סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

פירוש שטיינזלץ

ורבא דמצלי אצלויי [שהיו נוטים קצת על צידיהם] ולא היו נופלים על פניהם ממש, כפי שאמרנו שאין אדם חשוב נופל על פניו.

א שנינו במשנה: ביום טוב קוראים חמשה בתורה, ביום הכפוריםששה, ואין פוחתים ממספר קרואים זה, אבל מוסיפים עליהם כרצונם. ושואלים: מתניתין מני [משנתנו כשיטת מי היא]? שהרי אינה לא כשיטת ר' ישמעאל ולא כשיטת ר' עקיבא. דתניא כן שנינו בברייתא]: ביום טוב — חמשה, וביום הכפורים — ששה, ובשבת — שבעה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן, אלו דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אומר: ביום טוב — חמשה, וביום הכפורים — שבעה, ובשבת — ששה, אין פוחתים מהם אבל מוסיפין עליהן.

ומעתה נברר מני שיטת מי היא] משנתנו? אי [אם] תאמר שהיא כשיטת ר' ישמעאל — אם כן קשיא [קשה] מענין תוספת, שהרי במשנתנו אמרו שמותר להוסיף על מנין הקרואים! אי [אם] כשיטת ר' עקיבא קשיא [קשה] מההבדל בין שיטתו לשיטת המשנה לגבי הימים שבהם קוראים ששה ושבעה!

אמר רבא: משנתנו כשיטת התנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל היא. דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: ביום טוב קוראים חמשה, ביום הכפוריםששה, בשבתשבעה, אין פוחתים מהם אבל מוסיפים עליהם, אלו דברי ר' ישמעאל.

ומעירים: אם כן קשיא [קשה] משיטת ר' ישמעאל כאן במשנתנו, על שיטת ר' ישמעאל עצמו כפי שהיא מובאת בברייתא? ומשיבים: תרי תנאי אליבא [שני תנאים הם, ושניהם לשיטת] ר' ישמעאל.

ושואלים: מאן תנא להא דתניא [מי שנה את זו ששנינו בברייתא]: ביום טוב מאחרין לבוא לבית הכנסת, לפי שמכינים לסעודה, וממהרין לצאת לסעוד סעודת החג, ביום הכפורים ממהרין לבוא, ומאחרין לצאת, ובשבת ממהרין לבוא, שהרי הכל כבר מוכן, וממהרין לצאת לסעוד סעודת שבת. לימא [האם לומר] כי זה כשיטת ר' עקיבא, דאית ליה גברא יתירא [שיש לו אדם יתר ביום הכיפורים] ולכן ביום זה התפילה ארוכה יותר? ודוחים: אין מכאן הוכחה, אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת ר' ישמעאל, ומה שמאריכים בבית הכנסת ביום הכיפורים — משום דנפיש סידורא דיומא [שמרובה סדר היום], שהרי התפילות והוידויים מרובים בו, ולכן מתארכת בו התפילה.

ב לענין מספרי הקרואים שואלים: הני [אותם] שלשה חמשה ושבעה קרואים כנגד מי קבעו אותם? פליגי [חלוקים] בה ר' יצחק בר נחמני וחד דעמיה [ואחד שהיה עמו], ומנו [ומי הוא]ר' שמעון בן פזי. ואמרי לה [ויש אומרים] שגרסו את הדבר להיפך: שר' שמעון בן פזי וחד דעמיה [ואחד שהיה עמו] ומנו [ומי הוא] זה ר' יצחק בר נחמני, ואמרי לה [ויש אומרים] שהיה זה ר' שמואל בר נחמני. חד [אחד מהם] אמר שהוא כנגד ברכת כהנים, שבשלושת פסוקי ברכת כהנים יש לפי הסדר שלוש חמש ושבע מילים. וחד [ואחד מהם] אמר: כנגד שלשה שומרי הסף (מלכים ב' כה, יח), חמשה מרואי פני המלך (מלכים ב' כה, יט) ושבעה רואי פני המלך (אסתר א, יד).

וכיוצא בו תני [שנה] רב יוסף בברייתא: שלשה חמשה ושבעה קרואים, כנגד מי — שלשה שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך. כאשר שנה רב יוסף דבר זה, אמר ליה [לו] אביי: עד האידנא [עכשיו] מאי טעמא [מה טעם] לא פריש לן מר [פירש לנו אדוני] דבר זה? אמר ליה [לו]: לא הוה ידענא [ידעתי] דצריכתו ליה [שאתם נזקקים לו, לדבר זה], שהרי הדבר נוגע בענין המתחדש תמיד, ומי בעיתו מינאי מילתא [וכי שאלתם ממני דבר] ולא אמרי לכו [אמרתי לכם]?!

אמר ליה [לו] יעקב מינאה [המין] לרב יהודה: הני [אותם] ששה קרואים של יום הכפורים, כנגד מי הם? אמר ליה [לו]: כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא וששה משמאלו, שנאמר: "ויעמד עזרא הספר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ויעמד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשם וחשבדנה זכריה משלם" (נחמיה ח, ד), ותוהים:

הני [אלה] שמשמאלו הרי שבעה הוו [הם] ולא שישה! ומשיבים: היינו [זהו] זכריה היינו [זהו] משלם, כלומר אין אלה שני אנשים שונים, אלא כינוי לאותו אדם עצמו, ואמאי [ומדוע] קראו משלם — דמישלם בעובדיה [שמושלם היה במעשיו].

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: הכל עולין (נחשבים) למנין שבעה קרואים ואפילו קטן, ואפילו אשה. אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה, מפני כבוד צבור.

איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים שאלה זו: המפטיר, מהו שיעלה ויחשב למנין שבעה קרואים? נחלקו בכך רב הונא ורב ירמיה בר אבא, חד [אחד מהם] אמר: עולה, וחד [ואחד מהם] אמר: אינו עולה. מאן דאמר [מי שאומר] שהוא עולה למנין שבעה קרואים — דהא קרי [שהרי הוא קורא] גם בתורה עצמה,

ומאן דאמר [ומי שאומר] שאינו עולה — סבור כדברי עולא, שאמר עולא: מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה, למרות שהוא עולה כדי לקרוא בנביא — מפני כבוד תורה, שלא יאמרו שכבוד הנביא וכבוד התורה שוים ועולה לבימה רק מפני כבוד הנביא, וכיון שקריאתו רק משום כבוד תורה הוא — למנינא לא סליק [למנין הקרואים אינו עולה].

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים של דברי נבואה שהם כנגד שבעה שקראו בתורה שהרי אותם שבעה שקראו בתורה קראו גם הם לכל הפחות עשרים ואחד פסוקים, שלושה לכל אחד. ואם איתא [יש] אם אמנם המפטיר אינו ממנין שבעת הקרואים ונוסף הוא עליהם, הרי עשרים וארבעה הויין [הם] ולא עשרים ואחד! שהרי גם כנגדו צריך לקרוא שלושה פסוקים בהפטרה. ומשיבים: כיון שמשום כבוד התורה הוא שקורא המפטיר בתורה

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר