כל המאריך בתפלתו ומעיין בה, שמצפה שתתקבל בקשתו — סוף שהוא בא לידי כאב לב, וכפי שנאמר "תוחלת ממשכה מחלה לב" (משלי יג, יב). ובדומה לכך אמר ר' יצחק: שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם, ואלו הן: אם הוא יושב או עומד ליד קיר נטוי העומד להתמוטט ומסכן את עצמו, ועיון תפלה, שמאחר שהוא מצפה שתתקבל מיד בקשתו, בודקים בדינו אם אמנם ראוי הוא לכך, ומוסר דין על חבירו לשמים, שמתפלל שבשמים יעשו דין באדם אחר, הוא שגורם שיבדקו וישוו את מעשי עצמו עם מעשי אותו אדם. והרי אם כן שהארכה בתפילה הריהי פגם!

ומתרצים: הא לא קשיא [זה אינו קשה], הא [זה] ששנינו שהארכה בתפילה אינה טובה, הרי זה באופן שמעיין בה בתפילה, והא [וזה] שאמר רב יהודה שהארכה בתפילה מאריכה ימיו ושנותיו של אדם הרי זה באופן שלא מעיין בה. והיכי עביד [ואיך הוא עושה] שיאריך בתפילתו? — על ידי דמפיש ברחמי [שהוא מרבה בתחנונים].

ואת מעלת המאריך על שלחנו שאמר רב יהודה, מסבירים: דלמא אתי עניא, ויהיב ליה [שמא יבוא עני בתוך הסעודה, ויתן לו] מיד. בלא שיצטרך העני להמתין. וכבר אמרו בשבחו של אדם הנוהג כראוי בסעודתו, דכתיב [שנאמר] "המזבח עץ שלוש אמות גבה ואורכו שתים אמות ומקצועותיו לו ואורכו וקירותיו עץ" (יחזקאל מא, כב), וכתיב [ונאמר] בהמשך אותו פסוק "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" ולכאורה לשון הפסוק תמוהה, שכן פתח במזבח וסיים בשלחן! אלא ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] כהסבר לדבר: כל זמן שבית המקדש היה קיים — היה המזבח מכפר על ישראל, ועכשיו כשחרב, שלחנו של אדם מכפר עליו.

ועל מה שאמר רב יהודה בשבח המאריך בבית הכסא שואלים: וכי מעליותא [מעלה] הוא? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות (טחורים), והם: האוכל עלי קנים של סוף, ועלי גפנים, ולולבי (קנוקנות) גפנים, וכן מוריגי בהמה, שהוא חלק בבשר הבהמה שאינו חלק ויש בו בליטות, וכן שדרו של דג, ודג מליח שאינו מבושל כל צרכו, וכן השותה שמרי יין, והמקנח עצמו בסיד ובחרסית (חומר שממנו עושים חרסים). וכן המקנח עצמו בצרור שקנח בו חברו, ויש אומרים: אף התולה עצמו (המתאמץ) בבית הכסא יותר מדאי. והרי שהארכה בבית הכסא אף עלולה להזיק!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] ששנינו בברייתא שהדבר עלול להזיק, הרי זה באופן שהוא מאריך ותלי [ותולה], הא [זה] שאמר רב יהודה שמעלה היא, הרי זה באופן שהוא מאריך ואולם לא תלי [תולה].

ומסופר על תועלת הדבר, כי הא [כמו זו] שאמרה ליה ההיא [לו אותה] מטרוניתא לר' יהודה בר' אלעאי: פניך דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית, שמאחר שאינם יגיעים הרבה בעבודתם ופרנסתם בשפע משמינים הם ופניהם מלאים וטובים. אמר לה: הימנותא, לדידי תרוייהו אסירן [באמונה, לי אסורים שניהם], אלא משום מה פני טובים — מפני שעשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי לבי מדרשא [יש מבית מלוני עד בית המדרש], דכי אזילנא, בדיקנא נפשאי בכולהו [שכאשר אני הולך אני בודק את עצמי בכולם].

א ועוד אמר רב יהודה: שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם: מי שנותנין לו ומזמינים אותו לספר תורה לקרות בו ואינו קורא, או שנותנים לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג עצמו ברבנות (שררה).

ומפרטים את מקור הדברים: ספר תורה לקרות בו ואינו קורא, דכתיב [שכן נאמר] על התורה: "כי הוא חייך וארך ימיך" (דברים ל, כ). כוס של ברכה לברך ואינו מברך — כעין דכתיב [שנאמר]: "ואברכה מברכיך" (בראשית יב, ג), שהמברך — מתברך. ומי שאינו מברך — אינו זוכה לברכה. ולגבי המנהיג עצמו ברבנות — כפי שאמר ר' חמא בר' חנינא: מפני מה מת יוסף קודם לאחיו, וכפי שרואים בסדר הדברים בפסוק "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" (שמות א, ו) — מפני שהנהיג את עצמו ברבנות, והם שלא שמשו בהנהגה האריכו ימים אחריו.

ב ואמר רב יהודה אמר רב, שלשה צריכים אנשים לבקשת רחמים כדי שיבואו: מלך טוב, שנה טובה וחלום טוב. ששלושה אלה נתונים ביד ה', וצריך להתפלל שיבואו בדרך טובה. ומקור לדברים: מלך טוב — דכתיב [שכן נאמר]: "פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו" (משלי כא, א). על שנה טובה — דכתיב [שכן נאמר]: "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, יב). ועל חלום טוב — דכתיב [שכן נאמר]: "ה' עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחיני" (ישעיהו לח, טז) המתפרש "תחלימני" — מלשון חלום.

מעין זה אמר ר' יוחנן: שלשה דברים מכריז עליהם הקדוש ברוך הוא בעצמו ואלו הן: רעב, ושובע, ופרנס (מנהיג) טוב. ומקור לדברים: על הרעב — דכתיב [שכן נאמר]: "כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים" (מלכים ב' ח, א). ועל השובע — דכתיב [שכן נאמר]: "וקראתי אל הדגן והרביתי אתו ולא אתן עליכם רעב" (יחזקאל לו, כט). ולגבי פרנס טוב — דכתיב [שכן נאמר]: "וידבר ה' אל משה לאמר. ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" (שמות לא, א — ב).

ובענין מינויו של בצלאל אמר ר' יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור שיתנו את הסכמתם למינוי. וכפי שנאמר: "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" (שמות לה, ל), שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? האם סבור אתה שראוי הוא לכך? אמר לו משה: רבונו של עולם, אם לפניך הוא הגון — לפני לא כל שכן! אמר לו הקדוש ברוך הוא: אף על פי כן, לך אמור להם לישראל ושאל את דעתם. הלך משה ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כל שכן!

ג אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא בשם זה. שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל "עשה לי משכן ארון וכלים". (עיין שמות לא, ז–יא), הלך משה והפך את סדר הדברים ואמר לו לבצלאל: "עשה ארון וכלים ומשכן" (עיין שמות פרק כה וכו). אמר לו בצלאל למשה: משה רבינו, מנהגו של עולם שאדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר לי "עשה לי ארון וכלים ומשכן", ואם אעשה כפי סדר הדברים שאתה אומר, כלים שאני עושה, להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא, להיפך, "עשה משכן ארון וכלים"?! (עיין שמות פרק לו). אמר לו משה: שמא בצל אל היית וידעת את שאמר הקדוש ברוך הוא במדוייק? שהרי אתה מכוון לדברים כמו שנאמרו מפי ה', כאילו היית מצוי שם.

ועוד בשבח בצלאל אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף האותיות שנבראו בהן שמים וארץ. ומנין למד אתה זאת? — כתיב הכא [נאמר כאן] בענין סיפור שבחו של בצלאל "ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" (שמות לא, ג), וכתיב התם [ונאמר שם] בענין בריאת השמים והארץ: "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה" (משלי ג, יט), וכתיב [ונאמר] שם בהמשך הדברים: "בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל" (שם פסוק כ), הרי שהדברים שבהם נבראו השמים והארץ, החכמה התבונה והדעת, מצויים היו בבצלאל.

אגב פסוקים מביאים את מה שאמר ר' יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה מכבר. וראיה לדבר ממה שנאמר: "יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה" [נותן חכמה לחכמים ודעת ליודעי בינה] (דניאל ב, כא). שמע את הדברים הללו רב תחליפא בר מערבא (בן ארץ ישראל) ואמרה קמיה [לפני] ר' אבהו. אמר ליה [לו]: אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה [אתם משם אתם שונים, למדים, אותה, את הראיה לרעיון זה, אנחנו מכאן אנו שונים, למדים, אותה], דכתיב [שנאמר] בשבח בוני המשכן: "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" (שמות לא, ו).

ד אגב מה שנאמר שיש להתפלל על חלום טוב, מביאים מאמרים נוספים שעניינם חלומות ופתרונם. אמר רב חסדא: כל חלום יראה האדם, ולא טוות [תענית], כלומר, כל חלום טוב יותר מחלום של שעת תענית שהוא גרוע. ואמר רב חסדא: חלמא [חלום] שלא מפשר [נפתר] הריהו כאגרתא [כאגרת] שלא מקריא [נקראה]. שכל עוד לא נפתר אינו יכול להתקיים, ופתרון החלום הוא היוצר את משמעותו. ועוד אמר רב חסדא: לא חלמא טבא מקיים כוליה [חלום טוב מתקיים כולו] ולא חלמא בישא מקיים כוליה [חלום רע מתקיים כולו]. ועוד אמר רב חסדא: חלמא בישא [חלום רע] עדיף מחלמא טבא [מחלום טוב], שעל ידי החלום הרע מצטער ובא לידי תשובה. ועוד אמר רב חסדא: חלמא בישא [חלום רע] — עציבותיה מסתייה [עצבותו מספיקה לו], חלמא טבא [חלום טוב] — חדוייה מסתייה [שמחתו מספיקה לו], שההתרגשות (לעצב או לשמחה) מן החלום גורמת שלא יהיה מימוש אחר לחלום. וכן אמר רב יוסף: חלמא טבא [חלום טוב], אפילו לדידי [אצלי], בדיחותיה מפכחא ליה [שמחתו מפכחת, מבטלת, אותו]. שאפילו הוא, שהיה עיוור וחולה, נהנה מן החלום הטוב עד שאינו מגיע עוד להתגשמות. ואמר רב חסדא: חלמא בישא [חלום רע] קשה מנגדא [ממלקות], שנאמר: "והאלהים עשה שיראו מלפניו" (קהלת ג, יד), ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כהסבר לפסוק: זה חלום רע המפיל אימה על האדם.

על הפסוק "הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה'" (ירמיהו כג, כח), שואלים: וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום? אלא אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' שמעון בן יוחי: כשם שאי אפשר לבר שיהא בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים, שאף חלום שעתיד להתקיים — מקצתו דברים בטלים.

ובדומה לכך אמר ר' ברכיה: חלום, אף על פי שמקצתו מתקיים — כולו אינו מתקיים. מנא לן [מנין לנו דבר זה]? — מסיפור חלומותיו של יוסף, דכתיב [שנאמר] "ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח