ומשיבים: משום דאפכי להו [שהיו שהפכו אותם] וייחסו את דברי רבי יהודה לרבי מאיר, וכדי שלא יהיה מקום לטעות הוצרך לומר מה הוא תוכן ההלכה.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: כשקורא בתורה, פותח את הספר ורואה את הדברים שהוא צריך לקרוא, גולל (סוגר) את הספר ומברך, וחוזר ופותח וקורא, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: פותח ורואה ומברך וקורא.

ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' מאיר? ומשיבים: טעמו הוא כפי שאמר עולא, שכן אמר עולא: מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן, אלא יניח למתורגמן לתרגם לבדו — כדי שלא יאמרו העם כי התרגום כתוב בתורה, הכא נמי [כאן גם כן] תיקנו שיגלול את הספר כדי שלא יאמרו הנוכחים כי ברכות כתובים בתורה.

ושואלים: ור' יהודה אינו חושש לכך? ומשיבים: לדעתו תרגום — איכא למיטעי [יש מקום לטעות] בו, שכן אנשים יחשבו שדברים מסויימים כתובים בספר, ברכות — ליכא למיטעי [אין מקום לטעות] שהרי שומעים אותן כמה וכמה פעמים.

אמר ר' זירא אמר רב מתנה: הלכה היא שפותח ורואה ומברך וקורא. ושואלים: ולימא [ושיאמר] בפשטות: הלכה כר' יהודה! ומשיבים: משום דאפכי להו [שהיו שהפכו אותם] וייחסו את דברי ר' יהודה לר' מאיר, ולכך היה צריך לפסוק הלכה ברורה.

ועוד מביאים מה שאמר ר' זירא אמר רב מתנה: הלוחות (המקומות החלקים בספר התורה שבין עמוד לעמוד ומלמעלה ומלמטה. ר"ח) והבימות שעומדים עליהם כדי לקרוא — אין בהן משום קדושה.

ב ועוד בענין גלילה, אמר ר' שפטיה אמר רב יוחנן: הגולל ספר תורה — צריך שיעמידנו על התפר, כלומר, שיסיים את הגלילה באופן שיהא התפר נראה בחוץ, שאם ימתחנו יותר מדי לא יקרע הכתב אלא רק ייפרם התפר (ר"ח).

ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: הגולל ספר תורה מענין לענין בלא שיסתייע באחר — מניחו על ברכיו וגוללו, וכשגוללו — גוללו מבחוץ, כלומר, אוחז בידות העמוד שחוצה לו וגוללו כלפי פנים, ואין גוללו מבפנים כלפי חוץ, כדי שלא ישמט הספר מידו ויתגלגל לארץ.

וכשהוא מהדקו לחזק את הגלילה — מהדקו מבפנים, שאוחז בעמוד הסמוך לו ואינו מהדקו מבחוץ, כדי שלא יסתיר בתוך כך את הכתב בזרועותיו, שמצוה שיראו העם את הכתב בשעת ההידוק (ראה מסכת סופרים פ"ג ה"י).

ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: עשרה שקראו בתורה — הגדול שבהם גולל את ספר התורה, שהוא הכיבוד החשוב ביותר, והגוללו נוטל שכר כולן, שאמר ר' יהושע בן לוי: עשרה שקראו בתורה — הגולל ספר תורה קיבל שכר כולן. ותוהים: שכר כולן סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר? מדוע יפסידו כל אותם האנשים שכרם? אלא אימא [אמור]: קיבל שכר כנגד כולן.

וכיון שהוזכרו דברים אלה, מביאים עוד מה שאמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: מנין שמשתמשין בבת קול, שאם מסתפק אדם אם לעשות דבר מסויים ושומע קול האומר "כן" או "לא", יכול הוא לראות בכך תשובה לספקותיו ואין בכך משום ניחוש, שנאמר: "ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו" (ישעיהו ל, כא). ומעירים, שאין שמים לב לכל בת קול, אלא הני מילי [דברים אלו אמורים] דווקא כששמע קל גברא במתא [קול גבר בעיר], שאיננו מצוי שם אלא בשדה, וקל איתתא בדברא [וכן אם שמע קול אשה בשדה], ששם אין נשים מצויות, וכיון שאינו מצוי ונזדמן לו — יכול לסמוך עליו. ועוד והוא דאמר [שהקול אומר] וכופל: "הן" "הן" ("כן" "כן"), או דאמר [שהקול אומר]: "לאו" "לאו" ["לא" "לא"].

ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: כל הקורא בתורה בלא נעימה (מנגינה) ושונה משניות בלא זמרה — עליו הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (יחזקאל כ, כה), שהלומד בנעימה מראה שהלימוד אהוב עליו. ועוד, שהנעימה מסייעת לזכור את הדברים.

מתקיף לה [מקשה על כך] אביי: משום דלא ידע לבסומי קלא [שאינו יודע להנעים את קולו] "משפטים לא יחיו בהם" קרית ביה [קורא אתה בו]?! אלא יש לפרש את הפסוק כדברי רב משרשיא, שאמר: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה אלא רבים בענייני הלכה וגורמים מחלוקת — עליהם הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם".

ושוב לענין ספר תורה: אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן: כל האוחז ספר תורה ערום בלי חציצה, עונשו שהוא נקבר ערום. ושואלים: ערום סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר, ומדוע יקברוהו בבזיון כזה? אלא אימא [אמור]: נקבר ערום בלא מצות.

ושוב תוהים: בלא מצות סלקא דעתך [עולה על דעתך]?! וכי משום דבר זה תינטל ממנו זכות כל מצוותיו? אלא אמר אביי: נקבר ערום בלא אותה מצוה, שאם עסק בלימוד או בקריאה, כיון שזלזל בספר התורה — אין המצוה נחשבת לו.

אמר ר' ינאי בריה [בנו] של ר' ינאי סבא [הזקן] משמיה [משמו] של ר' ינאי רבה [הגדול]: מוטב תיגלל המטפחת סביב ספר התורה אחר גלילתו ואל יגלל ספר תורה כשהוא בתוך המטפחת.

ג שנינו במשנה, נאמר: "וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל" (ויקרא כג, מד), ומכאן נלמד כי מצותן שיהיו קורין אותם כל אחד ואחד בזמנו. תנו רבנן [שנו חכמים] בהרחבה: משה תיקן להם לישראל שיהו שואלים לחכמים וכן דורשים בענינו של יום של כל חג ומועד; הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת (שבועות) בעצרת, הלכות חג סוכות בחג.