סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְאֵינוֹ מִתְקַבֵּל:
תָּנוּ רַבָּנַן לְעוֹלָם יִמְכּוֹר אָדָם כׇּל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם לֹא מָצָא בַּת תַּלְמִיד חָכָם יִשָּׂא בַּת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר לֹא מָצָא בַּת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר יִשָּׂא בַּת רָאשֵׁי כְנֵסִיּוֹת לֹא מָצָא בַּת רָאשֵׁי כְנֵסִיּוֹת יִשָּׂא בַּת גַּבָּאֵי צְדָקָה לֹא מָצָא בַּת גַּבָּאֵי צְדָקָה יִשָּׂא בַּת מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת וְלֹא יִשָּׂא בַּת עַמֵּי הָאָרֶץ מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁקֶץ וּנְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁרֶץ וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן הוּא אוֹמֵר אָרוּר שׁוֹכֵב עִם כׇּל בְּהֵמָה
תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר עַם הָאָרֶץ אָסוּר לֶאֱכוֹל בְּשַׂר (בְּהֵמָה) שֶׁנֶּאֱמַר זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מוּתָּר לֶאֱכוֹל בְּשַׂר בְּהֵמָה וָעוֹף וְכֹל שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אָסוּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר בְּהֵמָה וָעוֹף:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עַם הָאָרֶץ מוּתָּר לְנוֹחֳרוֹ בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי אֱמוֹר לְשׁוֹחְטוֹ אָמַר לָהֶן זֶה טָעוּן בְּרָכָה וְזֶה אֵינוֹ טָעוּן בְּרָכָה:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עַם הָאָרֶץ אָסוּר לְהִתְלַוּוֹת עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ עַל חַיָּיו לֹא חָס עַל חַיֵּי חֲבֵירוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עַם הָאָרֶץ מוּתָּר לְקוֹרְעוֹ כְּדָג אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק וּמִגַּבּוֹ:
תַּנְיָא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁהָיִיתִי עַם הָאָרֶץ אָמַרְתִּי מִי יִתֵּן לִי תַּלְמִיד חָכָם וַאֲנַשְּׁכֶנּוּ כַּחֲמוֹר אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי אֱמוֹר כְּכֶלֶב אָמַר לָהֶן זֶה נוֹשֵׁךְ וְשׁוֹבֵר עֶצֶם וְזֶה נוֹשֵׁךְ וְאֵינוֹ שׁוֹבֵר עֶצֶם:
תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כׇּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְעַם הָאָרֶץ כְּאִילּוּ כּוֹפְתָהּ וּמַנִּיחָהּ לִפְנֵי אֲרִי מָה אֲרִי דּוֹרֵס וְאוֹכֵל וְאֵין לוֹ בּוֹשֶׁת פָּנִים אַף עַם הָאָרֶץ מַכֶּה וּבוֹעֵל וְאֵין לוֹ בּוֹשֶׁת פָּנִים:
תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִילְמָלֵא אָנוּ צְרִיכִין לָהֶם לְמַשָּׂא וּמַתָּן הָיוּ הוֹרְגִין אוֹתָנוּ
תָּנֵא רַבִּי חִיָּיא כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ כְּאִילּוּ בּוֹעֵל אֲרוּסָתוֹ בְּפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה אַל תִּקְרֵי מוֹרָשָׁה אֶלָּא מְאוֹרָסָה
גְּדוֹלָה שִׂנְאָה שֶׁשּׂוֹנְאִין עַמֵּי הָאָרֶץ לְתַלְמִיד חָכָם יוֹתֵר מִשִּׂנְאָה שֶׁשּׂוֹנְאִין אוּמּוֹת הָעוֹלָם אֶת יִשְׂרָאֵל וּנְשׁוֹתֵיהֶן יוֹתֵר מֵהֶן: תָּנָא שָׁנָה וּפֵירַשׁ יוֹתֵר מִכּוּלָּן
תָּנוּ רַבָּנַן שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּעַמֵּי הָאָרֶץ אֵין מוֹסְרִין לָהֶן עֵדוּת וְאֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ עֵדוּת וְאֵין מְגַלִּין לָהֶן סוֹד וְאֵין מְמַנִּין אוֹתָן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל הַיְּתוֹמִים וְאֵין מְמַנִּין אוֹתָן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל קוּפָּה שֶׁל צְדָקָה וְאֵין מִתְלַוִּין עִמָּהֶן בַּדֶּרֶךְ וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף אֵין מַכְרִיזִין עַל אֲבֵידָתוֹ
וְתַנָּא קַמָּא זִמְנִין דְּנָפֵיק מִינֵּיהּ זַרְעָא מְעַלְּיָא וְאָכֵיל לֵיהּ שֶׁנֶּאֱמַר יָכִין וְצַדִּיק יִלְבַּשׁ:
וְכֵן מִי שֶׁיָּצָא וְכוּ':
לְמֵימְרָא דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר כְּבֵיצָה הוּא דַּחֲשִׁיב וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר כְּזַיִת נָמֵי חֲשִׁיב וּרְמִינְהִי עַד כַּמָּה הֵן מְזַמְּנִין עַד כְּזַיִת וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד כְּבֵיצָה
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה
אַבָּיֵי אָמַר לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ הָתָם בִּקְרָאֵי פְּלִיגִי הָכָא בִּסְבָרָא פְּלִיגִי הָתָם בִּקְרָאֵי פְּלִיגִי רַבִּי מֵאִיר סָבַר וְאָכַלְתָּ זוֹ אֲכִילָה וְשָׂבָעְתָּ זוֹ שְׁתִיָּה וַאֲכִילָה בִּכְזַיִת וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ אֲכִילָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׂבִיעָה וְאֵיזוֹ זוֹ בִּכְבֵיצָה
הָכָא בִּסְבָרָא פְּלִיגִי דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר חֲזָרָתוֹ כְּטוּמְאָתוֹ מָה טוּמְאָתוֹ בִּכְבֵיצָה אַף חֲזָרָתוֹ בִּכְבֵיצָה וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר חֲזָרָתוֹ

רש"י

ואינו מתקבל. לשומעים: גדולי הדור. אנשי מעשה וצדיקים: בת גבאי צדקה. שאין ממנין אלא אם כן טובים ונאמנין: נשותיהן שרץ. שאינן זהירות במצות: עם כל בהמה. שדומות לבהמה שאין להן לב להבין: כי היא חייך ואורך ימיך על חייו לא חס. ללמוד תורה ולחיות: על חיי חברו לא כל שכן. ויש לדאג שמא יהרגנו: ומגבו. דתו לא חיי כדאמרינן בשחיטת חולין (דף כא:) קרעו כדג מטמא באהל מיד ואף על גב שמפרפר ואמר רבי שמואל בר רב יצחק ומגבו: אילמלא צריכין אנו להם. למזונותיהן ולעזרתם היו הורגין אותנו: כאילו בא על ארוסתו בפניו. שמביישו: מאורסה. לכל קהילות יעקב: שנה ופירש. תלמיד ששנה ופירש מן התורה ויודע כמה תלמידי חכמים מגנים את עמי הארץ וכמה הם שפלים בעיניהם שונא יותר מכולם: אין מוסרין לו עדות. אין מזמנין אותו לשמוע דבר להעיד עליו: ואין מגלין לו סוד. שום דבר סתר לפי שהולך רכיל ומגלה: על היתומין. שחשוד על הגזל: המוצא אבידה חייב להכריז. כדאמרי' באלו מציאות (ב''מ כא.) ועם הארץ לאו אחיך הוא דאינו עושה מעשה עמך: מזמנין. שלשה שאכלו כאחת דתנן חייבין לזמן ואין רשאין ליחלק: ואכלת ושבעת. מהאי קרא נפקא לן ברכת (הזימון) בברכות (דף מח:): חזרתו. ומדרבנן היא ואשיעור טומאתו אסמכוה וטומאת אוכלין בכביצה:

תוספות

אמר רב: כהנא אי לאו דנסיבי כהנתא לא גלאי. משמע שלא היה כהן והא דאמרינן בפ''ק דקדושין (דף ח.) רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן בשביל אשתו היה לוקח כדאמרינן בפ' הזרוע (חולין דף קלב.) רב כהנא הוה אכיל בשביל אשתו והא דאמר בפרק ערבי פסחים (לקמן קיג.) א''ל רב לרב כהנא פשוט נבילתא בשוקא ושקול אגרא ולא תימא כהנא [וגברא] רבא אנא לא בשביל שהיה כהן אלא שכך היה שמו: לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות. משמע דגבאי צדקה עדיפי ממלמדי תינוקות והא דאמר בפרק השותפין (ב''ב ח:) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע אלו גבאי צדקה ומצדיקי הרבים ככוכבים אלו מלמדי תינוקות צ''ל דזוהר הרקיע עדיף מזוהר כוכבים: מה ארי דורס ואוכל. פר''ת דורס ואוכל ואין ממתין עד שתמות אף עם הארץ אינו ממתין עד שתתפייס: ויש אומרים אף אין מכריזין על אבידתו. וא''ת מאין יודע שהיא של ע''ה ואור''י כגון ששיירא של ע''ה עוברת וראינו שנפל מהם והשתא משמע דדוקא אין מכריזין על אבידתו אבל לגזול בידים לא אע''ג דלית ליה האי סברא דבסמוך אפשר דנפיק מיניה ברא מעליא ותימה לר''י אמאי ממונו אסור השתא גופו מותר שמותר לקורעו כדג ממונו לא כל שכן דכה''ג אמר בהגוזל בתרא (ב''ק קיט.) ובע''ז (דף כו.) גבי מוסר למאן דלית ליה סברא דאפשר דנפיק מיניה ברא מעליא ונר' לר''י דלעיל מיירי במכיר וכופר להכעיס דה''ל הריגתו כמו פיקוח נפש שהוא לסטין וחשוד על הדמים דאי לאו הכי היאך מותר להורגו ביום הכפורים שחל להיות בשבת הלא אפילו נכרי אסור וכן משמע הלשון על חייו אינו חס דמכיר וכופר דיש הרבה עניני ע''ה כדמוכח בסוטה בפ' היה נוטל (דף כב.) ואור''י דמה שאנו מקבלים עדות מע''ה כדאמר בפרק חומר בקדש (חגיגה כב.) כמאן מקבלים האידנא סהדותא מע''ה כרבי יוסי: ואכלת זו אכילה. נראה דהני שיעורי כזית וכביצה דלא הוי אלא אסמכתא וכן פ''ה בפרק מי שמתו (ברכות כ:) גבי הא דאמר בן מברך לאביו ומוקי לה כגון דאכל האב שיעור דרבנן ופ''ה שם דהיינו כזית וכביצה דמדאורייתא בעינן שביעה גמורה וכן מוכח התם דקאמר לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת והן מדקדקים על עצמם בכזית וכביצה וקשה דבפרק ג' שאכלו (שם מח.) אמר ינאי מלכא ומלכתא כרכי ריפתא בהדי הדדי אמר מאן יהיב לן גברא דמברך לן אייתוהו לרבי שמעון בן שטח וכו' שתה ובריך להו וקאמר רבי שמעון בן שטח לגרמיה הוא דעבד דלעולם אינו מוציא אחרים ידי חובה עד שיאכל כזית דגן משמע דאם אכל כזית דגן היה מוציא אחרים ואי כזית דרבנן היכי מפיק להו הא אמר דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא ואור''י דהיינו דוקא קטן אינו מוציא אותו שאכל שיעור דאורייתא אבל גדול אפילו לא אכלי כלל יכול להוציא אחרים מדאורייתא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר