הוחל (התחללה, בטלה) שבועתו של אבימלך שנשבע לו אברהם בברית שכרתו ביניהם, דכתיב [שנאמר]: "אם תשקר לי ולניני ולנכדי" (בראשית כא, כג). וכיון שהפלשתים לא שמרו את השבועה ושיעבדו בישראל — בטלה השבועה.

נאמר "ויגדל הנער ויברכהו ה'" (שופטים יג, כד), ושואלים: במה ברכו? שהרי לא מצאנו בו ברכה מיוחדת. אמר רב יהודה אמר רב: שברכו באמתו (איבר המין שלו), שלמרות שהיה נער היתה אמתו כשאר בני אדם, וזרעו כנחל שוטף.

נאמר "ויקרא שמשון אל ה' ויאמר ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים" (שופטים טז, כח). אמר רב: אמר שמשון לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, זכור לי עשרים ושתים שנה ששפטתי את ישראל בלי לקבל כל שכר ולא אמרתי לאחד מהם אפילו העבר לי מקל ממקום למקום.

נאמר "וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים" (שופטים טו, ד), ושואלים: מאי שנא [מה שונה, מדוע דווקא] שועלים? אמר ר' איבו בר נגדי אמר ר' חייא בר אבא, אמר שמשון: יבא מי שחוזר לאחוריו, השועל, שבשעה שצדים אותו הריהו חוזר לאחוריו, למקום שהיה בו קודם לכן ואינו מרחיק לברוח, ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן שנשבע אבימלך לאברהם, ולא קיימו אותה.

תניא [שנויה ברייתא], אמר ר' שמעון החסיד: בין כתיפיו של שמשון רוחב ששים אמה היה, שנאמר: "וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו" (שופטים טז, ג), למדנו שהיו כמידת כתפיו, וגמירי [ולמודים אנו] במסורת, שאין דלתות עזה פחותות ברוחבן מששים אמה.

נאמר על שמשון: "ויהי טוחן בבית האסורים" (שופטים טז, כא). אמר ר' יוחנן: אין טחינה אלא לשון עבירה (כלומר, תשמיש), וכן הוא אומר "תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין" (איוב לא, י), מלמד שכל אחד ואחד הביא לו את אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר הימנו. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים בפתגם מקובל]: קמי דשתי חמרא — [לפני מי ששותה יין] — נותנים חמרא [יין], קמי רפוקא גרידיא [לפני מי שחופר באדמה] — נותנים דובלא [דבלים] (עשב) והוא שאירע בשמשון, שמה שעסק בו הוא שהביאו לפניו.

ואמר ר' יוחנן: כל המזנה עם נשים אחרות — אשתו מזננת עליו, שנאמר "אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי" (איוב לא, ט), ועל כך גם כתיב [נאמר] "תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין" (איוב לא, י). והיינו דאמרי אינשי [והוא שאומרים אנשים בפתגם עממי]: איהו בי קארי ואיתתיה בי בוציני [הוא נמצא בין הדלעות ואשתו בין המלפפונים], כלומר, כדרך שהוא עושה אף היא עושה.

ואמר ר' יוחנן: שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים בצדק גמור, שנאמר: "דן ידין עמו כאחד" וגו' (בראשית מט, טז) ודורשים — כמו ה' שהוא אחד. ואמר ר' יוחנן: שמשון על שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא, שנאמר: "כי שמש ומגן ה' אלהים" (תהלים פד, יב). ושואלים: אלא מעתה אם הוא כינוי של הקדוש ברוך הוא, אם כן לא ימחה (ימחק) שמו כשאר שמות הקודש! אלא יש לומר: שמו הוא מעין שמו של הקדוש ברוך הוא, ללמד: מה הקדוש ברוך הוא מגין על כל העולם כולו — אף שמשון מגין בדורו על ישראל. ועוד

אמר ר' יוחנן: בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר "וילך שפי" (במדבר כג, ג), ומפרשים: הלך בצליעה. שמשון חיגר בשתי רגליו היה, שנאמר בדברי יעקב על שבט דן, והיא הנבואה על שמשון "שפיפן עלי ארח" (בראשית מט, יז) — שפי כפול.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: חמשה נבראו בצד מסויים מעין דוגמא של מעלה, בדרגה שהיא למעלה מבני אדם רגילים, בתבנית מושלמת, וכולן לקו בהן, באותם דברים שנתעלו בהם. שמשון בכחו היה מעין מעלה, שאול בצוארו שנאמר בו שהיה משכמו ומעלה גבוה מכל העם, אבשלום בשערו, צדקיה בעיניו, אסא ברגליו.

ומפרטים: שמשון לקה בכחו — דכתיב [שנאמר]: "ויסר כחו מעליו" (שופטים טז, יט).

שאול לקה בצוארו — דכתיב [שנאמר]: "ויקח שאול את החרב ויפל עליה" (שמואל א לא, ד), ומפרשים שעשה שתינעץ החרב בצווארו.

אבשלום לקה בשערו — כדבעינן למימר קמן [כפי שרוצים אנו לומר אחר כך]. צדקיה לקה בעיניו, דכתיב [שנאמר]: "ואת עיני צדקיהו עור" (מלכים ב כה, ז).

אסא לקה ברגליו — דכתיב [שנאמר]: "רק לעת זקנתו חלה את רגליו" (מלכים א טו, כג), ואמר רב יהודה אמר רב: מה היתה מחלתו — שאחזתו פדגרא. אמר ליה [לו] מר זוטרא בריה [בנו] של רב נחמן לרב נחמן: היכי דמי [כיצד הוא כאב] פדגרא? אמר ליה [לו]: כמחט הננעצת בבשר החי. ושואלים: מנא [מניין] ידע דבר זה? ומשיבים: איכא דאמרי [יש שאומרים]: מיחש הוה [הוא בעצמו היה] חש ביה [בו] ממחלה זו. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: מרביה [מרבו] שמע ליה [זאת]. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שידע זאת כפי שנאמר "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" (תהלים כה, יד).

דרש רבא: מפני מה נענש אסא ברגליו — מפני שעשה אנגריא (עבודת כפייה) בתלמידי חכמים, שנאמר "והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי" (מלכים א טו, כב) לבנות את העיר רמה, ומריבוי הלשון "את כל" משמע שלקח לעבודה זו את כולם, גם תלמידי חכמים. ושאלו: מאי [מה פירוש] "אין נקי"? אמר רב יהודה אמר רב: אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, שנאמר בחתן "נקי יהיה לביתו שנה אחת" (דברים כד, ה).

ב כתיב [נאמר] "וירד שמשון תמנתה" (שופטים יד, א), וכתיב [ונאמר] בפרשת יהודה ותמר "הנה חמיך עלה תמנתה" (בראשית לח, יג). ולכאורה יש סתירה בין הכתובים, שבמקום אחד נראה שתמנה היתה במקום נמוך, ובאחר שהיתה במקום גבוה. אמר ר' אלעזר: אין להבין את הדבר במובן של תיאור הליכה למקום, אלא באופן מוסרי; שמשון שנתגנה בה בהליכתו לתמנה — כתיב ביה [נאמר בו] לשון ירידה, ואילו יהודה שנתעלה בה — כתיב ביה [נאמר בו] לשון עליה.

ר' שמואל בר נחמני אמר: שתי תמנאות היו, חדא [אחת מהן] בירידה בעמק, וחדא [ואחת] בעליה, במקום גבוה.

רב פפא אמר: חדא תמנה הואי [תמנה אחת היתה] וישבה במדרון של הר, לאדם דאתי מהאי גיסא [שבא מצד זה], מפסגת ההר — ירידה היא, ודאתי מהאי גיסא [ולשבא מצד אחר], מתחתיתו — עליה היא. ומביאים דוגמה כגון המקומות ורדוניא ובי בארי ושוקא דנרש שנמצאים בשיפוע הר, שלבני מקום אחד היא עליה, ולבני מקום אחר היא ירידה.

נאמר בתמר "ותשב בפתח עינים" (בראשית לח, יד), ונחלקו אמוראים בפירוש "פתח עינים". אמר ר' אלכסנדרי: מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו של אברהם אבינו, מקום שכל עינים צופות לראותו, והיתה בטוחה שיעבור יהודה שם. ר' חנין אמר בשם רב: מקום הוא ששמו עינים, וכן הוא אומר בתוך רשימת ישובים "תפוח והעינם" (יהושע טו, לד).

ר' שמואל בר נחמני אמר: שנתנה עינים (הסבירה, הביאה ראיה) לדבריה. כשתבעה יהודה למשכב אמר לה: שמא גויה את? אמרה ליה [לו]: גיורת אני. שאל: שמא אשת איש את? אמרה ליה [לו]: פנויה אני. שמא קיבל בך אביך קידושין ואינך יודעת על כך? אמרה ליה [לו]: יתומה אני. ועוד שאל: שמא טמאה (נידה) את? אמרה ליה [לו]: טהורה אני. והוא אשר נאמר "פתח עינים" — שפתחה לו פתח להראות שהיא מותרת לו.

ועוד בענין ביתו של אברהם: נאמר "ויטע אשל בבאר שבע" (בראשית כא, לג), אמר ריש לקיש: מלמד שעשה אברהם פרדס, ונטע בו כל מיני מגדים.

בענין זה נחלקו תנאים, ר' יהודה ור' נחמיה; חד [אחד מהם] אמר: פרדס נטע, וחד [ואחד מהם] אמר: פונדק עשה. ואומרים: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] שנטע פרדס — היינו דכתיב [זהו שנאמר] "ויטע", שלשון זו נופלת בפרדס. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] פונדק, מאי [מה] היא לשון "ויטע"? ומשיבים: כדכתיב [כפי שנאמר]: "ויטע אהלי אפדנו" (דניאל יא, מה) שאף באוהלים משתמשים בלשון נטיעה.

נאמר שם "ויקרא שם בשם ה' אל עולם" (בראשית כא, לג). אמר ריש לקיש: אל תיקרי [תקרא] בפסוק הזה כמפורש בו "ויקרא",