|
טקסט הדף מנוקד
עֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין אַרְבַּע עַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאַחַת בָּאֶמְצַע מַהוּ דְּתֵימָא הָנֵי מִילֵּי בִּזְרָעִין אֲבָל בִּירָקוֹת לָא קָא מַשְׁמַע לַן
לְמֵימְרָא דִּירָקוֹת אַלִּימָא מִזְּרָעִים וְהָתְנַן כׇּל מִינֵי זְרָעִים אֵין זוֹרְעִין בַּעֲרוּגָה אַחַת כׇּל מִינֵי יְרָקוֹת זוֹרְעִין בַּעֲרוּגָה אַחַת מַהוּ דְּתֵימָא הָנֵי מָרוֹר מִין זְרָעִים נִינְהוּ קָא מַשְׁמַע לַן זְרָעִים סָלְקָא דַּעְתָּךְ וְהָא תְּנַן יְרָקוֹת וְתָנֵי בַּר קַפָּרָא יְרָקוֹת וְתָנֵי דְּבֵי שְׁמוּאֵל יְרָקוֹת חֲזֶרֶת אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְסוֹפָהּ לְהַקְשׁוֹת נִיתֵּיב לַהּ רַוְוחָא טְפֵי לָאו אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא קֶלַח שֶׁל כְּרוּב שֶׁהוּקְשָׁה מַרְחִיבִין לוֹ בֵּית רוֹבַע אַלְמָא כֵּיוָן דְּסוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת יָהֲבִינַן לֵיהּ רַוְוחָא טְפֵי הָכָא נָמֵי נִיתֵּיב לַהּ רַוְוחָא טְפֵי קָא מַשְׁמַע לַן: יוֹצְאִין בָּהֶן בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין כּוּ': אָמַר רַב חִסְדָּא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּקֶּלַח אֲבָל בֶּעָלִין לַחִין אִין יְבֵשִׁין לָא וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא בַּקֶּלַח שֶׁלָּהֶן מִכְלָל דְּרֵישָׁא עָלִין פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ כִּי קָתָנֵי בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין אַקֶּלַח מֵיתִיבִי יוֹצְאִין בָּהֶן וּבַקֶּלַח שֶׁלָּהֶן בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לַחִין יוֹצְאִין בָּהֶן יְבֵשִׁין אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן וְשָׁוִין שֶׁיּוֹצְאִין בָּהֶן כְּמוּשִׁין אֲבָל לֹא כְּבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבוּשָּׁלִין כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם מָרוֹר יוֹצְאִין בּוֹ וְכֹל שֶׁאֵין בּוֹ טַעַם מָרוֹר אֵין יוֹצְאִין בּוֹ תַּרְגּוּמָא אַקֶּלַח תָּנוּ רַבָּנַן אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן כְּמוּשִׁין מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אָמְרוּ יוֹצְאִין בָּהֶן כְּמוּשִׁין בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא מַהוּ שֶׁיֵּצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמָרוֹר שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא לָא תִּיבְּעֵי לָךְ הַשְׁתָּא בְּמַצָּה דְּאוֹרָיְיתָא נָפֵיק בְּמָרוֹר דְּרַבָּנַן מִיבַּעְיָא כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַאי בְּמַצָּה דְּאוֹרָיְיתָא הוּא דְּלָא נָפֵיק אֲבָל מָרוֹר דְּרַבָּנַן נָפֵיק אוֹ דִילְמָא כׇּל דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן כְּעֵין דְּאוֹרָיְיתָא תַּקּוּן אָמַר רָבָא מִסְתַּבְּרָא מַצָּה וּמָרוֹר: מַתְנִי' אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמּוּרְסָן לְתַרְנְגוֹלִים אֲבָל חוֹלְטִין הָאִשָּׁה לֹא תִּשְׁרֶה אֶת הַמּוּרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ אֲבָל שָׁפָה הִיא בִּבְשָׂרָהּ יָבֵשׁ לֹא יִלְעוֹס אָדָם חִיטִּין וְיַנִּיחַ עַל מַכָּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצוֹת: גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּאִין לִידֵי חִימּוּץ הָאָפוּי וְהַמְבוּשָּׁל וְחָלוּט שֶׁחֲלָטוֹ בְּרוֹתְחִין מְבוּשָּׁל אַדִּמְבַשֵּׁל לֵיהּ מַחְמַע אָמַר רַב פָּפָּא הָאָפוּי שֶׁבִּישְּׁלוֹ קָאָמַר תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר קֶמַח שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ דֶּלֶף אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִימּוּץ אָמַר רַב פָּפָּא וְהוּא דְּעָבֵיד טִיף לַהֲדֵי טִיף אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא וָתִיקָא שְׁרֵי וְהָתַנְיָא וָתִיקָא אָסוּר לָא קַשְׁיָא הָא דְּעַבְדֵיהּ בְּמִישְׁחָא וּמִילְחָא הָא דְּעַבְדֵיהּ בְּמַיָּא וּמִילְחָא אָמַר מָר זוּטְרָא לָא לִימַחֵי אִינִישׁ קִדְרָא בְּקִמְחָא דַאֲבִישֻׁנָא דִּילְמָא לָא בְּשִׁיל שַׁפִּיר וְאָתֵי לִידֵי חִימּוּץ אָמַר רַב יוֹסֵף לָא לִיחְלוֹט אִינִישׁ רש"יאבל בירקות לא. דירקות ינקי טפי: למימרא דירקות אלימא. לינק טפי מזרעים דאיצטריך ליה למימר דאף ירקות נזרעין חמשה מינין בערוגה של ששה: כל מיני זרעים אין נזרעים בערוגה אחת. אפילו בשיעור הזה משום דינקי טפי והא דתנן זורעין בתוכה חמשה זרעונין בירקות קאמר דנזרעים כהלכתן: מהו דתימא הני דמרור מין זרעים נינהו. ולא יזרעו בערוגה אחת קמשמע לן רב דמין ירקות נינהו ונזרעים: זרעים סלקא דעתך. היכי תיסק אדעתין דזרעים נינהו והא כולהו תנאי ירקות קרי להו: חזרת איצטריכא ליה. לאשמועינן דנזרעת כשאר ירקות בערוגה עם ארבעה זרעונין: להקשות. קלח שלה נעשה עב: מרחיבין לו. מקום עד בית רובע שלא יזרעו אצלו מין אחר: בית רובע. מקום זריעת רובע הקב חצר המשכן היה שיעור לבית סאתים וכל בית כור ובית סאה ובית רובע שבגמרא לפי אותו חשבון: לא שנו. דיבש יש לו טעם מרור אלא קלח דמתוך שהוא עב אינו מתייבש שיפסיד טעמו אבל עלין יבשין הרי הן כעפר בעלמא: מכלל דרישא בעלין. קא פסיק ותנא בהו בין לחים בין יבשים: כמושין. פלצדא''ו : כללו של דבר כו'. קתני מיה' בדר' מאיר יוצאין בהן ובקלחין שלהן בין לחין בין יבשין ומתני' נמי מדמכשר ביבשים רבי מאיר היא ושמע מינה בעלין נמי אכשר: תרגומא. להא דקתני בדר' מאיר יבשין אקלח קאמר: השתא מצה. דמעשר דידה דאורייתא ואיכא למיפסלה משום דאין לה היתר במושבות קאמר ר''ע דנפיק הואיל ואי מטמיא פריק לה ואית לה היתר: מרור. דמעשר ירק מדרבנן הוא ומדאורייתא אית ליה היתר במושבות מיבעיא: כעין דאורייתא תקון. ואין לו היתר במושבות ומרור איתקש למצה מה מצה בעינן נאכלת בכל מושבות אף מרור נמי בעינן יש לו היתר. לישנא אחרינא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור מדרבנן בפרק בתרא (דף קטו.) וזה שמעתי וקשיא לי בזמן הזה מי מסקי מעשר שני לירושלים ואי למאן דאמר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא בהדיא איבעי ליה לפרושי בזמן הזה: מצה ומרור. הוקשו יחד וכי היכי דמצה יש עליה שם מעשר שני ולא נפיק ביה אף מרור נמי שיש עליה שם מעשר שני לא נפיק ביה: מתני' חולטין. ברותחין שאין מניחין אותו להחמיץ: לא תשרה המורסן. לשוף בה בשרה מפני שמחמיץ בשרייתו: אבל שפה היא. מורסן יבש בבשרה ואע''פ שמים טופחין על בשרה: לא ילעוס. לא יכוס: גמ' האפוי. לחם משנאפה כל מה ששוריהו במים אינו מחמיץ: אדמבשל ליה מחמע. בעוד שהמים פושרים קודם שירתיחו הוא מחמיץ ובדשדי ליה לתוך רותחין ליכא לאוקומה דהא בהדיא תני לה וחלוט שחלטו ברותחין: אפוי שבשלו. כלומר אפוי אפילו הוא מבשלו לאחר אפייה אינו מחמיץ: דלף. מן הגג: אינו בא לידי חימוץ. שטירוד הדלף הנופל תמיד אינו מניחו להחמיץ: טיף להדי טיף. שנופלין טיפה אחר טיפה סמוך ותכף ואין שהות בינתים: ותיקא. מאכל קמח: מישחא ומילחא. בקימחא שרי דמי פירות אין מחמיצין: לא לימחי איניש קדרא. שמעבין תבשיל הקדירה על ידי שממחין קמח לתוכו ואפילו בקמחא דאבישונא שנתייבשה וניקלית בתנור כשהיא לחה עושין אותה קלי בתנור והרי היא כאפויה אפילו הכי לא ליעביד: דילמא לא בשיל שפיר. לא נעשית קלי כל צורכה בתנור ומחמצת בתבשיל וכשהוא טורפה בקערה היא מחמצת (ועוד) שאין דרך נתינתה לתוך תבשיל רותח: לא ליחלוט. ברותחין: תוספותערוגה בת ו' טפחים זורעין לתוכה ה' זרעים. וא''ת הואיל ורחוק ג' טפחים לא ינקי מהדדי דהא אמצעית אינה רחוקה מן האחרות אלא ג' טפחים דבפרק ר' עקיבא (שבת דף פה.) משמע דד' מארבע רוחות הערוגה לא בקרנות אלא באמצע הרוחות א''כ יזרע לתוכה ט' זרעים ג' שורות של ג' ג' ויהא רחוקים זה מזה ג' טפחים ואומר ר''י דהכא אינה משום יניקה אלא משום עירבוב לאחר שיהיו גדולים ולא רצו חכמים להתיר יותר ותדע דאפי' חמשה לא היו מתירים אי לאו דנפקא לן בשבת בפרק ר' עקיבא (ג''ז שם) בהדיא מקרא אע''ג דקים להו לרבנן דחמשה בשיתא לא ינקי והיינו משום דאיכא למיחש לערבוביא ואם תאמר ואיך זורעים בתוכה חמשה זרעונים והא אין רחוק זה מזה שלשה טפחים דהא איכא מקום זריעה ותירץ ר''ת דטפחים של כלאים שוחקות כדמוכח בריש עירובין (דף ד.) ור''י אומר דגמירי דבהכי לא ינקי אע''פ שיש מקום זרעים: לא שלוקין ולא מבושלין. משמע דשליקה הוי טפי מבישול דאי לאו הכי הוי זו ואין צריך לומר זו וכן משמע בכמה דוכתין והא דתנן בפרק ג' מינים (נזיר דף מה:) היה מבשל השלמים או שולקן אע''ג דשליקה הוי טפי מבישול לא הוי התם זו ואין צ''ל זו דקמ''ל דבשליקה אינו יוצא מתורת בישול הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|