הני מילי [דברים אלו] שעיגול של שתים עשרה אמה יש ברוחבו ארבע אמות, הרי זה דווקא בעיגולא [בעיגול] המצוי בתוכו, אבל בריבועא [בריבוע] בעיא טפי [צריך יותר].

ומקשים שוב: מכדי [הרי] כמה מרובע יותר על העיגול — יודעים אנו שהוא גדול ממנו רביע, ואם כן בשיתסר סגי [בששה עשר די] שהוא רבע יתר על שתים עשרה, ומדוע אמר עשרים וארבע?

ומשיבים: הני מילי [דברים אלה שאמרנו] ביתרון גודל מרובע על העיגול היינו [הרי הוא] בעיגול דנפיק מגו ריבועא [היוצא, הנתון מתוך ריבוע] אבל ריבועא דנפיק מגו עיגולא [ריבוע היוצא, הנתון מתוך עיגול] בעיא טפי [צריך יותר], משום מורשא דקרנתא [בליטת הזוויות] של הריבוע, וכדי שיכנס מרובע שהיקפו שתים עשרה אמה לתוך עיגול, צריך שיהיה היקף העיגול גדול בהרבה.

ומוסיפים להקשות: הבה נחשב כמה היקף נוסף בשל בליטה זו, מכדי [הרי] כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשא באלכסונא [כל אמה בריבוע יש בה אמה ושתי חמישיות באלכסון], והלא רוחב העיגול בכל צידיו כמידת הרוחב שבין זוית המרובע האחת לחבירתה האלכסונית לה וצריך להוסיף איפוא לחשבון עוד שתי חמישיות לכל אמה, ואם כן אף לפי חשבון זה בשיבסר נכי חומשי סגיא [בשבעה עשר חסר חומש די], לפי חשבון שתים עשרה אמות בתוספת שתי חמישיות לכל אמה. ומשיבים: ר' יוחנן לא דק [דייק] והגדיל במעט את המידה.

ותוהים: אימור דאמרינן לא דק פורתא [אמור שאנו אומרים כי לא דייק, הרי זה במעט], אולם טובא מי אמרינן לא דק [הרבה האם אומרים אנו כי לא דייק]? וכאן עדיין יש הבדל של שמונה אמות!

אמר ליה [לו] מר קשישא [הזקן] בריה [בנו] של רב חסדא לרב אשי: מי סברת גברא באמתא יתיב [האם סבור אתה כי אדם בתוך אמה הוא יושב] ומקום מושב עשרים וארבעה אנשים הריהו עשרים וארבע אמות, אינו כן אלא תלתא גברי בתרתי אמתא יתבי [שלושה בני אדם בשתי אמות הם יושבים] וההיקף הנדרש הוא איפוא קטן יותר. ושואלים: כמה הוו להו [כמה הם] הנדרשות אם כן לישיבת עשרים וארבעה בני אדם — שיתסר [שש עשרה] אמות, אנן שיבסר נכי חומשא בעינן [אנחנו שבע עשרה פחות חומש צריכים אנו] כפי שחשבנו קודם! ומשיבים: לא דק [דייק] ואכן יש להוסיף ארבע חמישיות אמה.

ודוחים: אימור דאמרינן לא דק לחומרא [אמור שאנו אומרים שלא דייק להחמיר], שהחכם קובע שיעור בלתי מדוייק כאשר המספר שנקב יש בו כדי להחמיר, אולם לקולא מי אמרינן לא דק [להקל האם אומרים אנו שלא דייק]? והרי מתוך חוסר הדיוק מתירים את האיסור!

אמר ליה [לו] רב אסי לרב אשי: לעולם יש לומר כי גברא באמתא יתיב [אדם יושב בשטח של אמה] אולם ר' יוחנן את מקום גברי [האנשים] עצמם לא קחשיב [החשיב] ואין לחשוב את היקף העיגול מבפנים, שהוא יהיה בן עשרים וארבע אמות, אלא מבחוץ, שכוונתו לכך שיש להושיב בהיקפו החיצוני עשרים וארבעה אנשים ומידת ההיקף האמורה הריהי מסביב להם.

ושואלים: כמה הוו להו [יהיו להם איפוא] מספר האמות בהיקף הפנימי לישיבתם — תמני סרי [שמונה עשרה], שכן לכלל זה שרוחב עיגול שהיקפו שלוש הוא אחד, ולפי זה רוחב ההיקף של עשרים וארבעה אנשים הוא איפוא שמונה, ואם כן, לכשנמדוד את ההיקף הפנימי ללא רוחב האנשים, עלינו להחסיר מהחשבון את מידת רוחבם של שני אנשים (אחד לכל צד של הרוחב) ונותר איפוא רוחב של שש אמות בלבד והיקף עיגול שרוחבו שש אמות לכלל האמור הוא שמונה עשר אמות, והרי כבר חישבנו כי בשיבסר נכי חומשא סגיא [בשבעה עשר חסר חומש די]! ומשיבים: היינו דלא דק [זהו שאמרנו שלא דייק] ולחומרא לא דק [דייק], שהוסיף קצת יותר מאמה.

רבנן [חכמי] המקום קיסרי ואמרי לה [ויש אומרים] שדייני המקום קיסרי הם שאמרי [אומרים] שיש לפרש את דברי ר' יוחנן על בסיס שיטת חישוב אחרת; לדעתם עיגולא דנפיק מגו ריבועא — רבעא [העיגול היוצא מתוך הריבוע פחות ממנו בשטחו ברבע]