א משנה סוכה שהיא, כלומר: שהסכך שלה, שהוא עיקר מצוותה, גבוהה למעלה מעשרים אמה — פסולה. ור' יהודה מכשיר.

וכן סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים, או שאין לה שלש דפנות, או שחמתה, כלומר: אור החמה הנכנס לתוכה דרך הסכך מרובה מצלתה (צילה) — פסולה.

ב גמרא תנן התם [שנינו שם] במשנה במסכת עירובין הלכה דומה: מבוי שהוא, כלומר: הקורה שעושים בראשו הפונה לרשות הרבים כדי להתיר את הטלטול בו גבוה מעשרים אמה — ימעט מגובה הקורה כדי להכשיר את מבוי בטלטול. ר' יהודה אומר: אינו צריך, שאף אם מקום הנחת הקורה גבוה מעשרים אמה — כשר.

ומתוך שעיקר תוכנן של הלכות אלה בסוכה ובמבוי דומה לכאורה, שואלים: מאי שנא [במה שונה] גבי סוכה דתני [ששנה] במשנתנו בנוסח פסקני שסוכה זו פסולה, ומאי שנא [במה שונה] לגבי מבוי דתני תקנתא [ששנה תקנה] שיש למעט מן הגובה כדי להכשיר, ולא אמר כן בסוכה?

ומשיבים: סוכה כיוון שהיא דאורייתא [מן התורה] תני [שנה] פסולה, כי בהלכה זו אפשר לומר קביעה מוחלטת וגמורה. ואולם מבוי שכל עניינו (הן לאיסור והן להיתר) הוא דרבנן [מדברי סופרים] ואיסור הטלטול במבוי כזה נשנה לראשונה במשנה האמורה, לכך אין מקום לומר לשון "פסול" בהחלטיות, ולכן תני תקנתא [שנה תקנה].

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: בדאורייתא נמי תני תקנתא [בדברי תורה גם כן שונה התנא לעיתים בנוסח של תקנה], מיהו [ואולם] סוכה דנפישי מילתא [שמרובים דבריה, ענייניה] האמורים במשנה זו (גבוהה, נמוכה, שאין לה שלוש דפנות ושחמתה מרובה) — לכך פסיק ותני [פסק ושנה] לשון פסולה, שלא רצה להאריך ולשנות מה תקנתו של כל אחד מהפסולים האמורים, ואילו מבוי שלא נפיש מיליה [מרובים דבריו, ענייניו] האמורים באותה משנה, ואין מדובר אלא אודות פסול קורה גבוהה, לכך תני תקנתא [שנה תקנה], שהרי די במלה האחת: ימעט.

ג לאחר בירור לשוני זה באים לגופה של ההלכה, ושואלים: מנא הני מילי [מניין דברים אלה], מה מקור ההלכה שאין לעשות סוכה למעלה מעשרים אמה?

אמר רבה: שכן אמר קרא [הכתוב] כסיבה לחובת הישיבה בסוכה: "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג). וכך יש להבין: סוכה שגובהה עד עשרים אמה, אדם יודע שהוא דר בסוכה, משום שאף בלא משים, נתקלת עינו בסכך של הסוכה ובכך הריהו נעשה מודע לסוכה ולמצוותה, ואילו למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא בה עינא [שאין העין שולטת בה], שכן בגובה רב זה אין אדם שם לב.

ר' זירא אמר טעם אחר מהכא [מכאן, מכתוב זה]; נאמר: "וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר" (ישעיה ד, ו). עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה, כלומר: בצל הסכך, למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב עוד בצל הסוכה אלא בצל הדפנות, שמפני גובהן הן יוצרות צל תמידי, ואין צל הסכך מעלה או מוריד.

אמר ליה [לו] אביי בתמיהה: אלא מעתה לשיטתך שצריך לשבת ממש בצל הסכך, אם כן, העושה סוכתו בעשתרות קרנים מקום המצוי בין שני הרים המצילים עליו מכל צד, הכי נמי [כך גם כן] תאמר דלא הוי [שאין זו] סוכה כשרה, כיון שאינו יושב בצל הסכך?

אמר ליה [לו] ר' זירא: אין הדברים דומים, התם [שם] דל [הוצא] את עשתרות קרנים שהן מסתירות מבחוץ הרי איכא [יש] על כל פנים צל סכך הסוכה, לפי שהסוכה בנויה כדין, אלא שגורם חיצוני משפיע כאן, ואולם הכא [כאן] בסוכה הגבוהה מעשרים אמה, דל [הסר] את הדפנות ושוב ליכא [אין עוד] צל סוכה, שהרי אין הסכך מצל על קרקע הסוכה, אלא במקום דפנותיה.

ורבא אמר טעם אחר, מהכא [מכאן מכתוב זה], שנאמר: "בסכת תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג, מב). אמרה תורה: כל שבעת הימים צא מדירת קבע שאתה יושב בה כל השנה ושב בדירת ארעי שהיא היא הסוכה. עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת ארעי שעד גובה זה אפשר לבנות סוכה רופפת כדירת ארעי, אולם לצורך בנין סוכה הגבוהה למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת ארעי אלא דירת קבע ואין זו סוכה כראוי.

אמר ליה [לו] אביי: אלא מעתה לשיטתך, אם עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן, הכי נמי דלא הוי [כך גם כן שלא תהא זו] סוכה? שהרי לדעתך סוכה העשוייה כדירת קבע פסולה, ודבר זה לא מצאנו כלל!

אמר ליה [לו] רבא: הכי קאמינא לך [כך אומר אני לך], זוהי שיטתי: עד עשרים אמה שאדם עושה דירתו כרגיל דירת ארעי, גם כי עביד ליה [כאשר עושה אותה] כדירת קבע, נמי נפיק [גם כן יוצא] ידי חובה, שהרי סוג זה של מבנה הוא כמבנה ארעי, אולם למעלה מעשרים אמה שאדם עושה דירתו דירת קבע גם כי עביד ליה [כאשר הוא עושה אותה] כדירת ארעי נמי לא נפיק [גם כן אינו יוצא] ידי חובה, שבדרך כלל מבנה מעין זה עשוי כדירת קבע.