הא [זה] ששנינו כי נקלף פסול, זהו דווקא שנקלף בכולה, ואילו הא [זה] שאמר רבא כי כשנקלף כשר, זהו במקצתה, אם נקלף כשר.

א שנינו במשנה דין אתרוג שנסדק או ניקב. תני [שנה] עולא בר חנינא: אם ניקב נקב מפולש מקצה לקצה — נקב כזה פסול במשהו, ואם ניקב נקב שאינו מפולש — הרי זה פסול רק כשגודלו כשל איסר (מטבע).

בעי [שאל] רבא: נולדו באתרוג סימני טריפה מהו? כי כפי שנראה יש דמיון בין ההלכות שנאמרו באתרוג לבין כמה מדיני טריפה בעופות ובהמות, והבעיה היא האם קשר זה קיים גם בדינים שלא נאמרו במפורש באתרוג ונאמרו בטריפה. ושואלים: מאי קמיבעיא ליה [מה נשאלה נסתפקה לו]? אי [אם] לענין אתרוג שנקלף שיש דין טריפה כזו בבהמה — הלא תנינא [שנינו] כבר, אי [אם] הכוונה היא לפסול נסדק, שקיים בבהמה סוג טריפה כזה וכגון שנסדקה גרוגרתה — הלא תנינא [שנינו]. אי [אם] הכוונה היא לפסול ניקב ושכגון זה קיים בבהמה שניקב מוחה — הלא תנינא [שנינו], ואם כן במה נסתפק לו?

ומשיבים: כי קא מיבעיא ליה [כאשר נסתפק לו] היה זה בהלכה שאמר עולא בשם ר' יוחנן: ריאה שנשפכה כקיתון, כלומר: שפנים הריאה נימוח כולו עד שנעשה נוזלי — אין זו טריפה, והבהמה כשרה. ואמר רבא: והוא דקיימא סימפונהא [שעדיין קיימים הסימפונות] צינורות הנשימה בתוך הריאה. ונדייק: הא לא קיימי סימפונהא [הרי אם לא קיימים הסימפונות] — הרי זו טריפה. והשאלה היתה איפוא: הכא [כאן] באתרוג אם נימוח חללו הפנימי, מאי [מה הדין]? דלמא התם [שמא שם] הוא דלא שליט בה אוירא [שאין האויר שולט בו], שסגור מכל צד, ולכן הדר בריא [חוזר ומבריא] אבל הכא [כאן] באתרוג דשליט [ששולט] בה אוירא [אויר], סרוחי מסרחת [הרי היא מסרחת] מחמת זה ומתקלקלת כולה, או דלמא [שמא] לא שנא [אינו שונה]?

ומתרצים, תא שמע: [בוא ושמע] פתרון לשאלה, ממה ששנינו: אתרוג תפוח שהתנפח או סרוח, או כבוש בחומץ או בחרדל, או שלוק [מבושל], אתרוג כושי (שחור), אתרוג לבן, אתרוג מנומר — פסול. אתרוג שצורתו ככדור — פסול, ויש אומרים: אף התיום (שני אתרוגים הדבוקים יחד). אתרוג הבוסר — ר' עקיבא פוסל וחכמים מכשירין. גדלו את האתרוג בתוך דפוס ועשאו על ידי הדפוס כמין בריה אחרת שאין לו עוד צורת אתרוג — הרי זה פסול,

קתני מיהת [שנינו על כל פנים] ענין אתרוג התפוח וכן הסרוח, מאי לאו [האם לא] נפרש: תפוח פירושו שנרקב מבחוץ, וסרוח פירושו שנרקב מבפנים! ודוחים: לא, אידי ואידי [כאן וכאן] בשנרקב מבחוץ, ולא קשיא [ואין זה קשה] שנראה שחוזר על אותו דין במילים שונות, כי הא דתפח אף על גב דלא סרח [זה שהתנפח אף על פי שאינו מסריח] והוא ה"תפוח", הא דסרח אף על גב דלא תפח [וזה שהסריח אף על פי שלא התנפח] והוא הקרוי "סרוח".

ב אמר מר [החכם] בברייתא שהבאנו: אתרוג כושי — פסול. ושואלים, והתניא [והרי שנינו בברייתא] אחרת: אתרוג כושי — כשר, דומה לכושי — פסול! אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין [כאשר שנינו גם כן במשנתנו] שפסול, לא בכושי שנינו כן, כי אם בדומה לכושי תנן [שנינו שם]. רבא אמר: לא קשיא [אין זה קשה]; הא לן והא להו [זה לנו וזה להם]. כלומר אנו בני בבל שקרובים אנחנו לארץ כוש ורוב אתרוגינו כהים, אין אתרוג כזה נחשב איפוא כשינוי וכשר. אבל בני ארץ ישראל הרחוקים מארץ כוש ואתרוגיהם בהירים, אתרוג כזה נחשב במקומם כשינוי ולכן הוא פסול.

עוד שנינו בברייתא זו: אתרוג הבוסר — ר' עקיבא פוסל וחכמים מכשירין. אמר רבה: ר' עקיבא ור' שמעון אמרו דבר אחד, שיש להם שיטה אחת. ומפרטים: ר' עקיבא — הא דאמרן [זו שאמרנו] לענין אתרוג שכל עוד לא נגמר בישולו, אינו נחשב עדיין כפרי ופסול. ר' שמעון מאי היא [מה הוא] הדבר שאמר? דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר' שמעון פוטר את האתרוגים בקוטנן מלהפריש מהם מעשר. הרי שאף לשיטתו אתרוג שלא נגמר אינו נחשב כפרי.

אמר ליה [לו] אביי לרבא: דלמא [שמא] לא היא ואין זו אותה שיטה, כי עד כאן לא שמענו קאמר [שאמר] ר' עקיבא הכא [כאן] ופסל אתרוג הבוסר, אלא משום דבעינן [שצריכים אנו] שיהיה הדר וליכא [ואין בו] מפני קטנותו או צבעו, אבל התם [שם] יתכן שכרבנן סבירא ליה [כדעת חכמים סבור הוא], שאפילו אתרוג בוסר חייב במעשרות.

ולהיפך, אי נמי [או גם כן] אפשר לומר, כי עד כאן לא שמענו קאמר [שאמר] ר' שמעון התם [שם] כי אתרוג הבוסר פטור ממעשרות, אלא משום דכתיב [שנאמר]: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה" (דברים יד, כב), ולמד מכאן שחובת מעשר היא רק בתבואה בשלה כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה, ופרי בוסר שאינו ראוי לזריעה — אינו חייב במעשר. אבל הכא [כאן] בהכשר אתרוג למצוה שלא נתמעט אתרוג הבוסר בלשון הכתוב, יתכן שכרבנן סבירא ליה [כדעת חכמים סבור הוא] ומתיר אפילו באתרוג הבוסר.