סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אַחֲרוֹסֶת קָאָמַר מָר אוֹ אַחַרְדָּל קָאָמַר מָר אֲמַר לֵיהּ לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ
לִדְרַב כָּהֲנָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא מַחֲלוֹקֶת לְתוֹךְ הַחַרְדָּל אֲבָל לְתוֹךְ הַחֲרוֹסֶת דִּבְרֵי הַכֹּל יִשָּׂרֵף מִיָּד
אֲמַר לֵיהּ לָא שְׁמִיעַ לִי כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי
אָמַר רַב אָשֵׁי כְּווֹתֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא מִסְתַּבְּרָא מִדְּאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי מַאי לָאו צַמּוֹתֵי הוּא דְּלָא צָמֵית הָא חַמּוֹעֵי מְחַמְּעָא
לָא דִּילְמָא לָא מִצְמָת צָמֵית וְלָא חַמּוֹעֵי מְחַמַּע:
אֵין מְבַשְּׁלִין וְכוּ': תָּנוּ רַבָּנַן בְּמַיִם אֵין לִי אֶלָּא בְּמַיִם שְׁאָר מַשְׁקִין מִנַּיִין
אָמַרְתָּ קַל וָחוֹמֶר וּמָה מַיִם שֶׁאֵין מְפִיגִין טַעְמָן אֲסוּרִין שְׁאָר מַשְׁקִין שֶׁמְּפִיגִין טַעְמָן לֹא כׇּל שֶׁכֵּן
רַבִּי אוֹמֵר בְּמַיִם אֵין לִי אֶלָּא מַיִם שְׁאָר מַשְׁקִין מִנַּיִין תַּלְמוּד לוֹמַר וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל מִכׇּל מָקוֹם
מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ צְלִי קֵדָר
וְרַבָּנַן הַאי בָּשֵׁל מְבֻשָּׁל מַאי עָבְדִי לְהוּ מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא בִּשְּׁלוֹ וְאַחַר כָּךְ צְלָאוֹ אוֹ שֶׁצְּלָאוֹ וְאַחַר כָּךְ בִּשְּׁלוֹ חַיָּיב
בִּשְׁלָמָא בִּשְּׁלוֹ וְאַחַר כָּךְ צְלָאוֹ חַיָּיב דְּהָא בַּשְּׁלֵיהּ אֶלָּא צְלָאוֹ וְאַחַר כָּךְ בִּשְּׁלוֹ הָא צְלִי אֵשׁ הוּא אַמַּאי
אָמַר רַב כָּהֲנָא הָא מַנִּי רַבִּי יוֹסֵי הִיא דְּתַנְיָא יוֹצְאִין בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי וּבִמְבוּשָּׁל שֶׁלֹּא נִימּוֹחַ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יוֹצְאִין בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי אֲבָל לֹא בִּמְבוּשָּׁל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִימּוֹחַ
עוּלָּא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר שָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל מִכׇּל מָקוֹם
תָּנוּ רַבָּנַן יָכוֹל צְלָאוֹ כׇּל צוֹרְכּוֹ יְהֵא חַיָּיב תַּלְמוּד לוֹמַר אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא שֶׁצְּלָאוֹ כׇּל צוֹרְכּוֹ
הֵיכִי דָּמֵי אָמַר רַב אָשֵׁי דְּשַׁוְּיֵא חֲרוֹכָא
תָּנוּ רַבָּנַן יָכוֹל אָכַל כְּזַיִת חַי יְהֵא חַיָּיב תַּלְמוּד לוֹמַר אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל נָא וּבָשֵׁל אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא חַי
יָכוֹל יְהֵא מוּתָּר תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי אִם צְלִי אֵשׁ הֵיכִי דָּמֵי נָא אָמַר רַב כִּדְאָמְרִי פָּרְסָאֵי אֲבַרְנִים
אָמַר רַב חִסְדָּא הַמְבַשֵּׁל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא בְּשַׁבָּת פָּטוּר פֶּסַח שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא חַיָּיב
מַאי שְׁנָא בְּשַׁבָּת דְּלָא דְּתוֹלְדוֹת אֵשׁ בָּעֵינַן וְלֵיכָּא פֶּסַח נָמֵי לָאו תּוֹלְדוֹת אֵשׁ הוּא
אָמַר רָבָא מַאי חַיָּיב דְּקָתָנֵי דְּקָא עָבַר מִשּׁוּם צָלִי אֵשׁ
רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן מַתְנֵי לַהּ לְהָא דְּרַב חִסְדָּא בְּהֶדְיָא אָמַר רַב חִסְדָּא הַמְבַשֵּׁל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא בְּשַׁבָּת פָּטוּר וּפֶסַח שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא חַיָּיב שֶׁעָבַר מִשּׁוּם צְלִי אֵשׁ
אָמַר רָבָא אֲכָלוֹ נָא

רש"י

אחרוסת קאמר. מי אית לך דרבנן נמי אחרוסת פליגי: לא סבירא לי. אלא בחרוסת נמי שרו והלכה כמותן: כוותיה דרב כהנא מסתברא. דאמר רבנן אחרוסת לא פליגי וכי אמר שמואל הלכה כחכמים אחרדל קאמר: אין הלכה כרבי יוסי. דאמר לעיל חומץ צומתן: מאי לאו. מדלא צמית חטין שהתחילו לינפח כבר אלמא כשאר משקין הוא אחמועי נמי מחמע את הניתן מתחילה לתוכו כדרב כהנא אלמא שמואל כרב כהנא סבירא ליה וכי קאמר שמואל הלכה כחכמים אחרדל קאמר ולא אחרוסת: לא מיצמת צמית. את שהתחיל להחמיץ ולא מחמע נמי את הניתן לתוכו דלא הוי כמים: במים. ובשל מבושל במים: שמפיגין טעמן. שנותנין בו טעם שלהן: ובשל מבושל. רבויא הוא דהוה ליה למיכתב נא ומבושל: צלי קדר. שמבשלין אותו בקדירה בלא מים ובלא שום משקה אלא מים הנפלטין משמנו למאן דיליף לה מק' 'ו הכא שרי לרבי דיליף מרבויא האי נמי בשל מבושל הוא: חייב. מלקות על אכילתו: ר' יוסי היא. דאמר בישול לאחר אפיה בישול הוא: יוצאין. ידי חובת מצה ברקיק השרוי בתבשיל לאחר אפייתו ואף על פי שמתמסמס לחם הוא כל זמן שהוא קיים שלא נימוח לגמרי וכן במבושל: אבל לא במבושל. דלאו לחם קרינא ביה ואע''פ שכבר נאפה בתנור הואיל וחזר ובישלו ביטלו מתורת לחם: שאני הכא דרבייה קרא. ובשל מבושל דהוי ליה למכתב ומבושל וגזירת הכתוב הוא בפסח: יכול צלאו כל צרכו. ואח''כ בשלו יהא חייב והאי תנא הוא דאמר לעיל צלאו ואח''כ בישלו חייב לישנא אחרינא יכול צלאו כל צרכו דשויא חרוכא כדמפרש יהא חייב דלאו צלי אש הוא אלא קלי אש ושרוף וזה עיקר וראשון אינו כלום דההוא תנא כיון דרבי קרא צלאו ואחר כך בישלו מה לי שויה חרוכא מה לי לא שויה: חרוכא. שרוף: חי. לגמרי שלא נצלה כלל: נא. צלי ואינו צלי: יכול יהא מותר. לאכול ממנו חי לכתחלה דאפילו איסורא נמי ליכא תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא כי אם צלי אש ולא זה שאינו צלי והויא לאו שבכללות והאי תנא סבר אין לוקין על לאו שבכללות: כדאמרי פרסאי אברנים. אותה צליה שבלשון פרסי קרויה אברנים בלשון הקודש קרי נא: חמי טבריא. מעינות רותחין: פסח שבישל בחמי טבריא חייב. על אכילתו וקא סלקא דעתך משום דלא תאכל מבושל: דלאו תולדות אש היא. הלכך לאו בישול הוא דליהוי חייב משום אב מלאכה: משום צלי אש. לאו דלא תאכל כי אם צלי אש איכא ולא לאו דבישול וסבר לוקין על לאו שבכללות: בהדיא. דחייב רב חסדא משום צלי אש ולאו משום בישול:

תוספות

לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. אף על גב דתניא כוותיה קסבר מתניתין פליגא: מדאמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי. השתא מדמי חומץ לחרוסת וע''כ נראה לר''י דעולא דאמר לעיל בין כך ובין כך אסור משום לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב פליג אדרב כהנא דהא רב כהנא דאמר אבל לתוך חרוסת לדברי הכל ישרף ולעולא לא אסר אלא משום לך לך אמרינן: מאי לאו מדלא מצמת מחמע. קשה לר''י דלעיל קאמר י''א אף נותן את החומץ ואח''כ וכו' ופריך ולוקמא כר' יוסי דאמר שורן בחומץ וחומץ צומתן משמע דתנא קמא דיש אומרים היינו ת''ק דר' יוסי דלית ליה דחומץ צמית ואפילו הכי קאמר נותן הקמח ואח''כ נותן את החומץ אלמא קסבר אע''ג דלא צמית חמועי נמי לא מחמע ואור''י דלעיל איירי לפי המסקנא דהכא: אין מבשלים את הפסח לא במשקין וכו'. תימה למה שנאו כאן אי משום דתנא ירקות שלוקות ומבושלות א''כ מיד היה לו לשנות בסמוך אחריה: איכא בינייהו צלי קדר. פי' אי לוקה עליו אי לא אבל לכולי עלמא פסול הוי ועשה נמי אית ביה דצלי מחמת ד''א הוא כדאמרינן בריש כיצד צולין (לקמן עה:) נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו וכן שאר משקין לא איצטריך למילף אלא לענין מלקות אבל פשיטא דלכל הפחות איכא עשה דכי אם צלי אש וא''ת והיכי יליף שאר משקין מק''ו והא אין מזהירין מן הדין ויש לומר דהאי קל וחומר אינו אלא מגלה דבישול דקרא איירי אף בשאר משקין: אמר רב כהנא הא מני ר' יוסי היא. תימה דרב כהנא דמוקי לה כרבי יוסי לרבנן האי בשל מבושל מאי עבדי להו דצלאו ואחר כך בישלו לא צריך קרא דמסברא ידעינן דבישול מבטל הצליה כדאמר רבי יוסי גבי מצה ויש לומר דרב כהנא סבר דרבי יוסי יליף מבשל מבושל דבישול מבטל אפייה: אבל לא במבושל. פ''ה דבישול מבטל ליה מתורת לחם ולפי' מיירי בבלילתו רכה דבלילתו עבה לא נפיק מתורת לחם כדפירש לעיל ור''י מפרש דמיירי בבלילתו עבה ופסולה משום מצה עשירה ומייתי דכי היכי דסבר רבי יוסי דבישול מפיק ליה מתורת אפייה לשוויה מצה עשירה כאילו לא נאפה ה''נ גבי פסח עקר מיניה בישול שם צליה: עולא אמר חפי' תימא ר' מאיר וכו'. הכא מדמי פסח לבישול מנה והיינו דלא כמסקנא דכיצד מברכין (ברכות דף לח:) דקאמר התם עולא משמיה דר' יוחנן שלקות מברכין עליהם שהכל לרבי יוסי דאית ליה הכא גבי מצה דבישול מבטל האפיה ה''נ בישול מבטל מהם שם ירק ודחי ע''כ לא קאמר רבי יוסי אלא דבעינן טעם מצה ועולא לטעמיה דלא בעי לדחויא הכא טעמא דרבי יוסי דבעינן טעם מצה והתם נמי קאמר דלרבי יוסי מברך שהכל:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר