|
טקסט הדף מנוקד
מַתְנִי' הַמְמַנֶּה עִמּוֹ אַחֵר בְּחֶלְקוֹ רַשָּׁאִין בְּנֵי חֲבוּרָה לִיתֵּן לוֹ אֶת שֶׁלּוֹ וְהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן:
גְּמָ' אִיבַּעְיָא לְהוּ בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיוּ יָדָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן יָפוֹת מַהוּ שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ טוֹל חֶלְקְךָ וָצֵא מִי אָמְרִינַן מָצֵי אֲמַר לְהוּ הָא קַבֵּילְתּוּן אוֹ דִילְמָא מָצוּ לְמֵימַר לֵיהּ כִּי קַבֵּלְינַן לְתַיקּוֹנֵי זְבִיחָה אַדַּעְתָּא דְּאָכְלַתְּ טְפֵי מִינַּן לָא קַבֵּלְינָךְ תָּא שְׁמַע הַמְמַנֶּה אֲחֵרִים עִמּוֹ עַל חֶלְקוֹ רַשָּׁאִין [בְּנֵי חֲבוּרָה] לִיתֵּן לוֹ אֶת שֶׁלּוֹ וְהוּא אוֹכֵל אֶת שֶׁלּוֹ וְהֵן אוֹכְלִין אֶת שֶׁלָּהֶן מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּהָוֵי לֵיהּ כְּיָדַיִם שֶׁל אֶחָד מֵהֶן יָפוֹת וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ יָדָיו יָפוֹת מָצֵי אֲמַר לְהוּ קַבֵּילְתּוּן נִיהְוֵי הַאי כְּיָדָיו יָפוֹת אָמְרִי לָא דֵּעוֹת שָׁאנֵי דְּאִי נָמֵי תַּרְוַיְיהוּ כְּחַד מִבְּנֵי חֲבוּרָה הוּא דְּאָכְלִי מָצֵי אָמְרִי לֵיהּ דְּלָא נִיחָא לַן אִינָשׁ נוּכְרָא גַּבָּן תָּא שְׁמַע הַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כְּזַיִת בָּשָׂר בְּצַד הַתַּנּוּר אִם הָיָה פִּקֵּחַ מְמַלֵּא כְּרֵיסוֹ מִמֶּנּוּ אִם רָצוּ בְּנֵי חֲבוּרָה לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִמּוֹ בָּאִין וְיוֹשְׁבִין בְּצִדּוֹ וְאוֹכְלִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רָצוּ אִין לֹא רָצוּ לָא וְאַמַּאי נֵימָא לְהוּ הָא קַבֵּילְתּוּן שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמְרִי לֵיהּ כִּי קַבֵּלְינָךְ אַדַּעְתָּא דְּנַטְרְחָךְ קַמַּן לְמִטְרַח לַן לְדִידָךְ לָא קַבֵּלְינָךְ תָּא שְׁמַע בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיָה יָדָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן יָפוֹת רַשָּׁאִין לוֹמַר טוֹל חֶלְקְךָ וָצֵא וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילּוּ חֲמִשָּׁה וְעָשׂוּ סִיבּוֹלֶת רַשָּׁאִין לוֹמַר לוֹ טוֹל חֶלְקְךָ וָצֵא שְׁמַע מִינַּהּ מַאי וְלֹא עוֹד לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא פֶּסַח דְּמָצֵי אָמְרִי לֵיהּ כִּי קַבֵּלְינָךְ לְתַקּוֹנֵי זְבִיחָה אֶלָּא אֲפִילּוּ סִיבּוֹלֶת נָמֵי דְּצַוְותָּא בְּעָלְמָא הוּא רַשָּׁאִין לוֹמַר לוֹ טוֹל חֶלְקְךָ וָצֵא אִיכָּא דְאָמְרִי הָא לָא אִיבַּעְיָא לַן אֶלָּא הָכִי הוּא דְּאִיבַּעְיָא לַן בְּנֵי חֲבוּרָה רַשָּׁאִין לְחַלֵּק אוֹ אֵינָן רַשָּׁאִין לְחַלֵּק תָּא שְׁמַע בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיוּ יָדָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן יָפוֹת רַשָּׁאִין לוֹמַר לוֹ טוֹל חֶלְקְךָ וָצֵא יָדָיו יָפוֹת אִין אֵין יָדָיו יָפוֹת לָא שְׁמַע מִינַּהּ רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ עָרִיבוּ רִיפְתָּא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי אַדְּאָכֵיל רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חֲדָא אָכֵיל רַב פָּפָּא אַרְבַּע אֲמַר לֵיהּ פְּלַג לִי אֲמַר לֵיהּ קַבֵּילְתּוּן אֵיתִיבֵיהּ כׇּל הָנֵי תְּיוּבָתָא וְשַׁנִּי כִּדְשַׁנִּינַן אֵיתִיבֵיהּ בְּנֵי חֲבוּרָה אֲמַר לֵיהּ הָתָם דְּאָמְרִי לֵיהּ כִּי קַבֵּלְינָךְ לְתַיקּוֹנֵי זְבִיחָה אֵיתִיבֵיהּ סִיבּוֹלֶת פְּלַג לֵיהּ אֲזַל עָרֵיב בַּהֲדֵי רָבִינָא אַדְּאָכֵיל רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חֲדָא אָכֵיל רָבִינָא תְּמָנְיָא אֲמַר מְאָה פָּפֵּי וְלָא חֲדָא רָבִינָא תָּנוּ רַבָּנַן הַמְמַנֶּה אֲחֵרִים עִמּוֹ עַל פִּסְחוֹ וְעַל חֲגִיגָתוֹ מָעוֹת שֶׁבְּיָדוֹ חוּלִּין וְהַמּוֹכֵר עוֹלָתוֹ וּשְׁלָמָיו לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם וּמָעוֹת כׇּל שֶׁהֵן יִפְּלוּ לִנְדָבָה וְכִי מֵאַחַר דְּלֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם מָעוֹת אַמַּאי יִפְּלוּ לִנְדָבָה אָמַר רָבָא קְנָסָא וּמַאי כׇּל שֶׁהֵן אַף עַל גַּב דְּלָא הֲווֹ שָׁווּ אֶלָּא אַרְבְּעָה וִיהַבוּ לֵיהּ חַמְשָׁה אֲפִילּוּ בְּהָהִיא יַתִּירָא נָמֵי קַנְסוּהוּ רַבָּנַן אָמַר עוּלָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אֶפְשָׁר יָדְעִי חַבְרִין בַּבְלָאֵי טַעְמָא דְּהַאי מִלְּתָא זֶה הִפְרִישׁ טָלֶה לְפִסְחוֹ וְזֶה הִפְרִישׁ מָעוֹת לְפִסְחוֹ הֵיאַךְ הֶקְדֵּשׁ חָל עַל הֶקְדֵּשׁ דְּקָתָנֵי מָעוֹת שֶׁבְּיָדוֹ חוּלִּין רש"ימתני' הממנה אחרים על פסחו. א' מבני חבורה שהמנה אחרים עמו על חלקו בלא דעת חבורה: רשאין. לומר לו טול חלקך וצא ואכול אתה וחבורתך את חלקך דאית ליה להאי תנא פסח נאכל בב' חבורות: גמ' ידיו יפות. לישנא מעליא ממהר לאכול הרבה: קבילתון. קבלתוני עליכם לאכול בכל כחי בדמים הללו: לתקוני זביחה. שלא יהא נותר ושיערנוך למאכל שאר בני אדם: לאו משום דהוה ליה כו'. שיהו עמו אוכלין: דעות שאני. אין בני חבורה מרוצין להיות כל אלו הדעות בחבורתם שמא יעכבו עליהם הסעודה ולא משום אכילה יתירתא אלא אפילו לא אכלי כולהו אלא כחד גברא מצו מעכבי עליה: ממלא כריסו ממנו. כדאמרי' בכיצד צולין (לעיל דף פו.) שאין האוכל אוכל בשתי מקומות: לא רצו לא. אלמא משום טירחא הדרי ביה הכא נמי משום פסידא הדרי ביה לאטרחינן לדידך לא קבלינך. אבל ידיו יפות מדלא בדקו אחריו ש''מ בכל מאכלו קיבלו עליהן: סיבולת. תערובת סעודה של כל ימות השנה: מאי ולא עוד. מאי אולמיה הא מהא: לתקוני זביחה. כמדת איש אחד: דלצוותא. ואיכא למימר משום צוותא קבליה עליה בכל מאכלו: רשאין ליחלק. לחלק פסח ביניהן לכל א' חלק המגיעו: או אין רשאין לחלק. אלא אוכלין כאחד ונותנין המנות לפניהם כשאר סעודות: ש''מ. אין רשאין ליחלק: כל הני תיובתא. הממנה אחרים והשמש: איתיביה בני חבורה. מרישיה דקתני טול חלקך ושני ליה בההיא משום דלתקוני זביחה קבליה וכמדת איש אחד אבל אנא צוותא קבילת עלך וניחא עלך צוותי לקבולי עלך בכל סעודתי ועל חגיגתו. חגיגת י''ד שאף היא באה לכל המנויין: מעות שבידו. שלקח מן הנמנין הללו: חולין. כדמפרש טעמא לקמיה שאף על פי שהנמנה כבר הקדיש מעותיו לכך והממנה כבר הקדיש פסחו מתחללין המעות על הפסח וטעמא מפרש: המוכר עולתו. להתכפר בה אחר לא עשה כלום ואין העולה קריבה אלא לשם בעלים הראשונים: ומעות כל שהן. כל מה שקיבל מן העולה והשלמים ואפילו יותר על כדי דמיהן יפלו המעות לנדבת ציבור לשופרות שהיו במקדש שהיו מקריבין מהן עולות לקיץ המזבח ולקמיה פריך מאחר דלא עשה ולא כלום אמאי יפלו דמיהן לנדבה: אמר רבא קנסא. קנסו רבנן לקונה דלא ליקני זימנא אחריתי עולה ושלמים דאחר ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה דלא הוה ליה למיקני כפרת אחרים וכי האי גוונא נמי אמרי אינשי לאו עכברא גנב אלא חורא גנב כלומר המוכר לא פשע אלא הקונה הלכך מעותיו נדבה: אף על גב דשויא ארבעה ויהבו ליה ה'. לא אמר אישתכח דמתנה בעלמא הוא דיהב ליה ולא ליקנסיה: אפשר ידעין כו'. והלואי שיהו יודעין טעם זה ויודיענו: היאך. מעות הקדש חל על טלה הקדש אחר לצאת הקדש של מעות לחולין מי הוציאן למעות (של חולין) אילו היה נותנן בבהמת חולין היתה נתפסת בקדושת המעות והן יצאו לחולין אבל עכשיו מה נתפס תחתיהם שיצאו הם לחולין והא ליכא למימר במעות שלא הוקדשו עסקינן דאם כן מאי למימרא: תוספותדעות שאני. אע''ג דלא אכלי כולהו אלא כחד תימה לר''י מה צריך לשנויי הכי לימא ליה דשאני הכא דלא שייך למימר הא קבילתון ולא דמי כלל לידיו של א' מהן יפות וי''ל דאיצטריך לשנויי הכי דלא נידוק [איפכא דוקא] ממנה אחרים דלא מצי למימר הא קבילתון [הא ידיו יפות דמצי למימר קבילתון] אין רשאין ליתן חלקו ומעיקרא דהוה בעי למיפשט דהוי כידיו של א' מהן יפות ה''מ למפרך אדרבה איפכא מסתברא לכך משני דלא מצי למיפשט מידי: בני חבורה רשאין לחלק או לא. וא''ת אמאי לא פשיט ממתני' דדוקא אם המנה האחרים עמו רשאין ליתן חלקו וי''ל דאיכא למידחי דבלא ממנה נמי רשאין ליחלק והא דנקט ממנה משום דבכל ענין מיירי אפי' התנו שלא ליחלק ואם ממנה רשאין ליחלק אבל ברייתא לא מצי למידחי דפשיטא דאם התנו שלא ליחלק אפי' א' מהם ידיו יפות אין רשאין ליתן חלקו דמסתמא על דעת כן התנו דאם אין אחד מהן ידיו יפות אין דרך. ליחלק בלא תנאי: מעות כל שהן יפלו לנדבה. ק''ק לר''י דרישא מיירי כשהקדיש מעות לשם פסח כדמוכח בסמוך וסיפא מיירי במעות חולין דאי הקדישן לשלמים איך יפלו מעות שלמים לנדבת ציבור ויקריבו מהן עולות לקיץ המזבח: ומאחר דלא עשה ולא כלום אמאי יפלו לנדבה. פירוש אי אמרת בשלמא דעשייתו מועלת אתי שפיר דקנסינן ליה שלא ירגיל לעשות כן פעם אחרת אבל כיון דלא עשה ולא כלום אמאי קנסינן ליה כיון שאין ממש בעשייתו ומשני דמ''מ קנסינן ליה: וזה הפריש מעות לפסחו כו'. דאי במעות חולין מאי קמ''ל פשיטא שהן חולין דלית לן למיקנסיה כמו בסיפא כיון דשרי למנות אחרים על פסחו וא''ת אפילו אי הוו מעות חולין מעיקרא מכל מקום איך יכול למנות אחרים אחר שהקדישו כיון דסבר דאפילו במעות לא משייר וכ''ש בפסח דלא משייר מדקשיא ליה אין הקדש חל על הקדש וי''ל דאע''ג דלא משייר ביה מידי על דעת כן מקדישו שיצאו כל אשר ימנה עליו דקרא כתיב (שמות יב) ולקח הוא ושכנו וכתיב ביה (שם) תכוסו משמע דבכל ענין אפילו הקדישו כבר משום דדעת האדם כן: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|