וְעַל הַזָּמִית אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ אִצְטְרִיךְ סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא מֶלַח וְזָמִית עָבֵיד אִינָשׁ דְּשָׁדֵי לְפוּמֵּיהּ אֲבָל קִמְחָא דִשְׂעָרֵי הוֹאִיל וְקָשֶׁה לְקוּקְיָאנֵי לָא לְבָרֵיךְ עֲלֵיהּ כְּלָל קָא מַשְׁמַע לַן כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ הֲנָאָה מִינֵּיהּ בָּעֵי בָּרוֹכֵי
קוֹרָא רַב יְהוּדָה אָמַר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ רַב יְהוּדָה אָמַר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה פֵּירָא הוּא וּשְׁמוּאֵל אָמַר שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ הוֹאִיל וְסוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה שִׁינָּנָא כְּווֹתָךְ מִסְתַּבְּרָא דְּהָא צְנוֹן סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת וּמְבָרְכִינַן עֲלֵיהּ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְלָא הִיא צְנוֹן נָטְעִי אִינָשֵׁי אַדַּעְתָּא דְּפוּגְלָא דִּקְלָא לָא נָטְעִי אִינָשֵׁי אַדַּעְתָּא דְקוֹרָא וְכׇל הֵיכָא דְּלָא נָטְעִי אִינָשֵׁי אַדַּעְתָּא דְּהָכִי לָא מְבָרְכִינַן עֲלֵיהּ וַהֲרֵי צָלָף דְּנָטְעִי אִינָשֵׁי אַדַּעְתָּא דְפִרְחָא וּתְנַן עַל מִינֵי נִצְפָּה עַל הֶעָלִין וְעַל הַתְּמָרוֹת אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְעַל הָאֲבִיּוֹנוֹת וְעַל הַקַּפְרֵיסִין אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק צָלָף נָטְעִי אִינָשֵׁי אַדַּעְתָּא דְשׁוּתָא דִּקְלָא לָא נָטְעִי אִינָשֵׁי אַדַּעְתָּא דְקוֹרָא וְאַף עַל גַּב דְּקַלְּסֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב צָלָף שֶׁל עׇרְלָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ זוֹרֵק אֶת הָאֲבִיּוֹנוֹת וְאוֹכֵל אֶת הַקַּפְרֵיסִין לְמֵימְרָא דַּאֲבִיּוֹנוֹת פֵּירֵי וְקַפְרֵיסִין לָאו פֵּירֵי וּרְמִינְהוּ עַל מִינֵי נִצְפָּה עַל הֶעָלִים וְעַל הַתְּמָרוֹת אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְעַל הָאֲבִיּוֹנוֹת וְעַל הַקַּפְרֵיסִין אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי עֲקִיבָא דִּתְנַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר צָלָף מִתְעַשֵּׂר תְּמָרוֹת וַאֲבִיּוֹנוֹת וְקַפְרֵיסִין רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵין מִתְעַשֵּׂר אֶלָּא אֲבִיּוֹנוֹת בִּלְבַד מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֶּרִי וְנֵימָא הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא אִי אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ בָּאָרֶץ קָא מַשְׁמַע לַן כׇּל הַמֵּיקֵל בָּאָרֶץ הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֲבָל בָּאָרֶץ לָא וְנֵימָא הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּכׇל הַמֵּיקֵל בָּאָרֶץ הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ אִי אָמַר הָכִי הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי גַּבֵּי מַעְשַׂר אִילָן דְּבָאָרֶץ גּוּפָא מִדְּרַבָּנַן אֲבָל גַּבֵּי עׇרְלָה דְּבָאָרֶץ מִדְּאוֹרָיְיתָא אֵימָא בְּחוּצָה לָאָרֶץ נָמֵי נִגְזוֹר קָא מַשְׁמַע לַן
רָבִינָא אַשְׁכְּחֵיהּ לְמָר בַּר רַב אָשֵׁי דְּקָא זָרֵיק אֲבִיּוֹנוֹת וְקָאָכֵיל קַפְרֵיסִין אֲמַר לֵיהּ מַאי דַעְתָּךְ כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּמֵיקֵל וְלֶעֱבֵיד מָר כְּבֵית שַׁמַּאי דִּמְקִילִּי טְפֵי דִּתְנַן צָלָף בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם וּבֵית הַלֵּל אוֹמְרִים אֵין כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁחַיָּיב בְּעׇרְלָה הָא גוּפָא קַשְׁיָא אָמְרַתְּ צָלָף בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם אַלְמָא מִין יָרָק הוּא וַהֲדַר תָּנֵי אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁחַיָּיב בְּעׇרְלָה אַלְמָא מִין אִילָן הוּא הָא לָא קַשְׁיָא בֵּית שַׁמַּאי סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לְהוּ וְעָבְדִי הָכָא לְחוּמְרָא וְהָכָא לְחוּמְרָא מִכׇּל מָקוֹם לְבֵית שַׁמַּאי הָוֵה לֵיהּ סָפֵק עׇרְלָה וּתְנַן סָפֵק עׇרְלָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר וּבְסוּרְיָא מוּתָּר וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד

רש"י

דכולהו שלקי. כל מיני ירק שלוק: החושש בגרונו. וצריך לתת בו שמן הרבה דהוה ליה שמן עיקר ואניגרון טפל: לא יערענו בשמן. בשבת דמשהי ליה בתוך גרונו ואינו בולעו וכיון דלא בלע ליה מוכחא מילתא דלרפואה הוא וחכמים גזרו על כל רפואות הנכרות משום שחיקת סמנים שהיא מלאכה: תחלה. כלומר לכתחלה לא יתן השמן בפיו לשם ערעור כי אם לשם בליעה ואם בא להשהותו ישהנו: דאית ליה הנאה מיניה. לבד הרפואה יש לו הנאת אכילה: והלכתא וכו'. עד פטר להו לא גרסינן ומה''ג הוא: קמחא דחטי. אוכל קמח חטים כמות שהיא: בורא פרי האדמה. כשאר כוסס חטין דתניא לקמן בפרקין (ד' לז.) שמברך בורא פרי האדמה: דאשתני. וגרע הואיל ולא אשתני לעלויא מעלייתא: במלתיה קאי. והוה ליה ככוסס חטין: הכא אית ליה עילויא אחרינא. הלכך יצא מכלל פרי ולכלל דרך אכילתו לא בא אבל השמן מיד בא בשנויו לכלל דרך אכילתו ועיקר הפרי לכך נטעוהו הלכך פרי הוא: מאי לאו. מדאמר שערי מכלל דס''ל בחטי בפה''א דחשיב: ומי גרע ממלח וזמית. והיכי תיסק אדעתין דלא תבעי ברכה: זמית. שלמיר''א : קוקיאני. תולעים שבמעיים: דאית ליה הנאה. באכילה: קורא. רך של דקל כשענפיו גדלים בכל שנה ושנה כדרך כל האילנות הנוסף בשנה זו רך ובשנה שניה מתקשה ונעשה עץ: צנון סופו להקשות. שאם אינו תולשו בעתו הוא מתקשה כעץ: אדעתא דפוגלא. לאכלו כשהוא רך ושמו פוגלא: צלף. מין עץ: אדעתא דפרחא. שם פריו: מיני נצפה. הוא צלף לפי שגדלים בו כמה מיני אכילה קרי ליה מיני: תמרות. בתוך העלים גדלים כמין תמרות ובולטין בעלה כמו בעלין של ערבה: אביונות. הוא הפרי: קפריסין. הוא קליפה גדולה שסביבות הפרי כעין קליפה הגדילה סביב אגוזים דקים: צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא. לאכול את העלים ואת התמרות שאינן ממעטין את האילן בכך: דקלא לא נטעי אינשי אדעתא. לאכול את הקורא שהאוכלו ממעט ענפי האילן: ערלה בחוצה לארץ. מדברי סופרים היא: דכל המיקל בארץ. בערלה הלכה כמותו בחוצה לארץ דכיון דאינה מן התורה הלך אחר המיקל: גבי מעשר. דהא דר''ע לגבי מעשר איתמר דמעשר פירות האילן דבארץ גופה דרבנן שהתורה לא חייבה לעשר אלא דגן תירוש ויצהר: כלאים בכרם. קסבר מין ירק הוא: מ''מ לב''ש הוה ליה ספק ערלה וכו'. האי מ''מ מסקנא דפירכא דרבינא הוא ולמימר שאף הפרי עצמו מותר בחוצה לארץ דהא בארץ ספק הוא ותנן ספק ערלה כו': ובסוריא. ארם צובה שכבש דוד והוסיפה על גבול ארץ ישראל: ובחוצה לארץ. הלוקח מן החשוד על הערלה ויודע הוא שיש בפרדסו זקנות ונטיעות: יורד ולוקח. הימנו אף על פי שספק הוא אם יביא מן הנטיעות:

תוספות

לא יערענו. פירש''י להשהותו וא''ת א''כ לפלוג וליתני בדידה מאי איריא ע''י אניגרון אפילו בעיניה שרי לבלעו לאלתר דהא אינו אסור אלא לערער דהיינו להשהותו ע''כ פי' הר''י לא יערענו אפי' בבליעה בלא שהייה שכל שתייה שאינה אלא לרפואה קרי ליה ערעור ואפי' כשבולעו והיינו טעמא דמתסר משום דקא מוכחא מילתא דלרפואה קא מכוין א''נ יש ליישב פירוש רש''י לא יערענו להשהותו אבל נותן הוא לתוך אניגרון ואפילו להשהותו או בולעו בעיניה בלא שהייה: כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי. ונראין הדברים דאם אדם שותה משקין אם המשקין רעים לשתות דלית ליה הנאה מיניה לא בעי ברוכי ואי אית ליה הנאה מיניה בלא הרפואה בעי ברוכי: והלכתא שכתוב בספרים לא גרסי' דלשון ה''ג הוא עד קמחא וכו': קמחא דחיטי. נראה דלא מיירי בקמחא ממש דאם כן לא שייכא ביה ברכה דבורא פרי האדמה אלא מיירי בקמחא שקורין אישקלא''טיר או בקמח שעושין משבולת שועל שמייבשין בתנור: לא נטעי אינשי אדעתא דקורא. וסבר גמ' כוותיה דשמואל וא''כ אותן לולבי גפנים דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי מברכינן עלייהו שהכל נהיה בדברו ואותן שקדי' כשהם רכים אוכלים קליפתם החיצונה ולא נטעי להו אדעתא דהכי למיכל להו כשהן רכים כי אם לאכול הגרעינין שלהן כשיתבשלו מברך עלייהו נמי שהכל:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר