א משנה המודר הנאה מחבירו לפני שביעית (שנת השמיטה), כלומר, בשנה רגילה — אינו יורד (נכנס) לתוך שדהו של החבר, ואינו אוכל מן הנטיעות הנוטות כלפי חוץ לשדה, אפילו שאינו נכנס לתוך השדה. ובשביעית שאז פירות האילנות הם הפקר לכל — אינו יורד לתוך שדהו של חבירו אבל אוכל הוא מן הנטיעות הנוטות לחוץ, שהרי בשנה זו הפירות אינם שייכים לחבירו. אם נדר הימנו רק מאכל, לפני שביעית — יורד בכל זמן לתוך שדהו, שהרי מותר בהנאה ממנו, ואינו אוכל מן הפירות לפי שאסר עצמו באכילה מפירותיו. ובשביעית — גם יורד וגם אוכל.

ב גמרא רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אם אמר "נכסים אלו אסורים עליך בהנאה "לפני שהגיעה שנת השביעית — אין יורד לתוך שדהו, ואינו אוכל מן הנוטות אף על פי שהגיע שנת השביעית. שכיון שחל איסור על הפירות קודם לכן, אין האיסור פוקע בשביעית. ואם בשביעית עצמה נדר — אין יורד לתוך שדהו, אבל אוכל מן הנוטות, שהרי בשעה שהדירו אין הפירות שלו ולא היה יכול לאוסרם עליו.

ור' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] אחרת: אם אמר לחבירו "נכסי אסורים עליך בהנאה "לפני שביעית — אין יורד לתוך שדהו ואין אוכל מן הנוטות, הגיע שנת השביעית — אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא את הנוטות מפני שהם הפקר.

ומציעים: לימא בהא קמיפלגי [האם לומר שבעקרון זה נחלקו], שרב ושמואל סברי [סבורים]: אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו, וכיון שאסר את הפירות לפני שביעית, אף כשהגיעה שנת השביעית והנכסים יצאו מרשותו, מכל מקום האיסור עדיין חל עליהם. ואילו ר' יוחנן וריש לקיש סברי [סבורים]: אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, ולכן מותר לאכול את הפירות בשביעית?

ותוהים: ותסברא [וכי יכול אתה לסבור כן]? מי איכא למאן דאמר [האם יש מי שאומר] אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו? ראשית, הדבר אינו עולה מתוך דבריהם, כי אם כן סבורים ר' יוחנן וריש לקיש, ניפלגי [שיחלקו] באומר "נכסים אלו" שלמרות שאמר "אלו" אין האיסור חל עליהם כאשר יוצאים מרשותו, בשביעית, וכל שכן באומר "נכסי", שאז משמעות הדברים היא רק שאוסר עליו כל עוד הם נכסיו, ולא כשאינם ברשותו!

ותו [ועוד]: הא תנן [הרי שנינו במשנה] שאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, דתנן [שכן שנינו במשנה]: האומר לבנו "קונם שאתה נהנה לי", אם מת האב — יירשנו הבן, שהרי אז אינו נהנה משל אביו, כיון שלאחר מותו אין לו עוד קנין בנכסיו. ואם אמר שהוא אוסר עליו את נכסיו "בחייו ובמותו",