ושואלים: ורבנן [וחכמים] שאינם סבורים ששנת היובל מתקדשת מתחילתה ולכן אינם צריכים ללמוד מ"היא" לסופה, כיצד מבינים הם כתוב זה? הם מפרשים: שנת חמשים אתה מונה, ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת. ומה בא דבר זה ללמדנו — לאפוקי [להוציא] מדברי ר' יהודה, שאמר: שנת חמשים עולה לכאן ולכאן, שלשיטתו שנת היובל נמנית גם כשנה ראשונה של השמיטה הבאה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] בברייתא זו שלא כדבריו, שחכמים אומרים ששנת היובל היא סיום של מחזור אחד, והשנה שלאחר היובל היא תחילת מנין חדש של השמיטות.

א אגב מה שנאמר קודם שואלים: וכלל זה שמוסיפין מחול על קדש מנלן [מניין לנו]?

דתניא [שכן שנינו בברייתא] : נאמר "בחריש ובקציר תשבת" (שמות לד, כא), ר' עקיבא אומר: אינו צריך לומר וללמד על חריש וקציר של שביעית עצמה, שהרי כבר נאמר "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע" (ויקרא כה, ד), אלא "בחריש ובקציר תשבות" בא ללמדנו על חריש של ערב שביעית הנכנס ומועיל לצמיחה של השביעית, וקציר של שביעית שגדל באותה שנה, היוצא למוצאי שביעית שאף בו נוהגים קדושת שביעית, הרי שמוסיפים על קדושת שנת השמיטה מלפניה ומלאחריה.

ר' ישמעאל אומר: הכתוב "בחריש ובקציר תשבות" משמעו: מה חריש שהוא תמיד רשות, שאין חריש של מצוה — אף קציר שנאסר בשמיטה הוא דווקא קציר של רשות, יצא קציר העומר שהוא קציר מצוה, ואינו נכלל באיסור התורה ומותר איפוא לקצור את העומר אף בשנת השמיטה.

ושואלים: אם כן, ור' ישמעאל כלל זה שמוסיפין מחול על קדש מנא ליה [מניין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו, נלמד לו] כלל זה מדתניא [ממה ששנויה ברייתא], נאמר בענין יום הכיפורים: "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחודש בערב "(ויקרא כג, לב), יכול בתשעה ממש יתחיל להתענות? תלמוד לומר: "בערב", אי [אם] בערב יכול משתחשך, כלומר, ממש רק מן הלילה, שהוא מתחילת היום העשירי? תלמוד לומר: "בתשעה" הא [הרי] כיצד מתיישבים הכתובים? מתחיל ומתענה זמן קצר מבעוד יום בסופו של תשיעי — מלמד כתוב זה שמוסיפין מחול על קדש.

אין לי אלא שעושים תוספת כזו בכניסתו של יום הכיפורים, ביציאתו מנין שמוסיפים? תלמוד לומר: "מערב עד ערב תשבתו שבתכם" (ויקרא כג, לב) ללמדנו שכשם שמוסיפים בכניסה — כך מוסיפים ביציאה.

אין לי אלא יום הכפורים, שמפורשת בו תוספת זו, שבתות מנין שאף בהן מוסיפים — תלמוד לומר: "תשבתו" ימי שבת אחרים. ימים טובים מנין שאף הם בכלל הוספה? תלמוד לומר: "שבתכם" ללמד: כל יום שיש בו מצות שביתה יש להוסיף על הקודש. הא כיצד? כל מקום שיש בו מצות שבות — מוסיפין מחול על קדש.

ושואלים: ור' עקיבא, האי [זה] הכתוב "ועניתם את נפשתיכם בתשעה" מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו], שהרי את ההלכה על תוספת לקודש לומד הוא ממקור אחר! ומשיבים: מבעי ליה [צריך הוא אותו] לכדתני [לכפי ששנה] חייא בר רב מדפתי שהביא ברייתא זו. דתני חייא בר רב מדפתי, נאמר: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה" וכי בתשעה מתענין? והלא בעשירי מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי כראוי מעלה עליו (מחשיב לו) הכתוב את האכילה הזו, שהיא הכנה לצום,