סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו וְכוּ': תַּנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ שֶׁהֲרֵי הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים וּפְדָרִים כְּשֵׁרִים כׇּל הַלַּיְלָה וְאֵין מַמְתִּינִים לָהֶם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ:
הַרְכָּבָתוֹ וַהֲבָאָתוֹ וְכוּ': וּרְמִינְהוּ חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה וְאִם בִּכְלִי כָּאן וְכָאן אָסוּר
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא חַד אָמַר אִידֵּי וְאִידֵּי בַּיָּד הָא בְּלַחָה הָא בִּיבֵשָׁה וְחַד אָמַר אִידֵּי וְאִידֵּי בְּלַחָה וְלָא קַשְׁיָא הָא בַּיָּד הָא בִּכְלִי
וּלְמַאן דְּאָמַר הָא בַּיָּד הָא בִּכְלִי מַאי טַעְמָא לָא אָמַר אִידֵּי וְאִידֵּי בַּיָּד וְלָא קַשְׁיָא הָא בְּלַחָה הָא בִּיבֵשָׁה אָמַר לָךְ יְבֵשָׁה מִפְרָךְ פְּרִיכָא
וּלְמַאן דְּאָמַר אִידֵּי וְאִידֵּי בַּיָּד וְלָא קַשְׁיָא הָא בְּלַחָה הָא בִּיבֵשָׁה מַאי טַעְמָא לָא אָמַר אִידֵּי וְאִידֵּי בְּלַחָה וְלָא קַשְׁיָא הָא בַּיָּד הָא בִּכְלִי אָמַר לָךְ כְּלִי הָא קָתָנֵי הָתָם אִם בִּכְלִי כָּאן וְכָאן אָסוּר
וְאִידַּךְ הָא דְּקָתָנֵי כְּלִי הָכָא פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן:
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמָה אִם שְׁחִיטָה וְכוּ': רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שִׂמְחַת יוֹם טוֹב נָמֵי מִצְוָה הִיא
דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין לוֹ לְאָדָם בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹ יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר חַלְּקֵהוּ חֶצְיוֹ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְחֶצְיוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אוֹ כּוּלּוֹ לַה' אוֹ כּוּלּוֹ לָכֶם וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר חַלְּקֵהוּ חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם:
(עב"ם סִימָן) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַכֹּל מוֹדִים בַּעֲצֶרֶת דְּבָעֵינַן נָמֵי לָכֶם מַאי טַעְמָא יוֹם שֶׁנִּיתְּנָה בּוֹ תּוֹרָה הוּא אָמַר רַבָּה הַכֹּל מוֹדִים בְּשַׁבָּת דְּבָעֵינַן נָמֵי לָכֶם מַאי טַעְמָא וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עוֹנֶג אָמַר רַב יוֹסֵף הַכֹּל מוֹדִים בְּפוּרִים דְּבָעֵינַן נָמֵי לָכֶם מַאי טַעְמָא יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה כְּתִיב בֵּיהּ
מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא כּוּלַּהּ שַׁתָּא הֲוָה יָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא לְבַר מֵעֲצַרְתָּא וּפוּרְיָא וּמַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי עֲצֶרֶת יוֹם שֶׁנִּיתְּנָה בּוֹ תּוֹרָה פּוּרְיָא יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה כְּתִיב מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי דְּתָנֵי חִיָּיא בַּר רַב מִדִּפְתִּי וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וְכִי בְּתִשְׁעָה (הֵם) מִתְעַנִּין וַהֲלֹא בַּעֲשִׂירִי מִתְעַנִּין אֶלָּא לוֹמַר לְךָ כׇּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּתִשְׁעָה בּוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ מִתְעַנֶּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי
רַב יוֹסֵף בְּיוֹמָא דַעֲצַרְתָּא אָמַר עָבְדִי לִי עִגְלָא תִּלְתָּא אָמַר אִי לָא הַאי יוֹמָא דְּקָא גָרֵים כַּמָּה יוֹסֵף אִיכָּא בְּשׁוּקָא
רַב שֵׁשֶׁת כׇּל תְּלָתִין יוֹמִין מְהַדַּר לֵיהּ תַּלְמוּדֵיהּ וְתָלֵי וְקָאֵי בְּעִיבְרָא דְּדַשָּׁא וַאֲמַר חֲדַאי נַפְשַׁאי חֲדַאי נַפְשַׁאי לָךְ קְרַאי לָךְ תְּנַאי אִינִי וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִילְמָלֵא תּוֹרָה לֹא נִתְקַיְּימוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי מֵעִיקָּרָא כִּי עָבֵיד אִינִישׁ אַדַּעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ קָא עָבֵיד
אָמַר רַב אָשֵׁי וּלְמַאי דְּקָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָמֵי יוֹם טוֹב רְשׁוּת אִית לֵיהּ פִּירְכָא וּמָה יוֹם טוֹב שֶׁהִתִּיר בּוֹ מְלָאכָה שֶׁל רְשׁוּת לֹא הִתִּיר שְׁבוּת שֶׁעִמָּהּ שַׁבָּת שֶׁלֹּא הִתִּיר בָּהּ אֶלָּא מְלָאכָה שֶׁל מִצְוָה אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תַּתִּיר שְׁבוּת שֶׁעִמָּהּ

רש"י

כשירין כל הלילה. כדכתיב (ויקרא ו) על מוקדה על המזבח כל הלילה ויכול להקטירן כל הלילה ואע''פ כן אין ממתינין להם עד שתחשך אלא מחללין שבת עליהן כדכתיב (במדבר כח) עולת שבת בשבתו על עולת התמיד אלמא חביב למהר מצוה בשעתה: חותכין יבלת במקדש. דלא גזרו על השבות במקדש: הא והא ביד. שחותכה בידו ולא בסכין דאין בה אלא משום שבות ואפילו הכי אסור בלחה הואיל ומצי למיעבד מאתמול וההיא דעירובין ביבשה דאפילו שבות ליכא וכר' אליעזר לא מצי לאוקמא לההיא דעירובין ונימא ר' אליעזר היא דאמר במתני' דוחין משום דקתני התם ואם בכלי דהוי מלאכה גמורה כאן וכאן אסור ואי ר' אליעזר היא הא אמר מכשירי מצוה דוחין את השבת אפילו במלאכה גמורה במסכת שבת (דף קל.) דתנן ר' אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת: הא. דעירובין ביד ומתניתין בכלי דהוי מלאכה גמורה ובעירובין בפרק בתרא איתא נמי כולה הך סוגיא ומקשינן התם והא גבי שבות תני לה דקתני אלו שמשום שבות לא אידחו כו' אלמא לאו בכלי קאי: מפרך פריכא. ולא קרי לה חתיכה: מאי טעמא לא אמר הא ביד הא בכלי. ונוקמא למתני' דעירובין נמי בלחה: הא קתני התם. בעירובין דאסור ולמה לי למיהדר למסתמא הכא בפסחים: ור' יהושע. דמפיק שמחת יום טוב ראיה לפסח אזיל לטעמיה דאמר שמחת יום טוב מצוה היא ואפ''ה לא דחיא שבות הראוי לעשות מבעוד יום: דבעינן נמי לכם. שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו: כל האוכל ושותה כו'. בפ' בתרא דיומא מוקמינן להא דרשא אליבא דמאן דאמר אין אדם מוזהר על תוספת עינוי להתחיל ולהתענות מבעוד יום ואפילו למאן דאית ליה מוסיפין מחול על קודש מקרא אחרינא נפקא ליה מבחריש ובקציר תשבות הילכך כי אתא האי בתשעה להכי אתא והכי קאמר מה שאתם עושים בתשעה דהיינו אכילה ושתיה אני קורא עינוי: תילתא. שלישי לבטן ומובחר הוא: עבדי לי. היה מצוה לאנשי ביתו להכין לו סעודה: אי לאו האי יומא. שלמדתי תורה ונתרוממתי הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף ומה ביני לבינם: ותלי. נשען: חדאי נפשאי. שמחי נפשי: לך קראי לך תנאי. בשבילך ולצורכך שניתי וקריתי: איני. וכי אין הנאה בתלמוד תורה אלא ללומדיה לבדם: אם לא בריתי. של יומם ולילה דהיינו תלמוד תורה שכתוב בו (יהושע א) והגית בו יומם ולילה: אית ליה פירכא. למילתיה דאמר מלאכת מצוה דוחה כל שכן שבות דמצוה שפיר מהדר ליה ר' יהושע יום טוב יוכיח מקל וחומר ומה שמחת יום טוב שהיא רשות והתרת' בו משום מלאכה לא התרתה בו משום שבות שבת שלא התרתה בה אלא מלאכ' מצוה כגון שחיטת קרבנות צבור אינו דין שלא תתיר שבות אפי' של מצוה:

תוספות

מפרך פריכא. הילכך ההוא דעירובין ליכא לאוקמא ביבשה דהא קתני סיפא ואם בכלי כאן וכאן אסור ויבשה כיון דמפרכא אפילו בכלי נמי שריא והכי מוכח בפרק בתרא דעירובין (דף קג): ומה שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו כו'. תימה לר''י מה קל וחומר הוא זה דלמא שאני הני משום דאפשר לעשותן מערב שבת ור' אליעזר גופיה אית ליה זה החילוק ומשום הכי בפ' רבי אליעזר דמילה (שבת קלב.) מצריך תרי קראי חד למילה וחד למכשיריה משום דאפשר לעשותן מערב שבת דאמר התם מילה וכל מכשיריה דוחין את השבת דברי ר' אליעזר מנא ליה לרבי אליעזר הא דאמר קרא וביום השמיני ביום ואפילו בשבת והדר קאמר ע''כ לא פליגי רבנן עליה אלא במכשירים אבל מילה דברי הכל דחיא מנא לן והשתא מאי קבעי מנא לן תיפוק מההוא קרא דביום דדריש מיניה ר' אליעזר מכשירים אע''כ משום דבעינן תרי קראי למילה ולמכשיריה כדפרישי' ונראה לר''י דודאי לר' אליעזר לא צריך האי קל וחומר דהא אפילו מכשירי פסח דהוו מלאכה גמורה דחו שבת אע''ג דאפשר לעשותן מערב שבת כדקאמר (לקמן סט.) בגמרא וליעבריה דהא שמעינן ליה לרבי אליעזר דאמר מכשירי מצוה דחו והא דקאמרינן הכא ק''ו לדבריהם דרבנן קאמר כלומר אף על גב דאפשר לעשותן מערב שבת כיון דליכא אלא שבות בעלמא יותר יש להתירם משחיטה עצמה דהיא מלאכה גמורה אף על גב דאי אפשר לעשותה מבערב ותימה לר''י מכשירי פסח מנא ליה לרבי אליעזר דדחו שבת דהא גבי מילה מצריך תרי קראי וכי תימא דגמר מסוכה ולולב ומצה ושופר ועומר ושתי הלחם דמוכח התם דדחו מכשיריהם שבת הא איכא למיפרך דמה להנך שכן בשעת דחייתו מיד יכול לקיים מצותן אבל פסח אינו נאכל אלא בלילה ועוד אי מהתם יליף אמאי איצטריך במועדו גבי פסח דקאמר ר' אליעזר עקרת מה שכתוב בתורה במועדו אפי' בשבת: מה ראיה רשות למצוה. משמע דמכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מערב יו''ט אסירי לר' אליעזר והקשה ר''ש כהן דבריש תולין (שבת ד' קלז:) אמרינן דרבי אליעזר עדיפא מדר' יהודה ושרי אפי' מכשירי דאפשר מערב יו''ט ותירץ לו ר''י דלא שרי אלא דוקא במשמרת דלא דמיא מלאכה כולי האי: הכל מודים בעצרת דבעינן לכם. תימה לריב''א א''כ מאי קאמר רבי אליעזר מה ראיה רשות למצוה דנימא עצרת תוכיח שהיא מצוה וי''ל דהא דבעי רבי אליעזר בעצרת לכם לאו דוקא מקרא אלא מסברא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר