והזה במקום זה לאחריו, או התכוון להזות לאחריו והזה לפניו, אף על פי שנפלה הזאה על הכלים הצריכים טהרה — הזאתו פסולה. אבל אם התכוון להזות לפניו והזה על צדדין שבכיוון פניו — הזאתו כשרה. ומכאן למדים שהצדדים נחשבים כאילו היו לפניו.

א אמר רבא בר רב הונא: כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר (לדבר) אפילו בדבר הלכה, שנאמר: "ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם... וכפתחו עמדו כל העם" (נחמיה ח, ה), ואין עמידה אלא שתיקה, שנאמר: "והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד" (איוב לב, טז). ר' זירא אמר בשם רב חסדא, מהכא [מכאן] אנחנו למדים דבר זה: "ואזני כל העם אל ספר התורה" (נחמיה ח, ג), ולא שמעו כל דיבור אחר.

ואמר ר' יהושע בן לוי: כל כהן שלא נטל ידיו תחילה — לא ישא את כפיו, שנאמר: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" (תהלים קלד, ב) שצריכים לקדש את הידים בנטילה לפני ברכה.

ב שאלו תלמידיו את ר' אלעזר בן שמוע: בזכות מה הארכת ימים? אמר להן: מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא (דרך קיצור ממקום למקום), ולא פסעתי על ראשי עם קודש, כלומר, לא הייתי מהלך בבית המדרש כאשר הלומדים היו יושבים על הארץ, ונראיתי כמהלך על ראשיהם, ולא נשאתי כפי בברכת כהנים בלא להקדים לכך ברכה.

ושואלים: מאי [מה] מברך הכהן לפני נשיאת כפיים? אמר ר' זירא אמר רב חסדא, כך מברך: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה".

אומרים: כי עקר כרעיה [כאשר הכהן עוקר את רגליו] והולך לברך מאי אמר [מה הוא אומר]? — "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל, לא יהא בה מכשול ועון". וכי מהדר אפיה מציבורא מאי אמר [וכאשר מחזיר הכהן פניו מן הציבור בגמר הברכה מה הוא אומר]? אדבריה [הדריכו] רב חסדא לרב עוקבא, ודרש שכך הוא אומר: "רבונו של עולם! עשינו מה שגזרת עלינו, עשה עמנו