וכן מנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנדר שלא לכבס ונשאל לחכם והותר.

מטפחות הידים (מגבות לידים) וכן מטפחות הספרים, שמניחים על המסתפר בשעת התספורת ומטפחות הספג (מגבות לכל הגוף) שכל אלה מתלכלכות מהר, הזבין והזבות והנדות והיולדות, וכל שאר העולין (היוצאים) מטומאה לטהרה בחול המועד הרי אלו מותרין לכבס בגדיהם כדי לטהרם. ושאר כל אדם אסורין.

א גמרא לגופה של ההלכה שואלים: ושאר כל אדם מאי טעמא [מה טעם] אסורין לעשות דברים אלה במועד, שהרי לכאורה לצורך המועד הם!

ומשיבים: כדתנן [כפי ששנינו במשנה]: אנשי משמר הכהנים העובדים במקדש במשך שבוע ואנשי מעמד הישראלים הנלוים להם באותו שבוע אסורין בשבוע זה לספר ולכבס, אולם ביום החמישי מותרין, מפני כבוד השבת.

ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' אלעזר: מאי טעמא [מה טעם] אסור להם לספר ולכבס — כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין (מלוכלכים, בלתי מסודרים), שאם יתירו להם להסתפר בשבוע המשמר ידחו את התספורת, ונמצאים נכנסים לעבודתם בלתי מסודרים. הכא נמי [כאן גם כן] אסור להם להסתפר ולכבס בתוך הרגל כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין, ולכך יכינו עצמם לפני כן.

בעי [שאל] ר' זירא: אבדה לו לאדם אבידה ערב הרגל והיה טרוד בחיפושים אחריה ולא הספיק להסתפר ולכבס, האם כיון דאניס [שהוא אנוס] מותר להסתפר ולכבס בחול המועד, או דלמא [שמא] כיון דלא מוכחא מילתא [שאין הדבר מוכח] לא יתירו, שאין אונס זה נראה?

כתשובה לשאלה זו אמר אביי בצטטו מה שאמרו חכמים כאשר אסרו לעשות מצות מקושטות לפסח, מפני החשש שמא ישתהו בקישוט ותחמיץ המצה. וכשרצה בייתוס בן זונין לעשות זאת באופן שלא יבוא לאיסור, התנגדו לו חכמים ואמרו שאם יתירו לו יאמרו האנשים: כל הסריקין (מצות מקושטות) אסורין, סריקי בייתוס מותרין?! משמע שלא התירו חכמים במקרה מיוחד, כאשר הטעם לכך אינו ניכר.

ענה לו רבי זירא: ולטעמיך [ולשיטתך] הא [זו] שאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: כל מי שאין לו אלא חלוק אחד, מותר לכבסו בחולו של מועד — התם נמי [שם גם כן] יאמרו כל החלוקים אסורים בכביסה בחול המועד, וחלוקו של זה מותר, כדרך שאמרו כל הסריקין אסורין, סריקי בייתוס מותרין! שהלא אין זה ניכר שיש לו רק חלוק אחד!

ודוחים: הא אתמר עלה [הרי כבר נאמר על כך], אמר מר בר רב אשי: איזורו מוכיח (חגורתו מוכיחה) עליו. שכן אם יש לו רק חלוק אחד חייב בשעת הכביסה ללבוש בגד עליון ולחגור עצמו באיזורו והכל מבינים שאין לו חלוק אחר.

רב אשי מתני [היה שונה] סוגיה זו בלשון אחרת: בעי [שאל] ר' זירא: אומן שאבדה לו אבידה ערב הרגל והיה טרוד בחיפוש אחריה, מהו? האם הותר לו לכבס ולהסתפר בגלל זה בחול המועד, או לא? וצדדי הבעיה; כיון שאומן הוא מוכחא מילתא [מוכח הדבר] שהרי אנשים באים אליו לצורך מלאכתו, ורואים שהוא טרוד. או דלמא [שמא] כיון דלא מוכחא מילתא כי הנך [שאין הדבר מוכח וברור כמו באלה שבמשנה] לא יתירו לו? שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

ב שנינו במשנה שמי שבא ממדינת הים בערב החג ולא הספיק להסתפר, מותר לו להסתפר בחול המועד. ומעירים: מתניתין [שיטת משנתנו] שלא כר' יהודה. דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' יהודה אומר: הבא ממדינת הים — לא יגלח, מפני שיצא שלא ברשות, כלומר, שלא יצא ברשות ובשליחות אחרים אלא על דעת עצמו, ומכיון שכן אין הוא נחשב כאנוס.

אמר רבא: אם יצא מן הארץ לשוט (לטייל) — דברי הכל אסור, שכן מדעתו יצא ואין הדבר נחשב לו כאונס, ואם יצא למזונות מפני דוחק הפרנסה, כיון שהוא אנוס — דברי הכל מותר, לא נחלקו אלא שיצא להרויחא [להרווחה], שיש לו ממה לחיות אבל מוצא רווח גדול יותר בחוץ לארץ, מר מדמי ליה [חכם זה, ר' יהודה, מדמה אותו] ומחשיבו כזה שיצא לשוט (לטייל), ומר מדמי ליה [וחכם זה, חכמים, מדמה אותו] ומחשיבו כזה שיצא למזונות.

מיתיבי [מקשים על כך] מברייתא, אמר רבי: נראין דברי ר' יהודה כשיצא שלא ברשות, ודברי חכמים כשיצא ברשות, ונברר: מאי [מה פירוש] שלא ברשות? אילימא [אם תאמר] שיצא לשוט — והאמרת [והרי אמרת] שבמקרה זה דברי הכל אסור, ואלא תאמר שיצא למזונות — והאמרת [והרי אמרת] דברי הכל מותר! אלא פשיטא [פשוט] שהכוונה היא שיצא להרויחא [להרויח יותר].

על הוכחה זו מקשים: אימא סיפא [אמור את סוף הברייתא]: נראין דברי חכמים כשיצא ברשות, ונברר שוב מאי [מה פירוש] ברשות? אילימא [אם תאמר] שיצא למזונות — הא אמרת [הרי אמרת] דברי הכל מותר, ואלא להרויחא [להרווחה] — והא אמרת [הרי אמרת] נראין דברי ר' יהודה לחכמים בהא [בזה], ונוצרת איפוא סתירה!

ומשיבים, הכי קאמר [כך אמר]: נראין דברי ר' יהודה לרבנן [לחכמים] כשיצא שלא ברשות ומאי ניהו [ומה הוא] הפירוש של "יצא שלא ברשות" — לשוט, שאפילו חכמים לא נחלקו עליו אלא כשיצא להרויחא [להרווחה] אבל לשוט — מודו ליה [מודים לו] שאם יצא אסור לו לגלח. ונראין דברי רבנן [חכמים] לר' יהודה כשיצא ברשות, ומאי ניהו [ומה הוא] — למזונות, שאפילו ר' יהודה לא נחלק עליהם אלא להרויחא [להרווחה], אבל למזונות מודה להו [להם], ונתיישבה על ידי כך הסתירה, ודברי רבי לא באו להכריע בין שיטת חכמים ור' יהודה אלא רק להכריע את מחלוקתם.

ג אמר שמואל: קטן הנולד במועד והיו לו שערות ארוכות המצערות אותו — מותר לגלח אותו בחול המועד, שאין לך בית האסורין גדול מזה מרחם אמו שהיה בו ובגלל זה לא היה יכול לגלח קודם המועד. ומדייקים בלשונו: אם נולד התינוק במועד — אין [כן] אבל אם נולד מעיקרא [קודם, לפני החג] ומשום מה לא גילחו אותו — לא, אסור לגלח אותו בחג, שכן היתה להם שהות קודם לכן.

מתיב [מקשה על כך] ר' פנחס ממה ששנינו: כל אלו שאמרו מותר לגלח במועד — מותר לגלח גם בימי אבלו. ונדייק: הא [הרי] מי שאסור לגלח במועד — אסור לגלח בימי אבלו.