|
טקסט הדף מנוקדמִי אִיכָּא מִידֵּי דַּאֲנַן לָא מָצֵינַן לְמֶעְבַּד וּשְׁלוּחֵי דִידַן מָצוּ עָבְדִי הָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ עַל דַּעְתֵּינוּ וְעַל דַּעַת בֵּית דִּין הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין וְכוּ' הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה שֶׁחֲשָׁדוּהוּ צַדּוּקִי וְהֵם פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ וְכׇל כָּךְ לָמָּה שֶׁלֹּא יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצַּדּוּקִין עוֹשִׂין תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּצַדּוּקִי אֶחָד שֶׁהִתְקִין מִבַּחוּץ וְהִכְנִיס בִּיצִיאָתוֹ הָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה פָּגַע בּוֹ אָבִיו אָמַר לוֹ בְּנִי אַף עַל פִּי שֶׁצַּדּוּקִין אָנוּ מִתְיָרְאִין אָנוּ מִן הַפְּרוּשִׁים אָמַר לוֹ כׇּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל הַמִּקְרָא הַזֶּה כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפּוֹרֶת אָמַרְתִּי מָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּימֶנּוּ עַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי לֹא אֲקַיְּימֶנּוּ אָמְרוּ לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִין עַד שֶׁמֵּת וְהוּטַל בָּאַשְׁפָּה וְהָיוּ תּוֹלָעִין יוֹצְאִין מֵחוֹטְמוֹ וְיֵשׁ אוֹמְרִים בִּיצִיאָתוֹ נִיגַּף דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא כְּמִין קוֹל נִשְׁמַע בַּעֲזָרָה שֶׁבָּא מַלְאָךְ וַחֲבָטוֹ עַל פָּנָיו וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּמָצְאוּ כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל בֵּין כְּתֵפָיו שֶׁנֶּאֱמַר וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל וְכוּ' מַתְנֵי לֵיהּ רַב חָנָן בַּר רָבָא לְחִיָּיא בַּר רַב קַמֵּיהּ דְּרַב אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן קְפוּטָל וּמַחְוֵי לֵיהּ רַב בִּידֵיהּ קְבוּטָל וְנֵימָא לֵיהּ מֵימָר קְרִיאַת שְׁמַע הֲוָה קָרֵי וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי שְׁרֵי וְהָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע לֹא יִרְמוֹז בְּעֵינָיו וְלֹא יִקְרוֹץ בְּשִׂפְתוֹתָיו וְלֹא יוֹרֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו וְתַנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר חַסָּמָא אוֹמֵר הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וּמְרַמֵּז בְּעֵינָיו וּמְקָרֵץ בְּשִׂפְתוֹתָיו וּמַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר וְלֹא אוֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב לָא קַשְׁיָא הָא בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן הָא בְּפֶרֶק שֵׁנִי תָּנוּ רַבָּנַן וְדִבַּרְתָּ בָּם בָּם וְלֹא בִּתְפִלָּה וְדִבַּרְתָּ בָּם בָּם יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר וְלֹא בִּדְבָרִים אֲחֵרִים רַבִּי אַחָא אוֹמֵר וְדִבַּרְתָּ בָּם עֲשֵׂה אוֹתָן קֶבַע וְאַל תַּעֲשֵׂם עֲרַאי אָמַר רָבָא הַשָּׂח שִׂיחַת חוּלִּין עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר וְדִבַּרְתָּ בָּם בָּם וְלֹא בִּדְבָרִים אֲחֵרִים רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר עוֹבֵר בְּלָאו שֶׁנֶּאֱמַר כׇּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר מַתְנִי' בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם פִּרְחֵי כְהוּנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרָדָא וְאוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל עֲמוֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה גְּמָ' מַאי צְרָדָא אָמַר רַב יְהוּדָה צָרָתַהּ דְּדָא מַאי הִיא גּוּדָל מַחְוֵי רַב הוּנָא וְאָזֵל קָלָא בְּכוּלֵּי בֵּי רַב וְאוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל הָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה וְכוּ' אָמַר רַב יִצְחָק עַל חֲדַת מַאי הִיא אָמְרִי לֵיהּ אַחְוִי קִידָּה וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שְׁחִיטָה (וְכוּ') תָּנָא לֹא הָיוּ מַעֲסִיקִין אוֹתוֹ לֹא בְּנֵבֶל וְלֹא בְּכִנּוֹר אֶלָּא בַּפֶּה וּמָה הָיוּ אוֹמְרִין אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם לֹא הָיוּ יְשֵׁנִין כׇּל הַלַּיְלָה כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע כֹּהֵן גָּדוֹל קוֹל הֲבָרָה וְלֹא תְּהֵא שֵׁינָה חוֹטַפְתּוֹ תַּנְיָא אַבָּא שָׁאוּל אָמַר אַף בִּגְבוּלִין הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא שֶׁהָיוּ חוֹטְאִין אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק תַּרְגּוּמָא נְהַרְדְּעָא דַּאֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה אֲחוּהּ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא אָמְרִיתוּ אַמַּאי לָא אָתֵי מָשִׁיחַ וְהָא הָאִידָּנָא יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי הוּא וְאִבְּעוּל כַּמָּה בְּתוּלָתָא בִּנְהַרְדְּעָא אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאי אָמַר אֲמַר לֵיהּ רש"יהכי קאמרי ליה. האי דקאמרי ליה אתה שלוחנו לאו בעבודה קאמרי ליה אלא לענין קבלת שבועה כלומר לא לפי מחשבה שבלבך אם באת להערים בקבלת השבועה אנו משביעין אותך לפי דעתינו ודעת בי''ד: שחשדוהו צדוקי. לתקן הקטורת ולתת אותה על מחתת האש בהיכל ולהכניסה אחרי כן לבית קדשי הקדשים שכן אומרים הצדוקים כדלקמן: החושד בכשרים לוקה בגופו. דכתיב (שמות ד) הן לא יאמינו לי וגו' וכתיב והנה ידו מצורעת כשלג: וכל כך למה. השבועה הזאת למה: שלא יתקן. הקטורת מלא חפנים הניתנת ביוה''כ על המחתה כדכתיב (ויקרא טז) ומלא חפניו וגו' ונתן את הקטורת על האש וגו': מבחוץ. בהיכל היו נותנין אותה צדוקין על האש ואח''כ מכניסין שהיו דורשין אל יבא כי אם בענן כי בענן אראה (שם) וכתיב ברישא דקרא ואל יבא בכל עת אל הקדש ומשמע כי בענן עשן הקטרת יבא ואז אראה על הכפרת: מחוטמו. שהוא ראשון לאברים ליכנס לבית לפי שהוא בולט לפניו כדאמר נמי במס' שבועות (דף יז:) הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ואפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור אלמא הבא דרך אחוריו נכנס חוטמו אחרון: מתני ליה לחייא בר רב א''ר זכריה בן קפוטל. בפ''א ומחוי ליה רב בבי''ת עשה לו סימן שהוא קבוטל בבי''ת: ירמוז יקרוץ יורה. כולן לשון אחד הן אלא שזה נופל על העינים וזה נופל על האצבעות שנאמר (משלי ו) קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעותיו: בפרק ראשון. צריך בו כוונה שנאמר בו (דברים ו) והיו הדברים האלה על לבבך: בם. שיש לך להשמיע מה שאתה מוציא מפיך: ולא בתפלה. שהתפלה בלחש שנאמר (ש''א א) וקולה לא ישמע כך מצאתי בשאלתות דרב אחאי גאון: בם. בדברי תורה: ולא בדברים אחרים. שיחת הילדים וקלות ראש: לא יוכל איש לדבר. אין לו רשות: מתני' אצבע צרדא. מפרש בגמ': והפג. טייל להפיג שינה מעיניך עמוד והפג אחת שחוק לנו פעם אחת על הרצפה להפיג שינתך ובגמרא מפרש מאי היא: ומעסיקין אותו. בהפיגותם ובטיוליהם שלא יישן עד שמגיע זמן שחיטת תמיד של שחרית שהוא בהאיר המזרח: גמ' צרתה דדא. צרתה של זו אצבע תהי צרה לזו ומאי היא זו גודל באצבע הסמוכה לגודל היה מחברו לאגודל בחזקה ושומטה ומכה על כפו ונשמע הקול: בכוליה בי רב. בית המדרש. על חדת דרך חידוש הראה לנו: אחוי קידה. נועץ גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה ועומד כך מפורש במס' סוכה (דף נג.): אלא בפה. היו משוררין לפניו: אם ה' לא יבנה בית וגו'. כלומר הזהר בעבודתך שתהא לשם שמים שתהא לרצות שאם אינה רצויה אין טורחך עולה לכלום: שוא עמלו בוניו בו. בחנם יגעים בבנין שלא יתקיים: מיקירי ירושלים. מחשובי ירושלים עושין כך שלא היו ישנים: אלא שהיו חוטאין. משחקין אנשים ונשים יחד ובאין לעבירה: תרגומא. להאי בגבולים היכא היו חוטאין בנהרדעא: תוספותמי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד כו'. תימה דבפרק אין בין המודר (נדרים דף לה:) מיבעיא לן הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן נינהו וקאמר ת''ש ת''ש טובא התם ולבסוף לא איפשיטא ואמאי לא פשיט לה מדרב הונא בריה דרב יהושע דהכא י''ל דלא בעי למיפשט מדברי אמוראים אלא ממתני' וברייתא וכי האי גוונא צ''ל אהא דמיבעיא לן בפ''ק דב''מ (יז: ושם) ובפ' הכותב (כתובות פט:) אי אלמנה מן האירוסין אית לה כתובה ולא איפשיטא אע''ג דבכמה דוכתי בש''ס משמע בפרק נערה (שם מד. ושם) ובפרק האומר (קדושין דף סה. ושם) דאית לה כתובה כמו שהוכיח שם ר''י אלא לא בעי למיפשט אלא ממתני' וברייתא. ולי נראה דלעולם פשיטא ליה מדרב הונא בריה דרב יהושע דשלוחי דרחמנא נינהו דאי ס''ד שלוחי דידן דווקא נינהו ולא שלוחי דרחמנא כלל מי איכא מידי כו' והתם מיבעיא ליה אי שלוחי דידן קצת דהוו להו שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן או שלוחי דרחמנא דווקא והא לא מצי למיפשט מדרב הונא דאפילו אי שלוחי דידן נמי הוו מקרבי אע''ג דאנן לא מצינן למיעבד כיון דאף שלוחי דרחמנא נינהו ומילתא דרב הונא בריה דרב יהושע דאמר [לאו] שלוחי דידן נינהו לא נפקא מיניה מידי לענין מודר הנאה דבין אי שלוחי דידן דווקא נינהו בין אי שלוחי דרחמנא נמי נינהו אסור במודר הנאה דקא מהני ליה אלא נראה דנפקא מינה אי אמר בעל הקרבן לא בעינא דלקרביה [כהן] שבאותו משמר אלא כהן אחר אי אמרינן שלוחי דידן דווקא הא אמר לא בעינא ולא נקריב ליה כהן שבאותו משמר בעל כרחו ואי אמרינן שלוחי דרחמנא נינהו נהי נמי דמפרשינן אף שלוחי דרחמנא נינהו עיקרם שלוחי דרחמנא נינהו ולאו כל כמיניה לעכב על ידם שלא יקריבוהו כהני משמר.: בם ולא בתפלה. נראה לי. בם שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ולא בתפלה דאמרינן (ברכות דף ל:) אפילו מלך שואל בשלומו לא ישיבנו אפי' נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|