סקר
לקראת סיום מס' שבת





 

פירוש שטיינזלץ

התם [שם] בפקק במעשה הסתימה הוא שמבטל את הפקק לחלון ולכן הוא נחשב כחלק מן הבנין, אבל הכא [כאן] שהוא לא מבטל את הסדין לגבי הסוכה, שהרי סוף סוף ינטל מן הסוכה, ואינו נחשב כחלק ממנה — לא, אין הדבר מותר.

א כיון שהוזכרו כאן דרכי הנהגתו של ר' אליעזר, מביאים מעשה נוסף בדומה לזה. תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בר' אליעזר ששבת בגליל העליון, ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה, על שתים עשרה מהן אמר להם: שמעתי תשובה מרבותי ואמר מה ששמע, ועל שמונה עשרה האחרות אמר להם: לא שמעתי. ר' יוסי בר' יהודה אומר: חילוף הדברים היה; על שמונה עשר אמר להם: שמעתי תשובה, ועל שתים עשרה אמר להם: לא שמעתי.

אמרו לו בתמיהה: כל דבריך אינן אלא מפי השמועה! ואינך אומר דבר משל עצמך?! אמר להם: הזקקתוני עכשיו לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי שאני צריך לספר לכם על מידותי והדברים שאני נוהג בהם; מימי לא קדמני אדם בבית המדרש ואני בא תמיד ראשון, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי אלא נשארתי תמיד אחרון, ולא שחתי שיחת חולין, אלא רק בדברים נחוצים או בדברי תורה, ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם. ולכן לפי דרכו לא השיב על אותן שאלות שלא שמע תשובתן מפי רבו. כיון שהזכרנו מידותיו של ר' אליעזר מספרים בשבחם של חכמים אחרים, בדומה לאלה של ר' אליעזר.

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי רבו של ר' אליעזר: מימיו לא שח שיחת חולין, ולא הלך ארבע אמות בלא שעסק בתורה ובלא להניח תפילין על ראשו, ולא קדמו אדם בבית המדרש, ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הרהר בדברי תורה כשהיה מצוי במבואות המטונפות שיש בזיון לתורה כשמהרהר שם בתורה, ולא הניח אדם לבד בבית המדרש ויצא, ולא מצאו אדם יושב ודומם ואינו עושה דבר אלא יושב ושונה, ולא פתח אדם אחר את הדלת לתלמידיו, אלא הוא בעצמו ולא חשש לכבודו, אלא שמח לכבדם בכך, ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם, ולא אמר לתלמידים: הגיע עת לעמוד מבית המדרש, חוץ מערבי פסחים, שיש להזדרז להקריב קרבן פסח או לסדר את הפסח, וכן בערבי יום הכפורים, שמצוה להרבות באכילה ושתיה ביום זה. לפני חשיכה וכן היה ר' אליעזר תלמידו נוהג אחריו.

ועוד מסופר בשבחם של חכמים; תנו רבנן [שנו חכמים]: שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן; שלשים מהם ראויים היו שתשרה עליהן שכינה כמשה רבנו, ושלשים מהן ראויים היו שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, עשרים בינונים, בין זה לזה. גדול שבכולן שבכל התלמידים היה יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן בשנים היה רבן יוחנן בן זכאי.

מסופר: אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, גמרא (דקדוקי המשנה והסברתה) הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, דרשות התורה בדבר קלים וחמורים וגזירות שוות, חשבונות התקופות (של לוח השנה) וגימטריאות וכן דברים שבחכמת הנסתר: ושיחת מלאכי שרת, ושיחת שדים, ושיחת דקלים. משלות כובסין שהם משלים עממיים שאפשר להשתמש בהם להסברת דברי תורה, וכן משלות שועלים, ובכלל: דבר גדול ודבר וקטן.

ומסבירים: דבר גדול — סודות מעשה מרכבה (של הנהגת העולם העליונה), דבר קטן — כגון ההלכות שאחר דורות נוסחו בתוך הויות [בעיות] של אביי ורבא. לקיים מה שנאמר: "להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא" (משלי ח, כא) שהיה רבן יוחנן מלא וגדוש בכל דברי תורה וחכמה. ואם קטן שבכולן כך היתה מדרגתו, גדול שבכולן על אחת כמה וכמה. וכדי להסביר גדולתו מספרים: אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל גדול התלמידים, בשעה שיושב ועוסק בתורה היתה קדושתו רבה כל כך שהיתה אש מלהטת סביבו עד שכל עוף שפורח עליו מיד נשרף.

ב משנה מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו מצוי בתוך הביתבית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. אמרו להם בית הלל לבית שמאי: וכי לא כך היה מעשה; שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את ר' יוחנן בן החורנית, ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, ולא אמרו לו דבר. הרי שאף זקני בית שמאי הסכימו שמותר כן. אמר להם בית שמאי: משם מביאים אתם ראיה?! לא כך היה הדבר, אלא אף הם אמרו לו כולם כאחד: אם כן היית נוהג, לא קיימת מצות סוכה מימיך.

ועוד הלכה אחרת בסוכה: נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה. קטן שאינו צריך עוד לאמו ויכול להיות לבדו — חייב בסוכה. מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן סמוך לסוכות ופיחת (הוריד) שמאי את המעזיבה (כיסוי הטיט שעל הגג) והשאיר שם רק את הקורות וסיכך על גבי המטה בשביל הקטן שנולד.

ב גמרא על ההלכה ששנינו שנשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה, שואלים: מנא הני מילי [מניין דברים אלה]? ומשיבים, דתנו רבנן [ששנו חכמים]: נאמר: "כל האזרח בישראל ישבו בסכת" (ויקרא כג, מב), ו"אזרח" — זה אזרח, ומשמעו: כל אחד מבני ישראל, "האזרח" בהדגשה שהוא האזרח המיוחד, משמעו — גברים בלבד, ואם כן בא להוציא את הנשים. "כל האזרח" לשון "כל" — לרבות את הקטנים היכולים לקיים מצוה זו, באה. ומבררים עתה את דברי הברייתא הזו.

אמר מר [החכם] בברייתא: "האזרח" — להוציא את הנשים. למימרא [האם לומר] כי מובן מכאן שהמלה "אזרח" בלבד בין נשים בין גברי משמע [גברים משמעו]? והתניא [והרי שנינו בברייתא] בענין יום הכיפורים; נאמר: "בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם" (ויקרא טז, כט), ושנינו: "האזרח" — לרבות את הנשים האזרחיות, כלומר: כל בנות ישראל, שאף הן חייבות בעינוי. ומשם משמע להיפך, שהצורה "האזרח" (בתוספת "ה") לריבוי ולהוספה היא באה, אלמא [מכאן] שהמלה "אזרח" בלבד ללא תוספת שהיא — גברי משמע [גברים בלבד משמעו]! אמר רבה: עיקרם של הדברים הלכתא נינהו [הלכות למשה מסיני הן] ואסמכינהו רבנן אקראי [והסמיכון חכמים על הכתובים] לזכרון בלבד, ולכן אין לתמוה שהמדרשים חלוקים זה על זה.

ושואלים: הי קרא והי הלכתא [איפה הוא הכתוב ואיפה היא ההלכה]? כלומר: באיזה ענין אומרים אנו שהסבר זה נלמד מן הכתוב ממש, והיכן אומרים אנו שאין זה אלא הלכה הנסמכת על הכתוב? ותו [ועוד]: קרא [כתוב] למה לי והלכתא [והלכה] למה לי, כלומר: לשם מה יש להביא את שניהם כדי ללמדני הלכות אלה? הא [הרי] סוכה מצות עשה שהזמן גרמא היא, ולפי הכלל המקובל כי כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, אם כן אין צורך עוד בלימוד מיוחד כדי לפטור את הנשים ממצות סוכה.

וכן בחיובן בצום יום הכפורים אין צורך לדרשה זו, כי מדברי רב יהודה אמר רב נפקא [יוצא הדבר], שנשים חייבות. שאמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: אמר קרא [הכתוב]: "איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ואשמה הנפש ההיא" (במדבר ה, ו) —

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר