וכי לייבשן הוא צריך שמניחים אותם על הגג? אלא אימא [אמור] וכך תגרוס: על גב האיצטבא, מתחת לגג ובמקום המיועד לכך. אמר רחבא אמר רב יהודה: הר הבית סטיו כפול היה שדרת עמודים כפולה היתה, סטיו לפנים מסטיו שדרה לפנים משדרה והיה מקום להניח שם הלולבים.

א משנה מצות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא "מוצא", והיו יורדין לשם ומלקטין משם מורביות (ענפים) של ערבה, ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן היו כפופין על גבי המזבח, ובאותה שעה תקעו והריעו ותקעו בשופרות. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים: "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא" (תהלים קיח, כה). ר' יהודה אומר: אומרים היו: "אני והו (אחד משמות ה') הושיעה נא". ואותו היום בשביעי של סוכות (הושענא רבה) היו מקיפין את המזבח שבע פעמים. בשעת פטירתן (פרידתן ויציאתן) משם מה היו אומרים: יופי לך מזבח, יופי לך מזבח! ר' אלעזר אומר כך היו אומרים: ליה לה' ולך מזבח, ליה לה' ולך מזבח.

ומעירים: כמעשהו בחול כך היה מעשהו בשבת לענין זקיפה, אלא שהיו מלקטין אותן את הענפים מערב שבת ומניחין אותן בגיגיות של זהב, כדי שלא יכמושו (יתייבשו). ר' יוחנן בן ברוקה אומר: מנהג מיוחד היה ביום זה, חריות (ענפים) של דקל היו מביאין לבית המקדש וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח, ואותו היום שביעי של סוכות נקרא יום חבוט חריות. מיד לאחר שקיימו מצוות נטילת לולב ביום האחרון של חג הסוכות היו הגדולים הולכין למקום התינוקות ושומטין את לולביהן מתוך ידיהם ואוכלין את אתרוגיהן של הקטנים, כביטוי לחדוה יתירה.

ב גמרא תנא [שנה החכם]: "מוצא" שאמרו במשנה — מקום קלניא [מושבת חיילים רומאים] הוה [היה] ושואלים: ותנא דידן מאי טעמא קרי ליה [והתנא שלנו מה טעם קרא לו] "מוצא"? ומשיבים: איידי דמיפק מכרגא דמלכא קרי ליה [כיון שהוא פטור ומוצא ממסי המלך היו קוראים לו] "מוצא".

ג שנינו במשנה שלאחר שהיו מלקטים ענפי ערבה, היו באין וזוקפין אותן בצידי המזבח. תנא [שנה החכם]: רבות היו, והיו ארוכות וגבוהות אחד עשר אמה, כדי שיהו גוחות (נשענות ונכפפות) על המזבח אמה.

אמר מרימר משום מר זוטרא: שמע מינה [למד מכאן] כי על היסוד של המזבח מנח להו [היה מניח אותם] ולא בקרקע, דאי סלקא דעתך אארעא מנח להו [שאם עולה על דעתך לומר שעל קרקע העזרה מניח אותם], מכדי [הרי] שנינו לגבי מבנה המזבח: עלה אמה בגובה וכנס אמה ברוחב — זהו יסוד המזבח. שוב עלה חמש אמות בגובה וכנס אמה — זהו הסובב. עלה שלש אמות נוספות — זהו מקום הקרנות. נמצא אם כן, שגובהו הכולל של המזבח תשע אמות, ואם כן, שתהיינה הערבות הללו גוחות (נשענות ונכפפות) על גבי המזבח היכי משכחת לה [היאך יכול אתה למצוא אותה] ובודאי מתוך שהיו הערבות צריכות לעמוד מעט באלכסון מפני הכניסות של היסוד והסובב כלפי פנים, ואם כן אין גובהן מספיק שתהיינה עוד נכפפות מלמעלה ונשענות על גבי המזבח! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] כי על היסוד מנח להו [היה מניח אותם] ובכך היתה נוספת לגובהם אמה זו של היסוד. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן].

אמר ר' אבהו: מאי קראה [מה הכתוב] המרמז על כך; שנאמר: "אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח" (תהלים קיח, כז), לומר שבאילנות ("עבותים") היו מקיפים ("אוסרים") אף את קרנות המזבח, ודבר זה אינו שייך אלא באופן האמור. ועוד אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר: כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו — מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: