סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

פירוש שטיינזלץ

אתי לאיחלופי בגיטא [יבואו להחליף שטר זה בגט] ושמא יטעה אדם ויתן גט בנוסח של מיאון. ולכן, תקינו הכי [תיקנו לכתוב כך]: "ביום פלוני מיאנה פלונית בת פלוני באנפנא [בפנינו] ", ולא יותר.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: אי זהו מיאון? אמרה: "אי אפשי [איני רוצה] בפלוני בעלי", או שאמרה: "אי אפשי [איני רוצה] בקידושין שקידשוני אמי ואחי". יתר על כן אמר ר' יהודה: אפילו היתה יושבת באפריון (כסא כלולות) והולכת מבית אביה לבית בעלה, ואמרה בדרך: "אי אפשי [איני רוצה] בפלוני בעלי" — זהו מיאון.

יתר על כן אמר ר' יהודה: אפילו היו אורחין מסובין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהם כמארחת, ואמרה להם: "אי אפשי [איני רוצה] בפלוני בעלי" אף שייתכן שאומרת כך רק משום שהיא מתייגעת ברגע זה — בכל זאת ביטוי זה זהו המיאון. יתר על כן אמר ר' יוסי בר יהודה: אפילו שיגרה (שלח אותה) בעלה אצל חנוני להביא לו חפץ משלו, ואמרה: "אי אפשי [איני רוצה] בפלוני בעלי" — אין לך מיאון גדול מזה.

ב שנינו במשנה, ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר: כל תינוקת שהיא קטנה כל כך שאינה יכולה לשמור קידושיה — אינה צריכה למאן. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס. תנא [שנה החכם]: קטנה שלא מיאנה, ועמדה ונשאת לאדם אחר. משום ר' יהודה בן בתירה אמרו: נישואיה הן הן מיאוניה, שהרי בעצם נישואיה לאחר, גילתה דעתה שאינה רוצה בו, ודי בכך.

איבעיא להו [נשאלה להם] לחכמים שאלה זו: נתקדשה לאחר, מהו? האם צריכה גם מיאון, או די בקידושין לבד ואין עוד צורך במיאון? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לכך מהברייתא: קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשהמשום (בשם) ר' יהודה בן בתירה אמרו: קידושיה הן הן מיאוניה.

איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים]: פליגי רבנן עליה [האם חולקים חכמים עליו] על ר' יהודה בן בתירה או לא חולקים וכולם מסכימים לדבריו? ועוד: אם תימצי [תמצא, תרצה] לומר כי פליגי [חלוקים עליו], האם חלוקים עליו בקידושין בלבד, או אפילו בנישואין? ואם תימצי [תמצא, תרצה] לומר פליגי [שחלוקים] אפילו בנישואין, האם הלכה כמותו או אין הלכה כמותו? ואם תימצי [תמצא, תרצה] לומר שהלכה כמותו, האם רק בנישואין או אפילו בקידושין?

ומביאים: תא שמע [בוא ושמע], ראיה ממה שאמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יהודה בן בתירה בנישואין ובקידושין. ומכאן גם נלמד שמכיון שאמר הלכה כמותו — מכלל הדברים אתה למד דפליגי הם חלוקים], שאם לא כן לא היה צריך לומר שהלכה כמותו.

פתרנו איפוא חלק מן השאלות, ואכתי תיבעי לך [ועדיין תישאל, תסתפק לך]: האם אומר ר' יהודה בן בתירה גם כאשר הוה נסיבא מעיקרא [שהיתה נשואה מתחילה] יוצאת בלא מיאון, ודי לה שנתקדשה לאחר, או דלמא מיקדשא [שמא שהיתה רק מקודשת בלבד] די לה בקידושיה לאחר, אבל אם היתה נשואה מתחילה צריכה מיאון ממש? תא שמע [בוא ושמע] ראיה לכך ממעשה זה, דכלתיה [שכלותיו] של אבדן, אבא יודן, אימרוד [מרדו בבעליהן], שדר [שלח] רבי זוגי דרבנן למיבדקינהו [זוג חכמים לבדוק אותן], ולברר אם, ומה, יש לעשות לתיקון הדבר. אמרי להו נשי [אמרו להן נשים]: חזו גברייכו דקאתו [ראו את בעליכם שהם באים]. אמרי להו [אמרו, השיבו להן]: ניהוו גברייכו דידכו [שיהיו אלה בעלים שלכן].

אמר רבי: אין לך מיאון גדול מזה. מאי לאו דהוה נסיבא [האם לא שהיו נשואות] כבר? ודוחים: לא, דהוה מיקדשא קדושי [שהיו מקודשות בלבד] אבל לא נשואות, ומכאן אין, איפוא, להוכיח מה הדין אילו היו נשואות. ומסכמים: הלכה כר' יהודה בן בתירה בכל ענין, ואפילו בנישואין דקמא [של הראשון] שאפילו אם היתה נשואה ממש לראשון, הנישואין בטלים על ידי זה שמתקדשת לאחר ואין עוד צורך במיאון.

ג שנינו במשנה שר' אלעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום, אלא דינה כמפותה. אמר רב יהודה אמר שמואל: חוזרני, חוזר ובודק אני על כל צדדי חכמים בעניינים אלה ולא מצאתי אדם שהשוה מדותיו ונקט בקו מחשבה עקבי כל כך בקטנה כר' אלעזר. שעשאה ר' אלעזר כמטיילת עמו בחצר, ועומדת מחיקו לאחר שבא עליה וטובלת להיטהר ואוכלת בתרומה לערב כשהיא בת כהן. כלומר, כאילו לא היה ביניהם כל קשר של נישואין.

תניא [שנויה ברייתא], ר' אליעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום ולכן לנישואיה אין תוקף, ולכן קטנה שהשיאוה אימה ואחיה אין בעלה זכאי לא במציאתה, ולא במעשה ידיה, ולא בהפרת נדריה, ואינו יורשה אם מתה, ואם כהן הוא — אין מיטמא לה. כללו של דבר: אינה כאשתו לכל דבר, אלא שצריכה מיאון כדי לצאת ממנו.

ר' יהושע אומר: קטנה שהשיאוה אמה ואחיה, בעלה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה, ויורשה אם מתה, ומיטמא לה אם כהן הוא. כללו של דבר: הרי היא כאשתו לכל דבר, אלא שיוצאה במיאון ואינה צריכה גט.

אמר רבי: נראין דברי ר' אליעזר יותר מדברי ר' יהושע, שר' אליעזר השוה מדותיו ויש לו שיטה אחת בקטנה, ור' יהושע חלק. ושואלים: מאי [מה, במה] חלק? אם תאמר בענין זה, שאי [אם] אשתו היא — תיבעי [תצטרך] גט ממנו.

אולם לר' אליעזר נמי [גם כן] אי [אם] לאו אשתו היא — מיאון נמי [גם כן] לא תיבעי [תצטרך]! ומשיבים: אלא בכדי תיפוק [לריק, בלי שום דבר, תצא]?! הרי ודאי צריך מעשה כלשהו שיהיה בזה משום קביעה שהיא יוצאת ממנו לא כפרידה לשעה, אלא לעולם, ומיאון זה הוא כהודעה שהיא יוצאת, ודי בכך, ונמצא שאכן ר' אליעזר הוא המחזיק בשיטה אחת, שלפיה ובעקביותה אין כל תוקף בנישואי הקטנה — מה שאין כן ר' יהושע ששיטתו ביחס לקטנה אינה אחידה.

ד שנינו במשנה שר' אליעזר בן יעקב אומר: כל עכבה שהיא מן האיש כאילו היא אשתו וכל עכבה שאינה מן האיש אינה אשתו. ושואלים על לשון סתומה זו: היכי דמי [כיצד זה בדיוק] עכבה שהיא מן האיש וכיצד זה בדיוק עכבה שאינה מן האיש? אמר רב יהודה אמר שמואל: אם באו לקטנה זו בעודה נשואה ותבעוה (והציעו לה) לינשא לאחר, ואמרה שאינה רוצה להינשא "מחמת פלוני בעלי" — זו היא עכבה שהיא מן האיש, כי מסירובה משתמע שהיא רואה את עצמה עוד כאשתו. ואם אמרה שאיננה רוצה להינשא "מחמת שהאנשים שמציעים לי להינשא להם הם בני אדם שאינם מהוגנין לי" — זו היא עכבה שאינה מן האיש, ואינה קרויה אשתו.

אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אם האיש שהקטנה נישאה לו נתן לה גטזו היא עכבה שהיא מן האיש, שעל ידי מתן הגט נראית היא כאשתו גמורה, ויש תוקף מסויים לנישואין אלה, ולכן הוא אסור מאז בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו לעולם, ופסלה מן הכהונה כגרושה. אולם אם מיאנה בו — זו היא עכבה שאינה מן האיש, ולכן הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה, והרי זה כעקירת הנישואין מלכתחילה.

ומקשים: הא קתני [הרי שנה] במפורש לקמן [לפנינו, הלאה, במשנה הבאה]: הממאנת באיש — הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה. נתן לה גט — הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה, ומשמע איפוא שהלכה זו אינה מה שאמר ר' אליעזר בן יעקב! ומשיבים: לא, שני הדברים הם בעצם דבר אחד, אלא פרושי קמפרש [פירוש הוא שמפרש התנא של המשנה] את הכלל שאמר קודם ר' אליעזר בן יעקב בדרך סתומה.

ה משנה הממאנת באיש — הוא מותר בקרובותיה כגון באמה ובאחותה, והיא מותרת בקרוביו כגון באביו או באחיו, ולא פסלה מן הכהונה, שאינה נחשבת כגרושה. אולם אם נתן לה גט, למרות שהנישואין היו רק מדברי סופרים — הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה.

נתן לה גט ואחר כן נמלך והחזירה להיות אשתו, ואחר שחזרה לביתו מיאנה בו ונשאת לאחר, ונתארמלה או נתגרשה מבעלה השני — מותרת לחזור לו. שכיון שיצאה ממנו באחרונה על ידי מיאון, הרי זה מבטל את הגט שנתן קודם לכן, ודינה כממאנת שאינה נאסרת על בעלה הראשון בנישואין לאחר. אולם אם היה הסדר אחר: שמיאנה בו ויצאה מביתו ואחר כך החזירה, ובפעם הזו נתן לה גט ולאחר מכן נשאת לאחר, ונתארמלה או נתגרשה מן השני — אסורה לחזור לו, ככל גרושה שנישאה לאחר.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר