ומקשים: אם היה זה בזמן שבית המקדש היה קיים ותיפוק ליה [ויצא לו] דין זה שהוא יום שמחה מטעם אחר כי דהוה ליה [הרי הוא] יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם, והרי אמרנו שבזמן בית המקדש עשו את ימי הצום לימי שמחה! אמר רב: לא נצרכה תקנה זו של שמחה בשלישי בתשרי אלא לאסור את יום שלפניו. כי ימי השמחה הקבועים לחגים במגילת תענית לא רק הם עצמם אסורים בתענית אלא גם היום שלפניהם ושלאחריהם, ודין זה לא היה קיים קודם, גם כאשר בטל צום גדליה.

ומקשים: שלפניו נמי [גם כן], תיפוק ליה [תצא לו] הלכה זו ממקום אחר דהוה ליה [שהרי הוא] יום שלאחר ראש חדש, ואמרנו שיום אחד לפני כל חג ואחרי כל חג אין מתענים בו! ודוחים: ראש חדש דאורייתא [מן התורה] הוא ודאורייתא לא בעי [וחגים מן התורה אינם צריכים] חיזוק ולכן לא קבעו בהם תקנה שגם בימים שלפניהם ולאחריהם אסור יהיה להתענות.

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: הימים האלה הכתובין במגילת תענית אסורין בתענית, בין לפניהם בין לאחריהן. ואילו שבתות וימים טובים — הם עצמם אסורים בתענית, לפניהן ולאחריהן מותרין. מה הפרש בין זה לזה? הללו, שבתות וימים טובים, חיובם הוא מדברי תורה, ואין דברי תורה צריכין חיזוק ולכן גם אם יהיה יום צום לפניהם או אחריהם — יום החג עצמו לא ייבטל, ואילו הללו דברי סופרים, ודברי סופרים צריכין חיזוק.

ומקשים שוב: ותיפוק ליה [ושתצא לו] הלכה זו לגבי איסור תענית בשני בתשרי משום דהוה ליה [שהרי הוא] יום שלפני יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם, וכיון שנקבע יום זה ליום שמחה, הרי גם ביום שלפניו אסור להתענות! אמר רב אשי: צום גדליה בן אחיקם דברי קבלה (דבר האמור בדברי הנביאים) הוא, ודברי קבלה כדברי תורה דמו [נחשבים] לענין זה, שאף הם אינם צריכים חיזוק.

ועוד מתיב [מקשה] רב טובי בר מתנה, על ההנחה שבטלה מגילת תענית, שבמגילה זו נאמר: בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מאורייתא [בעשרים ושמונה בו באדר באה בשורה טובה ליהודים שלא יסורו מן התורה] ומסופר הענין במגילת תענית: שגזרה מלכות הרשעה גזרה שלא יעסקו בתורה, ושלא ימולו את בניהם, ושיחללו שבתות. מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא [גבירה] אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה וסביר להניח כי תדע כיצד לבטל גזירה זו.

אמרה להם כעצה: בואו והפגינו (צעקו) בלילה ואז ישמעו השרים את דבריכם, ויבטלו את הגזירה. הלכו והפגינו בלילה, אמרו: אי (אוי) שמים! לא אחיכם אנחנו, ולא בני אב אחד אנחנו, ולא בני אם אחת אנחנו היהודים כמותכם? מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות קשות? וביטלום לגזירות אלה. ואותו היום שביטלום עשאוהו חכמים יום טוב. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי בטלה מגילת תענית, אם כן תמוה: קמייתא בטול [את התקנות הראשונות ביטלו], אחרנייתא [האחרונות] מוסיפין?!

וכי תימא הכא נמי [ואם תאמר כאן גם כן] מדובר בזמן שבית המקדש קיים — והא [והרי] יהודה בן שמוע תלמידו של ר' מאיר, ור' מאיר בתר הכי [אחר כך] אחר זמן החורבן הוה [היה]! וראיה שהוא מאוחר, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: כלי זכוכית שנטמאו ואחר כך ניקבו כדי לטהרן מטומאתן והטיף לתוכן אבר (עופרת) כדי לחבר את השברים — נחלקו בכך אם עתה נחשב כלי זה לכלי מתכת שדינו הוא שמשנסתם הנקב שבו, הריהו חוזר לטומאתו הראשונה אף על פי שלא נגע בטומאה בשנית, או שמא עדיין הוא בכלל כלי זכוכית שמשניקבו שוב אינם חוזרים לטומאתם הראשונה לעולם. אמר רבן שמעון בן גמליאל: יהודה בן שמוע מטמא משום (בשם) ר' מאיר,