א משנה סוכה ישנה — בית שמאי פוסלין למצות סוכה ובית הלל מכשירין. ואיזו היא סוכה ישנה, כל שעשאה סתם קודם לחג שלשים יום ולא פירש שהוא עושה אותה לשם מצות סוכה, ומן הסתם אכן לא לצורך החג עשאה אלא לצרכים אחרים. אבל אם עשאה במפורש לשם החג, אפילו אם עשאה מתחלת השנה שעברה — אף לדברי בית שמאי, הריהי כשרה.

ב גמרא שואלים: מאי טעמייהו [מה טעמם] של בית שמאי? ומסבירים: אמר קרא [הכתוב]: "חג הסכות שבעת ימים לה'" (ויקרא כג, לד), ומשם למדים כי סוכה העשויה דווקא לשם חג בעינן [צריכים אנו], וסוכה שלא נעשתה במיוחד לשם קיום מצות החג פסולה.

ושואלים: ובית הלל מה אומרים הם על כתוב זה? אומרים: ההוא מיבעי ליה [אותו כתוב הוצרך לו] לכפי שאמר רב ששת, שאמר רב ששת משום (משמו) של ר' עקיבא: מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה ימים של חג הסוכות לכל שימוש אחר, והרי הם נחשבים כמוקדשים לצורך מצוותם בלבד — תלמוד לומר: "חג הסכות שבעת ימים לה'" (ויקרא כג, לד),

ותניא [ושנויה ברייתא] שיש בה ביאור לדרשה זו; ר' יהודה בן בתירה אומר: כשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסכה, שנאמר: "חג הסכות שבעת ימים לה'", לומר: מה חג (כלומר קרבן חגיגה) לה' — אף סוכה לה'.

ושואלים: ובית שמאי נמי מיבעי ליה להכי [גם כן הרי צריכים לו לפסוק לענין זה]! ומשיבים: אין הכי נמי [כן, כך הוא גם כן] כלומר: באמת משמש פסוק זה לענין עצי סוכה,

אלא מאי טעמייהו [מה טעמם] של בית שמאי — כתיב קרא אחרינא [נאמר כתוב אחר]; "חג הסכת תעשה לך שבעת ימים" (דברים טז, יג), לומר: סוכה העשויה לשם חג בעינן [צריכים אנו].

ושואלים: ובית הלל מה למדים הם מפסוק זה? ההוא מיבעי ליה [אותו פסוק נחוץ לו] ללמד כי עושין סוכה אף בחולו של מועד שאם לא הספיק אדם לעשות סוכה קודם לכן, או שנפלה סוכתו בתוך החג, חוזר ועושה אותה בחול המועד, שבכל שבעת הימים יש מצוה לעשות סוכה, גם אם לא עשאוה טרם החג.

ובית שמאי מהיכן למדים הם דין זה — סבירא להו [סבורים הם] בהלכה זו כר' אליעזר, שאמר: אין עושין סוכה בחולו של מועד ולכן נותר פסוק זה ללמד לענין חובת העשייה בכוונה לשם סוכה.

ובבירור עיקרי השיטות שואלים: ובית הלל לית להו [וכי אין להם, אינם מקבלים], את הקביעה של רב יהודה אמר רב? שאמר רב יהודה אמר רב: עשאה לציצית מן הקוצין, שהם חוטים היוצאים מן האריג לאחר שנשתיירו מחוטים שנקרעו ממנו ונקשרו שוב ובולטים הם בבגד כקוצים, ומן הנימין ראשי החוטים היוצאים מן התפר ומן הגרדין ציציות חוטים שבשיפולי הארג — פסולה. אולם אם נעשו הציציות מן הסיסין, שהם פקעות של חוטים שלא נטוו לצורך זה — כשרה,

וסיפר רב יהודה: כי אמריתה [כאשר אמרתי] הלכה זו בשם רב קמיה [לפני] רבי האחר שמואל, אמר לי: אף מן הסיסין נמי [גם כן] פסולה, דבעינן [שצריכים אנו] שתהא אף טויה של החוטים לשמה. ומתוך שרואים שעל המצוות להיעשות מתוך כוונה לשמן, הכא נמי נבעיא [כאן גם כן נצטרך] סוכה שתהא עשויה לשמה!

ודוחים: שאני התם [שונה שם] בציצית שאמר קרא [הכתוב] בציצית: "גדלים תעשה לך" (דברים כב, יב), והמלה "לך" באה להדגיש ולומר; לך — לשם חובך, שהעשייה מתחילתה צריכה להיות לשמה. ומקשים: הכא נמי [כאן גם כן] הלא נאמר: "חג הסכת תעשה לך" (דברים טז, יג), ואמור אף כאן: לך — לשם חובך!

ומשיבים: "לך" ההוא שנאמר בפסוק מיבעי ליה [נצרך לו] למעוטי [למעט] סוכה גזולה, וכוונת הביטוי "לך" היא: שלך ולא של אחרים. ומקשים: התם נמי מיבעי ליה למעוטי [שם גם כן בציצית צריך "לך" למעט] ציצית גזולה!

ומשיבים: התם כתיב קרא אחרינא [שם בציצית נאמר כתוב אחר]; "ועשו להם ציצית" (במדבר טו, לח), והדגשת המלה "להם" משמעה: משלהם ולא משל אחרים, ולמדים מן המלה "לך" שהציצית צריכה להיעשות לשמה.