סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

דְּסִידְרָא רַבָּא. אֲתָא רִבִּי מָנָא לְגַבֵּיהּ. אַמַר לֵיהּ. חֲמִי מָה עַבְדִּית. אַמַר לֵיהּ. וַיִּשְׁכַּ֨ח יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־עֹשֵׂ֗הוּ וַיִּ֨בֶן֙ הֵֽיכָל֔וֹת. לָא הֲוָה בְּנֵי נַשׁ דְּיִלְעוּן בְּאוֹרַיְתָא.
תַּנֵּי. קָדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ מוֹצִיאִין אֶת הָרָאוּי לָהֶן מִקָּדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת.
אֵין קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת מוֹצִיאִין אֶת הָרָאוּי לָהֶן מִקָּדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ.
וְהָא תַנִּינָן כְּלִי שֶׁמָּֽצְאוּ בּוֹ צוֹרֶךְ לְבֶדֶק הַבַּיִת מַנִּיחִין אוֹתוֹ. וְהַשְּׁאָר נִמְכָּרִין וּדְמִיהֶן נוֹפְלִין לְלִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת:
אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. כֵּינִי מַתְנִיתָה. לְצוֹרֶךְ לִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת.
משנה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ.
שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְשֶׁל בֵּית רַבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה. וְהֵיכָן הָֽיְתָה יְתֵרָה כְּנֶגֶד דִּיר הָעֵצִים שֶׁכֵּן מָסוֹרֶת בְּיָדָן מֵאֲבוֹתֵיהֶן שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן גָּנוּז׃
מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק וְרָאָה הָרִיצְפָּה שֶׁהִיא מְשׁוּנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ. בָּא וְאָמַר לַחֲיבֵרוֹ. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּֽצְתָה נִשְׁמָתוֹ, וְיָדְעוּ בְיִיחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן גָּנוּז:
הלכה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת כול׳. תַּנֵּי. הַשּׁוֹפָרוֹת הַלָּלוּ עֲקוּמוֹת הָיוּ. צָרוֹת מִלְּמַעֲלָן וּרְחָבוֹת מִלְמַטָּן מִפְּנֵי הָרַמָּאִין.
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. הָאָרוֹן גָּלָה עִמָּהֶן לְבָבֶל. מָה טַעַם. לֹֽא־יִווָתֵר דָּבָר֭ אָמַ֥ר יְי. אֵין דָּבָר אֶלָּא שֶׁהַדִּיבְּרוֹת לְתוֹכוֹ.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר. וְלִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה שָׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶצַּר וַיְבִיאֵהוּ בָבֶ֔לָה עִם־כְּלֵי֖ חֶמְדַּ֣ת בֵּֽית־יְי. אֵי זֶהוּ חֶמְדַּ֣ת בֵּֽית־יְי. זֶה הָאָרוֹן.
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בִּמְקוֹמוֹ הָיָה הָאָרוֹן גָּנוּז. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַֽיַּֽאֲרִיכוּ הַבַּדִּים֒ וַיֵּֽרָאוּ֩ רָאשֵׁ֨י הַבַּדִּ֤ים אֶל הַקֹּדֶשׁ אֶל פְּנֵי הַדְּבִ֔יר וְלֹ֥א יֵֽרָא֖וּ הַח֑וּצָה.
כְּתִיב וַיֵּ‍ֽרָאוּ֩ וְאַתְּ אָמַר וְלֹ֥א יֵֽרָא֖וּ. אֶלָּא נִרְאִין וְלֹא נִרְאִין. בּוֹלְטִין וְיוֹצְאִין כִּשְׁנֵי דַדֵּי הָאִשָּׁה.
וְרַבָּנִן אָֽמְרִין. בְּלִישְׁכַּת דִּיר הָעֵצִים הָיָה הָאָרוֹן גָּנוּז. מַעֲשֶׂה בְכֹהֵן אֶחָד בַּעַל מוּם שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמַפְצִיעַ עֵצִים בְּלִישְׁכַּת דִּיר הָעֵצִים וְרָאָה אֶת הָרִצְפָּה שֶׁהִיא מְשׁוּנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ. בָּא וְאָמַר לַחֲבֵירוֹ. בּוֹא וּרְאֵה אֶת הָרִצְפָּה הַזֹּאת שֶׁהִיא מְשׁוּנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ. לֹא הִסְפִּיקוּ לִגְמוֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצָאתָה נִשְׁמְתוֹ. וְיָֽדְעוּ בְיִיחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן גָּנוּז. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הִקִּישׁ עָלֶיהָ בְקוּרְנָס וְיָצָאת אֵשׁ וּשְׂרָפָתוֹ.
תַּנֵּי. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ אָמַר. שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ מְהַלְּכִין עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. אֶחָד שֶׁהָֽיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ. וְאֶחָד שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת נְתוּנִין בְתוֹכוֹ. זֶה שֶׁהָֽיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ הָיָה מוּנַח בְּאֹהֵל מוֹעֵד. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַֽאֲר֤וֹן בְּרִית־יְי וּמֹשֶׁ֔ה לֹא־מָ֖שׁוּ מִקֶּ֥רֶב הַֽמַּֽחֲנֶֽה: זֶה שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת בְתוֹכוֹ הָיָה נִכְנַס וְיוֹצֵא עִמָּהֶן וּפְעָמִים הוּא מַתְרֶה עִמָּהֶן.
וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. אָרוֹן אֶחָד הָיָה וּפַעַם אַחַת יָצָא בִימֵי עֵלִי וְנִשְׁבָּה. קִרְייָה מְסַייֵעַ לְהוֹן לְרַבָּנִן. א֣וֹי לָ֔נוּ מִ֣י יַצִּילֵ֔נוּ מִיַּד֛ הָֽאֱלֹהִ֥ים הָֽאַדִּירִ֖ים הָאֵ֑לֶּה. מִילָּה דְלָא חֲמוּן מִן יוֹמֵיהוֹן.
קִרְייָה מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוּדָה בֶּן לָקִישׁ. וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ לַֽאֲחִיָּ֔ה הַגִּי֭שָׁה אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים. וַהֲלֹא אָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים הָיָה.
מֶה עָבְדוּן לֵיהּ רַבָּנִן. הַגִּישָׁה אֵלַי הַצִּיץ. קִרְייָה מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוּדָה בֶּן לָקִישׁ. הָ֠אָרוֹן וְיִשְׂרָאֵ֨ל וִֽיהוּדָ֜ה יֹֽשְׁבִ֣ים בַּסּוּכּוֹת.


קרבן העדה

הפתחים של בהמ''ד הגדול: חמי מה דעבדית. היה משבח עצמו ראה מה שעשיתי: וישכח ישראל וכו'. טוב הוא ליתן לעניי תורה שעושין מצות בכל עת משיבנו בנינים והיכלות: מוציאין את הראוי להן מקדשי בדק הבית. כגון אם הקדיש בהמה או אבנים לבדק הבית וצריכין אותן למזבח נוטלין אותן למזבח אבל הקדיש בהמה אפי' בעלי מומים או אבנים למזבח אין מוציאין אותן לבדק הבית אלא ימכרו ודמיהן נופלין לבדק הבית: כלי שמצאו בו צורך לבד''ה מניחין אותו. הא ראוי למזבח מוכרין אותו שמעינן דקדשי בדק הבית אף ע''פ שראוין למזבח אין מוציאין מקדשי בדק הבית: כיני מתנית'. כן היא משנתנו כלי שמצאו בו צורך והיינו לצורך המזבח או לבד''ה ללשכת בד''ה מניחין אותו ומשם נוטלין אותו למה שצריכין אותו: הלכה א* מתני' שלשה עשר שוכרות. תיבות .. צרות מלמעלה ורחבות מלמטה עקומות כעין שופר מפני הרמאים שלא יתנו ידן לתוכן להראות כאילו נותנין לתוכו ויטלו מתוכן ולקמן מפרש לנה י''ג שופרות וי'ג שולחנות ובאיזה מקום מונחין: י''ג השתחויות. לקמן מפרש היכן היו: כנגד דיר העצים. לשכה שבה היו נותנין כל עצי המערכה והיא היתה במקצוע מזרחית צפונית של עזרת נשים: ששם ארון נגנז. ע''י יאשיהו כדמפרש בגמרא: שהיה מתעסק . במלאכתו מתליע את העצים שאין לבעלי מומין מלאכה במקדש כי אם להכין עצים למערכה דכל עץ שנמצא בו תולעת פסול למזבח: שהיא משונה שלא היתה האבן שוה לשאר אבני הרצפה והבין שנסתלק משם הוחזרה: ביחוד. בבירור: גמ' ה''ג אלא הדברות שבתוכו: ולא יראו החוצה. סיפא דקרא ויהיו שם עד היום הזה: כתיב. ברישא ויראו וכתיב בסיפא ולא יראו וקשיא אהדדי: בולטין ודוחקין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה שבולטין מתחת חלוקה: ומפצע. ומבקע: ביחוד. בבירור: הקיש עליה בקורנס. על המקום ההוא ויצא אש ישרפו: התורה. ולוחות שניות מונחים בתוכו: לא משו וכו' ואס''ד דהארון ההוא הוא . שהיה הולך לפניהם במלחמה מסתמא גם המעפילים היו נוטלים אותו עמהם במלחמה: היה נכנס ויוצא עמהן. כשנסעו במדבר נסע לפניהם כדכתיב וארון ברית ה' נוסע לפניהם: ה''ג ופעמים הוא מתראה עמהן במלחמה. וי''ס דל''ג ליה והוא הנכון וכן הוא במס' סוטה: מילה דלא חמון וכו'. דבר שלא ראו מימיהם ואס''ד שהיה יוצא עמהן תמיד במלחמה מאי יום מיומיים שהיו מתייראין עתה: והלא ארון בקרית יערים היה. עד שבא דוד והעלוהו משם: ומשני הגישה אלי הציץ והארון הזה לאו ארון ברית ה' אלא הארון . שהיה בו החשן והאפוד והאורים והתומים וזכר הציץ לפי שאסור לשאול באורים כי אם בלבישת

ריבב"ן

מתני' י''ג שופרות י''ג שולחנות כלהו מפרש למחי אצטריכו: כנגד דיר העצים מקום שהיו העצים לצורך המזבח: ששם הארון נגנז שגנזו יאשיהו המלך כדאיתא ביומא (פ''ד) [פ''ה] (ד'נג) דכתיב (דה''ב לה) ויחמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף. ירושלמי אמר להם אם גולה הוא עמכם לבבל אין עוד אתם מחזירין אותו למקומו אלא עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל. תניא בתוספתא ר' יהודה אומר י''ג השתחויות נגד י''ג פרצות. ירושלמי מתני' אבא יוסי בר חנין היא דאמר [אבא] יוסי בר חנין כנגד י''ג שערים ברם לרבנן ז' שערים הם בעזרה. על דעתיהון דרבנן היכן היו השתחויות הללו כהדא דתנינן י''ג פרצות היו בו שפרצום מלכי יון וחזרו וגדרום וכנגדן גזרו י''ג השתחויות: מתני' שהיה מתעסק מפרש ביומא פ' הוציאו לו (ד' נד) מאי הוה עביד אמר ר' חלבו מתעסק בקרדומו הוה. תנא דר''י כהנים בעלי מומין היו מתליעין בעצים ונשמטה קרדומו של א' מהן ויצאתה האש ואכלתו ותנן במס' מדות (פ''ב מ''ה) ואיתא בפ''א דיומא (דף טז) ופ' כל קרבנות (דף פה) כל עץ שנמצא בו חולעת פסול ומפרש (שם) י פ' כל קרבנות ל''ש אלא לח אבל יבש גורדו וכשר: משונה מחברותי'. שהיתה גבוהה אותה טבלא של שיש שהיתה ברצפה והארון תחתיה ומת לפי שלא היה לו להראותו מקום הארון שמא ירגישו האומות: ביחוד בבירור כדאי' בביצה פ''ב גבי אין אופין פת עבה ביו''ט:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר