מקצתן נעשו עדים ויעידו בפני האחרים ומקצתן נעשו דיינין לדון באותו דין, אלו דברי ר' טרפון, ר' עקיבא אומר: כולן נעשין עדים, ואין עד נעשה דיין. ולכאורה, מה שנאמר במשנתנו נוגד את דברי ר' עקיבא!

ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שמשנתנו היא כשיטת ר' עקיבא, אולם יש לחלק ולומר, שעד כאן לא שמענו קאמר [שאמר] ר' עקיבא התם [שם] אלא בדיני נפשות, דרחמנא אמר [שהתורה אמרה]: "ושפטו העדה" "והצילו העדה" (במדבר לה, כד-כה) שאחת מחובות בית דין היא להפוך בזכותו של הנאשם, וכיון דחזיוהו דקטל נפשא לא מצו חזו ליה זכותא [וכיון שראו אותו בעיניהם שהרג נפש שוב אינם יכולים לראות לו זכות], אבל הכא [כאן] בראיית מולד הירח, שאין חובה להגיע להחלטה באופן זה או אחר — בזה אפילו ר' עקיבא מודה, שמי שהיה עד בדבר רשאי להיות דיין.

א משנה מעתה דנים במצות היום של תקיעת שופר. כל השופרות כשרים לתקיעה חוץ מקרן של פרה מפני שהוא קרן ואינו קרוי שופר. אמר ר' יוסי: והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר: "במשך בקרן היובל" (יהושע ו, ה), ו"יובל" זה הוא איל, וקרנו ודאי קרויה שופר.

ב גמרא ושואלים: הלא שפיר קאמר [יפה אמר] ר' יוסי ולכאורה הוכחה ניצחת היא! ומסבירים: ורבנן [וחכמים] החולקים עליו, אומרים: אכן, כל השופרות אקרו [נקראו] שופר ואקרו [ונקראו] גם כן קרן, אולם זה של פרה — קרן אקרי [נקרא], שופר לא אקרי [נקרא], דכתיב [שנאמר]: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו" (דברים לג, יז), ומשמעו: שקרני אותו שור האמור, הם קרני ראם. הרי שקרויים הם קרן.

ור' יוסי אמר לך [היה יכול לומר לך]: קרני הפרה נמי אקרי [גם כן נקראו] שופר, דכתיב [שנאמר]: "ותטב לה' משור פר" (תהלים סט, לב) והפסוק בצורתו תמוה: אם הוא שור למה נקרא פר, שהרי גיל הפר גדול מזה של השור! ואם פר — למה שור, ולכאורה יש כאן סתירה. אלא מאי [מה פירוש] "שור פר" — יש לקרוא אותו כאילו היה כתוב "משופר" ולפי זה אף קרני שור ופר נקראות שופר.

ורבנן [וחכמים] כיצד מבינים הם את הקושי שבפסוק זה? לדעתם יש לפרשו כדרב מתנה. שאמר רב מתנה: מאי [מה פירוש] "שור פר" — שהוא גדול כפר, שאף ששור הוא צעיר יותר, מכל מקום זה היה שור הגדול כפר.

עולא אמר: היינו טעמא דרבנן [זהו טעמם של חכמים], כדברי רב חסדא. שאמר רב חסדא: מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים אל תוך קודש הקדשים לעבוד עבודה — לפי שאין קטיגור נעשה סניגור. שכיון שחטאו בני ישראל בעגל הזהב אין נכנסים לפני ולפנים בדבר שיש בו כדי להזכיר עוון זה.

ושואלים: ולא? האין משתמשים כלל בקודש בפר? והא איכא [והרי יש] את דם הפר שמכניסים לקודש הקדשים כדי להזות ממנו! ומשיבים: הואיל ואשתני [ונשתנה] הדבר ואינו הפר עצמו אלא דמו בלבד — אשתני [הרי השתנה] ושוב אינו מעכב.

ומקשים עוד: והא איכא [והרי יש] את הארון ואת הכפורת ואת הכרוב שגם הם מצופים זהב, ואם גנאי הוא בדבר — מדוע הם בפנים? ומשיבים: הכוונה היתה חוטא בל יקריב קאמרינן [אומרים אנו], והחוטא הבא לבקש כפרה ראוי לו שלא להכנס בחפצי זהב המזכירים עוון.

ומקשים: והא איכא [והרי יש] כף ומחתה שמכניסים אותן לקודש קדשים להקריב קטורת והן עשויות זהב! ומשיבים: חוטא בל יתנאה בתכשיט זהב קא אמרינן [אומרים אנו].

ומקשים עוד: והא איכא [והרי יש] בגדי זהב שלובש הכהן מבחוץ שלא בקודש הקדשים ומדוע אין אומרים שאל יתנאה החוטא? ומשיבים: מבפנים קא אמרינן [אומרים אנו], אבל מבחוץ — אין להקפיד בכך. ומקשים: אם כן, שופר נמי [גם כן] מבחוץ הוא, שהרי אין מכניסים אותו בקודש הקדשים! ומשיבים: כיון שלזכרון הוא עשוי להיות לפני ה' — הרי כבפנים דמי [נחשב]. על עצם הטעם הזה מקשים: וכי זה הוא טעמם של חכמים?

והא תנא [והרי שנה התנא]: "מפני שהוא קרן" קאמר [אמר] וזהו טעמו של דבר! ומשיבים: חדא [טעם אחד] ועוד טעם נוסף קאמר [אמר] והזכיר רק אחד מהם במשנה, וכך משמעות הדברים: חדא [טעם אחד] שאין קטיגור נעשה סניגור, ועוד טעם נוסף — מפני שהוא קרן ואיננו נקרא שופר.

ושואלים: ור' יוסי מה אומר ומשיב הוא לטענות אלה? ומסבירים: אמר לך [יכול היה לומר לך]: דקא אמרת [זה שאמרת] אין קטיגור נעשה סניגור אמת הוא, אבל הני מילי [דברים אלה אמורים] מבפנים, והאי [וזה] השופר מבחוץ הוא. ודקא אמרת [וזה שאמרת] מפני שהוא קרן — כל השופרות נמי אקרו [גם כן נקראו] קרן.

אביי אמר: היינו טעמייהו דרבנן [זהו טעמם של חכמים]: שופר אמר רחמנא [אמרה התורה] ולא שנים ושלשה שופרות יחד, והא [וזו] הקרן של הפרה, כיון דקאי גילדי גילדי [שהיא עשויה שכבות שכבות] — מיתחזי [הריהו נראה] כשנים ושלשה שופרות.

ומקשים: והא [והרי] תנא זה, מפני שהוא קרן קאמר [אמר], משמע שזה הוא הנימוק! ודוחים: חדא [נימוק אחד] ועוד נימוק נוסף קאמר [אמר]; חדא [נימוק אחד יסודי] ששופר אחד אמר רחמנא [אמרה התורה] ולא שנים ושלשה שופרות, ועוד נימוק נוסף — מפני שהוא קרן.

ור' יוסי אמר לך [היה יכול לומר לך]: דקאמרת [זה שאמרת] שופר אחד אמר רחמנא [אמרה התורה] ולא שנים ושלשה שופרות — אין זו קושיה, כיון דמחברי אהדדי [כיון שהם מחוברים זה בזה], ממילא חד [שופר אחד] הוא, ודקאמרת [וזה שאמרת] מפני שהוא קרן — כל השופרות נמי [גם כן] אקרו [נקראו] קרן.

א מתוך דברי ר' יוסי במשנה מוכח שקרן איל קרויה קרן, וזאת מן האמור בקרן היובל. ושואלים: מאי משמע דהאי יובלא לישנא דדכרא [מהיכן נשמע שיובל זה לשון איל] הוא? ומשיבים: דתניא [שכן שנינו בברייתא], אמר ר' עקיבא: כשהלכתי לערביא (למדינת ערב), שמעתי שהיו קורין (קוראים) לדכרא [לאיל] "יובלא", ואם כן ידועה משמעות "יובל" מההשוואה ללשון קרובה.

אגב מאמר זה מביאים דברים דומים, ואמר ר' עקיבא: כשהלכתי לגליא שמעתי שהיו קורין לנדה "גלמודה", ועל ידי כך נתבארה מלה זו בכתובים, ויש לפרשה ברמז — מאי [מה] עניינו של גלמודה — גמולה (מופרשת) דא [מופרשת זו] מבעלה. שהרי הנידה אסורה לבעלה אף במגע. ואמר ר' עקיבא: כשהלכתי לאפריקי היו קורין למעה של כסף קשיטה. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה]? ומשיבים: לפרושי [לפרש] את הכתוב "במאה קשיטה" (בראשית לג, יט) דאורייתא [שבתורה], שפירושו מאה דנקי [מאה מעות].

כיוצא בו אמר רבי: כשהלכתי לכרכי הים, היו קורין שם למכירה "כירה". ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה]? ומשיבים: לפרושי [לפרש] על ידי כך את הכתוב "אשר כריתי לי" (בראשית נ, ה), שפירושו איפוא: קניתי.

אמר ר' שמעון בן לקיש: כשהלכתי לתחום קן נשרייא היו קורין שם לכלה "נינפי", ולתרנגול "שכוי". ומסבירים מה נלמד מכך: לכלה נינפי — מאי קרא [מה הכתוב] שמשתמש בלשון דומה — שנאמר: "יפה נוף משוש כל הארץ" (תהלים מח, ג), ופירושו איפוא: יפה כמו כלה. ולתרנגול "שכוי" — אמר רב יהודה אמר רב, ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שאמר זאת ר' יהושע בן לוי: מאי קרא [מהו הפסוק] השייך לזה — "מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה" (איוב לח, לו), ויש לפרשו: "מי שת בטחות חכמה" — אלו כליות שהם חבויות ("טוחות") בגופו של אדם, "או מי נתן לשכוי בינה" זה תרנגול היודע לקרוא בשעות קבועות בלילה.

ואגב הדברים בבירור מובנן של מילים זרות במקומות שונים, מסופר: לוי איקלע לההוא אתרא [הזדמן למקום אחד], אתא גברא לקמיה [בא אדם לפניו] להתלונן על מה שנעשה לו, אמר ליה [לו] אותו אדם: