סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֶלָּא לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּיָחִיד כָּאן בְּצִיבּוּר
נֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת
קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִדְּקָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סְבִירָא לֵיהּ דְּאָמַר בָּעֵינַן תַּרְתֵּי נֵימָא הַשְׁתָּא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי
לָא רַבִּי יוֹסֵי כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְבִירָא לֵיהּ דְּאָמַר דָּם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּשָׂר
אִי הָכִי לְמַאי הִלְכְתָא אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת וְלִיטַעְמָיךְ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר הַצִּיץ מְרַצֶּה כֵּיוָן דְּאָמַר דָּם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּשָׂר הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת לְמַאי הִלְכְתָא
אֶלָּא לְמִיקְבְּעֵיהּ בְּפִיגּוּל וּלְאַפּוֹקֵי מִידֵי מְעִילָה קָמִיפַּלְגִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר מְרַצֵּה צִיץ עִילָּוֵיהּ וּמְשַׁוֵּי לֵיהּ כְּטָהוֹר וְקָבַע לֵיהּ בְּפִיגּוּל וּמַפֵּיק לֵיהּ מִידֵּי מְעִילָה
וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר לָא מְרַצֵּה צִיץ עִילָּוֵיהּ וְלָא מְשַׁוֵּי לֵיהּ כְּטָהוֹר וְלָא קָבַע לֵיהּ בְּפִיגּוּל וְלָא מַפֵּיק לֵיהּ מִידֵּי מְעִילָה
מַתְקֵיף לַהּ רַב מָרִי נְהִי נָמֵי דְּרַבִּי יוֹסֵי סָבַר כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּשְׁלָמָא זְבָחִים אִיכָּא דָּם עוֹמֶר נָמֵי אִיכָּא קוֹמֶץ לֶחֶם הַפָּנִים נָמֵי אִיכָּא בָּזִיכִין
אֶלָּא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
וְכִי תֵּימָא לִקְרַב עִמָּהֶן הַיְינוּ שַׁלְמֵי צִיבּוּר אִם כֵּן הָווּ לְהוּ אַרְבָּעָה וַאֲנַן חֲמִשָּׁה תְּנַן
אֶלָּא קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי טוּמְאָה הוּתְּרָה בְּצִיבּוּר
וְהָא תַּנְיָא אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה מַזִּין עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה מִכׇּל חַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין מַזִּין עָלָיו אֶלָּא שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי בִּלְבַד
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי טוּמְאָה הוּתְּרָה בְּצִיבּוּר לְמָה לִי הַזָּאָה כְּלָל אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְרַבִּי יוֹסֵי שְׁטָרָא מְזַכֵּי לְבֵי תְרֵי הוּא דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּזְבָחִים וְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּזְבָחִים וְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּמְנָחוֹת וְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּמְנָחוֹת
דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּזְבָחִים שֶׁהָיָה אוֹמֵר 'דָּם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּשָׂר' דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּזְבָחִים שֶׁהָיָה אוֹמֵר אִם אֵין דָּם אֵין בָּשָׂר אִם אֵין בָּשָׂר אֵין דָּם דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּמְנָחוֹת שֶׁהָיָה אוֹמֵר קוֹמֶץ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם שִׁירַיִם וְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּמְנָחוֹת שֶׁהָיָה אוֹמֵר אִם אֵין שָׁם שִׁירַיִם אֵין קוֹמֶץ אִם אֵין קוֹמֶץ אֵין שִׁירַיִם
אֲמַר לֵיהּ מִסְתַּבְּרָא קָאָמַר כִּי קָאֵי בִּזְבָחִים אָמַר מִסְתַּבְּרָא כִּי הֵיכִי דִּפְלִיגִי בִּזְבָחִים פְּלִיגִי נָמֵי בִּמְנָחוֹת קָאֵי בִּמְנָחוֹת אָמַר מִסְתַּבְּרָא כִּי הֵיכִי דִּפְלִיגִי בִּמְנָחוֹת פְּלִיגִי נָמֵי בִּזְבָחִים
אֲמַר לֵיהּ הָתִינַח כִּי קָאֵי בִּזְבָחִים אָמַר מִסְתַּבְּרָא כִּי הֵיכִי דִּפְלִיגִי בִּזְבָחִים פְּלִיגִי נָמֵי בִּמְנָחוֹת דְּעִיקָּר קְרָאֵי כִּי כְּתִיבִי בִּזְבָחִים כְּתִיבִי אֶלָּא כִּי קָאֵי בִּמְנָחוֹת וְאָמַר מִסְתַּבְּרָא כִּי הֵיכִי דִּפְלִיגִי בִּמְנָחוֹת פְּלִיגִי נָמֵי בִּזְבָחִים וְהָא עִיקָּר קְרָאֵי בִּזְבָחִים הוּא דִּכְתִיבִי
אֶלָּא לָא קַשְׁיָא רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנִטְמָא וְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאָבוּד וְשָׂרוּף
בְּנִטְמָא מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דִּמְרַצֵּי צִיץ הָא שָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת
אֶלָּא לָא קַשְׁיָא רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּצִיבּוּר רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּיָחִיד
בְּצִיבּוּר מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּטוּמְאָה הוּתְּרָה בְּצִיבּוּר חֲדָא דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר וְעוֹד אִי בְּצִיבּוּר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר וְלָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ

רש"י

ביחיד. לכתחלה פסולה ואם זרק הורצה ומתני' בציבור באין לכתחלה דטומאת ציבור הוא בהיתר: לימא מתני' דלא כר' יוסי. דכיון דא''ר יוסי בעינן תרתי כדמפרש ואזיל מדקאמר רבי יוסי אין הציץ מרצה על אכילות ש''מ כרבי יהושע סבירא ליה דבעי תרתי ואשמעינן הכא דניטמא בשר לא מהני ליה ציץ למהוי כי בשר קיים לזרוק את הדם דאי לא בעי תרתי ריצוי ציץ אאכילות למה לי הא בלאו אכילות נמי מיתכשרא זריקת דם: כרבי אליעזר ס''ל. דבחדא סגיא ולקמן פריך שתי הלחם אפילו חדא ליכא: למאי אין הציץ מרצה על אכילות. למאי מיבעי לן ריצוי ציץ דידהו אלא על כרחיך לרבי אליעזר ריצוי דציץ דאכילות לאו לאכשורי זריקה מיבעי לן לאפוקי בעלים דבלאו אכילות נמי מיתכשר אלא לאכילות גופייהו מיבעי לן: למיקבעינהו בפיגול. דקי''ל אם יש פסול אחר בקרבן שחישב בו מחשבת פיגול אינו נקבע בפיגול להתחייב כרת על אכילתו דאמר מר ירצה כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול במסכת מנחות (דף יו:): ולאפוקי להאי בשר מידי מעילה. דבקדשי קדשים זריקתן משוי בבשרן שעת היתר לכהנים ותו לא קדשי ה' מיקרו ונפקו מידי מעילה: ומשוי לי' כי טהור. ואע''ג דאסור לאוכלו בטומאה מיהו לכל שאר מילי הוי כי טהור ומהניא ליה זריקה למיקבעיה בפיגול כו': ורבי יוסי סבר. נהי דזריקה כשירה היא להוציא את הבעלים ידי נדרן דלא בעינן תרתי מיהו להאי בשר לא מהני ציץ למהוי הך זריקה מהניא ליה למיקבעה בפיגול ולאפוקה מידי מעילה: בשלמא זבחים. דמתני' איכא עולין דמרצי ציץ עלייהו ואיכא תרתי: עומר נמי דאיכא קומץ דמרצי ציץ עליה וחדא מיהא איכא: ובלחם הפנים איכא בזיכין. שמתירין את הלחם כקומץ למנחה דכתיב ביה (ויקרא כד) והיתה ללחם לאזכרה: בזיכים. לבונה של לחם הפנים וכתיב בקומץ (שם ב) והקטיר הכהן את אזכרתה וציץ מרצי עלייהו דהא עולים נינהו: אלא שתי הלחם. דכולה אכילות ור' יוסי אין הציץ מרצה על אכילות קאמר מאי איכא למימר: וכי תימא. הא דקתני מתני' שתי הלחם באין בטומאה לאו בשתי הלחם הבאות בפני עצמן כגון שלא היו להן כבשים דאמרינן במנחות (דף מה:) דבאין בפני עצמן ובהנהו לא קאמר מתני' דליתו בטומאה אלא בבאו עם הכבשים ומשום הכבשים הקריבין עמהן ששחיטתן מקדשת את הלחם וזריקת דמם מתרת אותן קאמר מתניתין דבאות בטומאה משום דציץ מרצי עלייהו: הותרה בציבור. ולא בעי' ציץ: אחד זה ואחד זה. אחד כהן השורף את הפרה ואחד כהן גדול ביום הכפורים שטעונין פרישה שבעת ימים: מכל חטאות. מכל אפרי הפרות שהיו במקדש שאפר פרה של משה לא כלתה: כל שבעה. בפ''ק דיומא מפרש טעמא בראשון לפרישתו שמא היום שלישי לטומאתו שמא היום ג' ימים שניטמא במת וחששא בעלמא היא ומעלה וכן שני שמא שלישי ושלישי שמא שלישי ואינך מספקינן כל חד וחד בז' לטומאה: הזאה למה לי. הא קרבן דיום הכפורים דציבור הוא ודוחה טומאה אלא ש''מ בקושי נדחית טומאה בקרבנות ובעי ריצוי ציץ וכיון דלא מרצי אאכילות לא מיתוקם שתי הלחם דמתניתין כר' יוסי ואפילו סבירא ליה דבחדא סגיא דהא אפילו חדא ליכא: שטרא מזכי לבי תרי הוא. בתמיה כלומר מי ראה שטר שמזכה את התובע ואת הנתבע דקאמר רבי יוסי רואה אני את דברי שניהן: מסתברא קאמר. מסתברא דפליגי בתרוייהו קאמר: עיקר קראי. ועשית עולותיך: בזבחים כתיבי. ובמנחות לא כתיבי ואצטריך לאשמעי' דאפ''ה פליגי במנחות: ועוד. בציבור ר' אליעזר הוא דמכשיר ולא ר' יהושע. בתמיה:

תוספות

הא לא קשיא הא ביחיד והא בציבור. פי' בקונטרס דסבירא לן טומאה הותרה בציבור וקשה דה''ל למימר אלא קסבר רבי יהושע טומאה הותרה בציבור כדמסיק לעיל דקסבר ציץ מרצה על אכילות ועוד היכי קאמר בסמוך נימא דלא כרבי יוסי דאמר אין הציץ מרצה על אכילות מהאי טעמא גופיה דטומאה הותרה בציבור דאוקימנא כרבי יהושע אתי נמי כר' יוסי כדקאמר נמי לבסוף ונראה לר''י דלעולם סבירא ליה טומאה דחויה אלא דסבירא ליה דהציץ מרצה על אכילות וביחיד לכתחלה לא יזרוק מדרבנן ופסולה דקתני היינו לכתחלה הלכך בציבור באין לכתחלה ואם תאמר ומאי איכא בין ציבור ליחיד הואיל ומדאורייתא ביחיד נמי זורק לכתחלה יש לומר טומאת הגוף איכא בינייהו דבציבור דחיא ביחיד לא דחיא: מכלל דרבי יוסי כרבי יהושע ס''ל. תימה לרשב''א מנא ליה הא דילמא כר' אליעזר סבירא ליה ואין הציץ מרצה על אכילות נפקא מינה לשתי הלחם: והא עיקר קראי בזבחים כתיבי. תימה לר''י לריש לקיש דאמר במנחות פרק קמא (דף ט.) שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטיר קומץ עליהן אדרבה קראי במנחות כתיבי דבזבחים כיון שנשתייר כזית בשר זורק את הדם ומשמע התם דטעמיה מקרא דכתיב המנחה מיהו לרבי יוחנן דפליג עליה התם אתי שפיר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר