ויעמידנו את הטפח העודף כנגד ראש תור?! כלומר: מדוע לא יניחנו באלכסון ובכך יצור כעין משולש, כך שתראה הסוכה דומה יותר לבית גמור! שתיק [שתק] רב ולא ענה דבר.

איתמר נמי [נאמר גם כן]; אמר שמואל משמיה [משמו] של לוי: מעמידו לדופן השלישית כנגד היוצא. וכן מורין בי מדרשא [היו מורים בבית המדרש]: מעמידו כנגד היוצא.

ר' סימון ואיתימא [ויש אומרים] שר' יהושע בן לוי אמר, שיש להשלים את המחיצה באופן אחר; עושה לו את הטפח של דופן שלישית טפח שוחק, כלומר: טפח שמידתו שלימה ועודפת במקצת, ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי [הוא נחשב], שנידון כאילו הוא מחובר, ומצטרף החלל עם הדופן לעשות מחיצה בת ארבעה טפחים, שהיא רוב דופן סוכה קטנה.

אמר רב יהודה: סוכה העשויה כמבוי, כלומר: שיש בה שתי דפנות שלימות זו כנגד זו — כשרה, ואותו טפח של דופן שלישית מעמידו בצמוד לכל רוח (צד) שירצה, שאין צורך אלא להיכר בלבד, ודיו בכך.

ר' סימון ואיתימא [ויש אומרים] ר' יהושע בן לוי אמר: בסוכה העשויה כמבוי מפולש לא די בדופן בת טפח, אלא עושה לו פס רחב ארבעה טפחים ומשהו, ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן לסתום אחד מפתחי סוכה זו וכיון שכל פחות משלשה טפחים סמוך לדופן, כלבוד דמי [הוא נחשב], הרי כאן שלוש מחיצות גמורות.

ושואלים: ומאי שנא התם [ומה שונה שם] כשיש שתי מחיצות צמודות דקאמרת סגיא [שאומר אתה כי די לו] בטפח שוחק כדי להכשירו כדופן שלישית, ומאי שנא הכא דקאמרת בעיא [ומה שונה כאן שאתה אומר שצריך] פס ארבעה? ומשיבים: יש הבדל; התם דאיכא [שם שיש] שתי דפנות כהלכתן והן צמודות זו לזו ויוצרות כעין מבנה — סגי ליה [די לו] בטפח שוחק כדי להשלים לדופן שלישית ובכך להכשיר את הסוכה, אבל הכא דליכא [כאן שאין], שתי דפנות כהלכתן, כיון שאין הדפנות צמודות זו לזו ואין קשר ביניהן, אי איכא [אם יש] פס ארבעה כדי להתיר — אין [כן], ואי [אם] לא — לא.

אמר רבא: ואינה נתרת אותה סוכה העשויה כמבוי בדופן שלישית בת טפח אלא בצורת הפתח, כלומר: שיחלק את אותו דופן בת טפח לשתים ויצמיד את אחד מחלקיה לצידו האחד של אחד הצדדים הפתוחים ואת חלקו האחר בצידו השני של צד זה ויניח קנה על גביהם ובכך תיעשה צורת הפתח שהיא כעין שער פתוח, ונחשבת בהלכה כעין מחיצה.

איכא דאמרי [יש אומרים] בנוסח שונה במקצת, שאמר רבא: ונתרת סוכה זו העשויה כמבוי נמי [גם כן] בצורת הפתח, שלא דחה את הפתרון של ר' יהושע בן לוי, אלא אמר שאפשר להכשירה גם בצורת הפתח.

איכא דאמרי [יש אומרים] גירסה שלישית שאמר רבא: וצריכה סוכה זו כדי להכשירה נמי [גם כן] לצורת הפתח, שנוסף לתיקון הדופן כשיטת ר' יהושע בן לוי, יש צורך גם בצורת הפתח כדי להכשירה.

מסופר: רב אשי אשכחיה [מצא] את רב כהנא דקא עביד [שהוא עושה] תיקון בסוכה העשויה כמבוי, על ידי טפח שוחק, וקא עביד [ועושה] גם צורת הפתח. אמר ליה [לו] רב אשי לרב כהנא: וכי לא סבר מר להא דרבא [סבור אדוני לזו, לשיטתו של רבא]? שאמר רבא: ונתרת נמי [גם כן] בצורת הפתח, ולשם מה לך תיקון נוסף בטפח? אמר ליה [לו] רב כהנא: אנא כאידך לישנא [אני כלשון האחרת] שמסרו בשם רבא סבירא לי [סבור אני]. שאמר רבא: וצריכה נמי [גם כן] צורת הפתח, שיש צורך בשני תיקונים יחד.

א שנינו בתוספתא כי אם היו דפנות הסוכה שתים כהלכתן והשלישית אפילו טפח — הרי זו סוכה כשרה. אמר רבא: וכן לענין שבת החלה בתוך חג הסוכות, שאם עשה סוכה מעין זו ברשות הרבים סמוך לפתח ביתו, הריהי נחשבת בשבת זו אף כרשות היחיד לענין היתר הטלטול ממנה לביתו ולהיפך, אף שבכל שבת אחרת, אין בכך כדי להחשיב את המקום כרשות היחיד. וטעמו: מגו דהויא [מתוך שהיא נחשבת] כדופן לענין סוכה — הויא [הרי היא נחשבת] כדופן גם לענין שבת.

איתיביה [הקשה לו] אביי: ומי אמרינן מגו [והאם אומרים אנו "מתוך"] בהלכות אלה, לומר שאם לענין תחום אחד נחשב דבר כדופן, יחשב כן אף לענין תחומים אחרים? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: דיניה והגדרותיה של דופן לענין סוכה הריהם כדופן לענין שבת, שכשם שלענין שבת אפשר ליצור מחיצה על ידי העמדת קנים סמוכים זה לזה — כן גם לענין סוכה. ובלבד שלא יהא בין קנה לחברו מרחק שלשה טפחים, שביותר משלושה טפחים שוב אינם נחשבים כצמודים זה לזה.

ויתירה כלומר, חמורה דין מחיצה לענין שבת על זו המיועדת להכשר סוכה, שמחיצה לענין השבת אינה נתרת אלא בכשחלק המחיצה העומד מרובה על הפרוץ, שכדי שגדר תיחשב כמחיצה נחוץ שהחלק העומד (כלומר: הקיים בפועל במחיצה זו), יהיה מרובה על הפרוץ, מה שאין כן בסוכה, שאף אם מרובה בה החלק הפרוץ על העומד (וכגון סוכה שאין לה אלא שתי דפנות ואף הן אינן שלימות, אלא בהן קיימים פתחים, והשלישית אינה אלא בת טפח) — כשרה.

ונדייק: מאי לאו [האם לא] הכוונה בברייתא זו: יתירה חומרת שבת דסוכה (שבת שבחג הסוכות) על זו של סוכה, ולא אמרינן [ואין אנו אומרים] "מגו" [מתוך] שנחשבת מחיצה זו כדופן לענין סוכה, תיחשב כמחיצה אף לענין דיני שבת, וקשה איפוא לדברי רבא, שהסתמך על טענה זו!

ודחה רבא: לא, כך יש להבין את הברייתא: יתירה שבת דעלמא [שבכלל, של כל ימות השנה] על שבת דסוכה (זו שחלה בחג הסוכות), כי בשבת שבחג הסוכות מחיצה שהפרוץ מרובה בה, כיון שנחשבת כדופן לענין סוכה, יש איפוא להחשיבה כדופן אף לענין שבת, מה שאין כן בשבת אחרת, שאז אין מחיצה זו נחשבת.

הקשה לו אביי: אי הכי [אם כך] שההשוואה היא לא בין דיני שבת ודיני סוכה בכלל, אלא במקרה מיוחד של שבת שבחג הסוכות, אם כן ליתני נמי [שישנה גם כן] חידוש אחר הנובע מצירוף זה, ויאמר שיתירה וחמורה הכשרה של סוכה דעלמא [בכלל] על סוכה זו של שבת, שאילו סוכה דעלמא [בכלל] בשאר ימות החול, אם היתה זו סוכה מפולשת בעיא [צריכה] טפח שוחק כדי להיות דופן שלישית לסוכה, ואילו סוכה העומדת בשבת, לא בעיא [צריכה] טפח שוחק לצורך זה, וסגי [ודי לה] בלחי, שהוא פס גבוה עשרה טפחים ורחב כל שהוא, שדי בו כדי לסמל שזו תחילתה של מחיצה שלישית, שכיון שלחי כזה מועיל לענין שבת, יהא אף כשר למצוות סוכה ביום השבת אף שאין ברוחבו טפח ואינו גבוה דיו,

דהא את [שהרי אתה] עצמך הוא דאמרת [שאמרת]: סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי העשוי כדי להכשירו לענין טלטול בשבת — כשר הוא גם לענין סוכה באותה שבת, אף על פי שאינו כשר לימות החול. וזאת מתוך שכשר לענין שבת, כשר אף לענין סוכה!

והשיב לו רבא: אכן כך סבור אני, אבל העובדה שאין הדבר נזכר בברייתא אינה מהוה כל קושי, כי ההוא לא אצטריכא ליה [דבר זה לא הוצרך לו] להיאמר שיש מקרה שיתירה וחמורה הדרישה בדין סוכה בכלל על דין סוכה של שבת, שאין חידוש בכך שדבר הכשר להלכות שבת מועיל גם להלכות סוכה, השתא מקילתא לחמירתא אמרינן [עכשיו מדבר קל לדבר חמור אומרים אנו], שהרי כיון שאמרנו שדבר הכשר לדין סוכה, שאינה אלא מצות עשה, יש לו תוקף גם לדין שבת החמורה שאיסורה איסור כרת, מחמירתא לקילתא [מחמורה לקלה] לא כל שכן, שוודאי שדבר שיש לו תוקף לדין שבת החמור, כל שכן שיש לו תוקף לדין סוכה שאינו חמור עד כדי כך. ולכן לא היה צורך להזכיר את הדבר בברייתא.

גופא, כיון שהוזכרה ההלכה בענין סיכוך על גבי מבוי, מעירים לגופה של אותה ההלכה. אמר רבא: