במאי עסקינן [במה אנו עוסקים כאן]? אי [אם] בשנכסי המבקר אסורין על החולה — אפילו יושב נמי [גם כן] מותר, ומדוע לא ישב המבקר? והרי לו מותר ליהנות משל החולה! אי [אם] בשנכסי החולה אסורין על המבקר — אפילו עומד נמי [גם כן] לא, שהרי הוא נהנה מעצם הכניסה לבית! אמר שמואל: לעולם תפרש כי מדובר בשנכסי המבקר אסורין על החולה, ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה עם החולה, והמבקר חוסך מן החולה את הצורך לשכור מי שישב עימו, ומשום כך אסור לשבת אצלו, ואין נוטלין שכר על העמידה.

ושואלים: מאי פסקא [מה הפסק, החילוק] שאתה מחלק את הדברים דווקא בדרך זו? ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו]: שאף במקום שנוטלין שכר לשבת עם החולה, על הישיבה — בעי למשקל [צריך, ניתן, לקחת], על העמידה — לא בעי למשקל [צריך לקחת]. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] והסבר כפי שאמר לענין אחר ר' שמעון בן אליקים, שאסרו על מודר הנאה להיכנס בשדה שבעליו הדירו הנאה ממנו, גזירה שמא ישהא בעמידה יותר מכפי המותר לו. הכא נמי [כאן גם כן] גזירה שמא ישהא בישיבה יותר ממה שנצרך למצוה.

עולא אמר: לעולם תפרש את משנתנו במקרה שנכסי החולה אסורין על המבקר, וכגון שלא אדריה [הדיר אותו] החולה מן דבר שהוא צורך חיותיה [חייו] של החולה ממש. ומקשים: אי הכי [אם כך] אפילו יושב נמי [גם כן] יהא מותר, שהרי אמרנו שלא הדיר אותו בדבר הנוגע לחייו! ומשיבים: הא [הרי] אפשר לעשות את כל הדרוש בעמידה, ואסור לו ליהנות יותר מן ההכרח.

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא: המודר הנאה מחבירו וחלה הוא, המדיר — נכנס המודר לבקרו, אם חלה בנו — שואלו בשוק על שלום הבן, אבל לא נכנס לבקרו. בשלמא [נניח] לדברי עולא, שאמר והעמיד את המשנה במקרה שנכסי החולה אסורין על המבקר, וכגון שלא אדריה מן חיותיה [הדיר אותו מחייו] — שפיר [יפה, טוב] ומובן שאין תנאי זה שייך כשבנו חולה, ואם כן אסור המודר להיכנס לביתו.

אלא לדעת שמואל שאמר והעמיד את המשנה במקרה שנכסי המבקר אסורין על החולה, מאי שנא [מה שונה] הוא ומאי שנא [מה שונה] בנו ומדוע אסור לו לבקר את הבן? ומשיבים: אמר [יכול היה שמואל לומר] לך: מתניתין [משנתנו] מדברת במקרה שנכסי המבקר אסורין על החולה, ואילו הברייתא מדברת במקרה שנכסי החולה אסורין על המבקר.

ושואלים: מאי פסקא [מה הפסק, החלוקה], מדוע אתה מסביר את הדברים דווקא כך? אמר רבא (אמר): שמואל