|
טקסט הדף מנוקד
מֵידָב דָּיְיבִי
נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ הַלֵּב קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ לֹא קְרָעוֹ קוֹרְעוֹ לְאַחַר בִּישּׁוּלוֹ וּמוּתָּר מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ שָׁאנֵי לֵב דְּשִׁיעַ (אִינִי) וְהָא רָבִין סָבָא טַפְלֵיהּ הָהִיא בַּר גּוֹזָלָא לְרַב וַאֲמַר לֵיהּ אִי מְעַלֵּי טִפְלֵיהּ הַב לִי וְאֵיכוֹל הָהִיא בִּסְמִידָא דְּמִפְּרִיר וְהָא רָבָא אִיקְּלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא וּטְפַלוּ לֵיהּ בַּר אֲווֹזָא אָמַר אִי לָא דַּחֲזִיתֵיהּ דְּזִיג כְּזוּזָא חִיוָּרָא לָא אֲכַלִי מִינֵּיהּ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ מַאי אִירְיָא כִּי זִיג אֲפִילּוּ כִּי לָא זִיג נָמֵי הָתָם בְּחִיוָּרְתָּא דְּשָׁרִיר וְהִילְכְתָא דִּסְמִידָא בֵּין אַסְמֵיק בֵּין לָא אַסְמֵיק שַׁרְיָא דְּחִיוָּרְתָּא אִי זִיג כְּזוּזָא חִיוָּרָא שַׁרְיָא אִי לָא אֲסִיר דִּשְׁאָר קְמָחִים אַסְמֵיק אָסוּר לָא אַסְמֵיק שְׁרֵי הַאי מוּלַיְיתָא מַאן דְּאָסַר אֲפִילּוּ פּוּמָּא לְתַחַת וּמַאן דְּשָׁרֵי אֲפִילּוּ פּוּמָּא לְעֵיל וְהִילְכְתָא מוּלַיְיתָא שְׁרֵי אֲפִילּוּ פּוּמָּא לְעֵיל אוּמְצָא בֵּיעֵי וּמִיזְרְקֵי פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ רַב אַחָא לְחוּמְרָא וְרָבִינָא לְקוּלָּא וְהִילְכְתָא כְּרָבִינָא לְקוּלָּא לְבַר מֵהָנֵי תְּלָת דְּרַב אַחָא לְקוּלָּא וְרָבִינָא לְחוּמְרָא וְהִלְכְתָא כְּרַב אַחָא לְקוּלָּא הַאי אוּמְצָא דְּאַסְמֵיק חַתְכֵיהּ וּמַלְחֵיהּ אֲפִילּוּ לִקְדֵרָה שְׁרֵי שַׁפְּדֵיהּ בְּשַׁפּוּדָא שְׁרֵי מֵידָב דָּיֵיב אַחֲתֵיהּ אַגּוּמְרֵי פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא חַד אָסַר וְחַד שָׁרֵי מַאן דְּאָסַר מִצְמָית צָמֵית וּמַאן דְּשָׁרֵי מִישְׁאָב שָׁאֵיב וְהִילְכְתָא מִישְׁאָב שָׁאֵיב וְכֵן בֵּיעֵי חַתְכִינְהוּ וּמַלְחִינְהוּ אֲפִילּוּ לִקְדֵרָה שַׁרְיָין תְּלִינְהוּ בְּשַׁפּוּדָא שַׁרְיָין מֵידָב דָּיֵיב אַחְתִינְהוּ אַגּוּמְרֵי פְּלִיגִי בֵּיהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא חַד אָסַר וְחַד שָׁרֵי מַאן דְּאָסַר מִצְמָית צָמֵית וּמַאן דְּשָׁרֵי מִישְׁאָב שָׁאֵיב וְכֵן מִיזְרְקֵי חַתְכֵיהּ וּמַלְחֵיהּ אֲפִילּוּ לִקְדֵרָה שְׁרֵי תַּלְיֵיהּ בְּשַׁפּוּדָא בֵּית הַשְּׁחִיטָה לְתַתַּאי שְׁרֵי מֵידָב דָּאֵיב אַחֲתֵיהּ אַגּוּמְרֵי פְּלִיגִי רַב אַחָא וְרָבִינָא חַד אָסַר וְחַד שָׁרֵי מַאן דְּאָסַר מִצְמָית צָמֵית וּמַאן דְּשָׁרֵי מִישְׁאָב שָׁאֵיב וְהִלְכְתָא מִישְׁאָב שָׁאֵיב הַאי אוּמְצָא דְּאַסְמֵיק חַלְיֵיהּ אֲסִיר לָא אַסְמֵיק חַלְיֵיהּ שְׁרֵי רָבִינָא אָמַר אֲפִילּוּ לָא אַסְמֵיק נָמֵי חַלְיֵיהּ אֲסִיר אִי אֶפְשָׁר דְּלֵית בֵּהּ שׁוּרְיָיקֵי דְּמָא אֲמַר לֵיהּ מָר בַּר אַמֵּימָר לְרַב אָשֵׁי אַבָּא מְגַמַּע לֵיהּ גַּמּוֹעֵי אִיכָּא דְּאָמְרִי רַב אָשֵׁי גּוּפֵיהּ מְגַמַּע לֵיהּ גַּמּוֹעֵי אֲמַר לֵיהּ מָר בַּר אַמֵּימָר לְרַב אָשֵׁי אַבָּא הַאי חַלָּא דְּחָלֵיט בֵּיהּ חֲדָא זִימְנָא תּוּ לָא תָּאנֵי חָלֵיט בֵּיהּ מַאי שְׁנָא מֵחַלָּא מַתְמְהָא דְּחָלְטִינַן בֵּיהּ הָתָם אִיתֵיהּ רש"ימידב דייבי. לפי שכשנתלה בתנור ופי בית שחיטתו למטה הדם יוצא דרך חלל הצואר שקורין פורציל''א ושותת דרך בית שחיטה: לאחר בישולו. קס''ד לאחר בישולו צלי קאמר דצלי נמי קרי בישול כדכתיב בדברי הימים (ב' לה) ויבשלו הפסח באש כמשפט: דשיע. ולא בלע ואפילו בקדירה נמי שרי ואף על גב דליכא למימר כך פולטו: טפליה. בעיסה שקורין פשטיד''א : אי מעלי טפליה. אם יש טעם יפה בלחם: הב לי דאיכול. וסייעתא לרבה: בסמידא. בעיסה של סלת ואינה נדבקת כל כך ונפרכת מאליה והדם יוצא ממנה: דמיפריר. לשון פירורין: ואי לאו דחזיא. ללחם: דזיג. לשון זכוכית לבן וצלול מראה מוהל הבשר שזב בלחם: כי זוזא חיורא. צרוף שאין בו אדמימות דם ואי לא לא אכל מיניה: בחיורתא. קמח נקייה כעין שלנו שאינה סולת: דשריר. קשה ואינו פולטו: דסמידא. דאמר לעיל דמיפריר: בין אסמיק. מוהל שבתוך הלחם בין לא אסמיק שרי שהדם ודאי יוצא ואודם זה ודאי לא דמות דם הוא: והילכתא מולייתא שריא ואפילו פומא לעיל. כשהיא תלויה בתנור ואע''ג דעכשיו אין נקב לצאת הדם שרי כבולעו בשר החיצון כך פולטו וחום האור שואבו: אומצא ביעי ומיזרקי. אומצא דאסמיק חתיכות בשר אישקנטור''א בלע''ז וכן ביצי זכר דאסמיק וכן מיזרקי חוטין גסין שהן ורידין שבבית השחיטה: פליגי בה. כדמפרש פלוגתייהו לקמיה דאנחיה אגומרי: בכל התורה כולה. כל היכא דחזית פלוגתייהו ואיתמר סתמא חד אמר לקולא וחד אמר לחומרא ולא פירש מי המיקל ומי המחמיר דע שרב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא בכולן כדברי המיקל: מידב דייב. ושפיר דמי אף במלח מעט בתורת צלי: צמתו. ודמו נבלע בו: שאיבי ליה. שואבים את הדם: חלייה. מוהל היוצא ממנו כשחותכו לישנא אחרינא שחולטין אותו בחומץ לאחר צלייתו ודמו נסחט לתוכו: אסמיק חלייה אסיר. לא גרס הוא וחלייה ורב אחא קאמר לה דמיקל ובחלייה מודי דאסיר: מגמע לה. לההוא חלה: חלא. חומץ דחלט ביה צלי האידנא כדי להוציא דמו לא חליט ביה זימנא אחריתי לפי שאין בו כח עוד: מתמהא. חלש מעקרו דחלטינן ביה: תוספותשאני לב דשיע. נראה דכל שכן דמבחוץ הוא יותר שיע ונראה לריב''א דדוקא לגבי דם דסמיך אמרינן דשיע אבל לענין שמנונית דאיסורא לא דמפעפע ולא אמרינן שיע ולהכי גבי לב לא קתני שאוסר ואינו נאסר כדקתני גבי כבד והתם טעמא לאו משום דשיע אלא איידי שהיא טרודה לפלוט לא בלעה ומיהו אור''י בשם ר''ת דהא דמסקינן שאני לב דשיע דיחויא בעלמא הוא וכרבה פסקינן בסמוך דמולייתא שריא: טפלו ליה בר אווזא. פירש בקונטרס דהיינו פשטיד''א ואומר ר''ת וריב''א דלשון טפל לא משמע הכי דמשמע דהיינו טיחה כמו בנות עשירים טופלות אותן בסולת (לעיל דף מג.) ועוד דבפשטיד''א לא אמרינן כבולעו כך פולטו דחזינן דלא פלטי שמקום מושבם יבש בתנור על כן נראה דהיינו מה שרגילים לטוח בעיסה שבלילתה רכה ורגילים לעשות סביב קורקבנים ובני מעיים שמשימין אותם בשפוד וטחין סביבותן בעיסה רכה כעין פרפיי''ש: מאן דאסר אפילו פומיה לתחת. אף על גב דאמרינן לעיל שאני בית שחיטה דמחלחל ושרי אף על גב דלא אמרינן כבולעו כך פולטו שאני התם שהחלל רחב ביותר ולא דמי לפומא דמולייתא: וכן ביעי. פי' בקונטרס דאסמיקו ובחנם פי' כן משום דפירש רבינו חננאל דאיכא עלייהו קרמא דאסור משום דמא כדאמרינן בגיד הנשה (חולין צג.) ה' קרמי הוו דביעי כו' משום דמא: אסמיק חלייה אסור. פירש בקונטרס מוהל היוצא ממנו כשחותכו ולא גרסינן הוא וחלייה וקשה לר''י דהיכי דמי אי נצלה בשר כל צרכו אף המוהל מותר דלא גרע ממלחיה דאמרינן לעיל דאפילו לקדירה שפיר דמי ואי לא נצלה כל צרכו אמאי בשר מותר מדלא גריס הוא משמע דבעי למימר דבשר שרי ותימה למה יהא מותר אע''ג דדם האברים שרי היכא דאסמיק אסור דהא אליבא דמ''ד גומרי מצמית צמתי אסור על כרחיך צריכין לחלק דאסיר משום דאסמיק וע''י חתיכה אי אפשר שהיה יוצא כולו ועוד מדמייתי בסמוך האי חלא דחליט חדא זימנא מכלל דעד השתא איירי בחלא ממש ולשון אחר שפירש חלא שחולטים אותו בו אחר צלייתו והוא נסחט לתוכו קשה דאית לן למימר דאי חלייה אסור איהו נמי אסור כדמסקינן בכל הבשר (שם קיא.) גבי כבד שהבאתי למעלה ועוד דהתם משמע שהחלא מצמית ולא מפליט ונראה לר''י כמו שפירש ריב''א בשם ה''ג דבבשר חי איירי ומנהג הוא כשנותנים בשר חי לתוך החומץ ואינו שוהה בתוכו לא מפליט מידי ונצמת הדם בתוך הבשר והכל מותר דאכתי לא פירש הדם וכי שוהה בתוכו עד דאסמיק נעקר ממנו הדם ונפלט לתוכו והיינו דקאמר אומצא דאסמיק שנשתהה בחומץ עד דאסמיק הוא וחלייה אסור אבל אי לא אסמיק שרי וההיא דכל הבשר בדלא אישתהי ורבינא כי לא אסמיק נמי חלייה אסיר סבירא ליה אפילו לא אישתהי בגו חלא אלא פורתא הוא נפלט מחמת השורייקי מיהו לא כ''כ שתהא הבשר נאסר בפליטה מועטת כזו ורב אשי מגמע גמועי כמסקנא דכל הבשר דחלייה נמי שרי: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|