ובפרקים — שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. ואם כן, על פי סגנון זה אין עוד מקום לתמוה על צורת הדברים במשנה.

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: הקורא את שמע ופגע בו רבו או גדול הימנו (ממנו), בפרקים — שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שהוא משיב, ובאמצע — שואל מפני היראה ואין צריך לומר שהוא משיב. אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: באמצע — שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים — שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. ונמצאו איפוא הדברים שהושלמו כאן מסברא מפרשים בברייתא זו.

א בעא מיניה [שאל ממנו] אחי תנא דבי [חוזר המשניות של בית מדרשו] של ר' חייא מר' חייא: בהלל ובקריאת המגילה (מגילת אסתר) מהו שיפסיק לשאלת שלום? וצדדי השאלה: האם אמרינן [אומרים אנו] קל וחומר זה: אם באמצע קריאת שמע שהיא חובה דאורייתא [שמן התורה] — פוסק הוא לשאילת שלום, באמצע הלל שהוא רק חובה דרבנן [שמדברי סופרים] מבעיא [צריך לומר] שהוא פוסק?! או דלמא פרסומי ניסא [שמא פרסום הנס] עדיף, ולכן אין להפסיק בהלל ובמגילה.

אמר ליה [לו] ר' חייא: פוסק, ואין בכך כלום. אמר רבה: ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל, אותם ימים שבהם קריאת ההלל היא חובה מדברי חכמים, בין פרק לפרק היחיד יכול להיות פוסק באמצע, אבל באמצע הפרק — אינו פוסק, ואילו באותם הימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל, משום שקריאת ההלל בהם היא מנהג בלבד — אפילו באמצע הפרק פוסק.

על כך שואלים: איני [וכן הוא?!] והא [והרי] רב בר שבא איקלע לגביה [הזדמן לפני] רבינא, ובאחד מן הימים שאין היחיד גומר בהם את ההלל הוה [היה] זה, ולא פסיק ליה [הפסיק לו, עבורו] רבינא בקריאת ההלל!

על כך משיבים: שאני [שונה] רב בר שבא שלא חשיב עליה [נחשב עליו, בעיניו] של רבינא ולכן לא הפסיק עבורו.

ב מאחר שהוזכרה שאלתו של אחד התנאים (חוזרי המשניות) מביאים את מה שבעי מיניה [שאל ממנו] אשיאן תנא דבי [חוזר המשניות של בית מדרשו] של ר' אמי מר' אמי: אדם השרוי בתענית מהו שיטעום? וצדדי השאלה: האם נאמר כי אכילה ושתיה קביל עליה [קיבל על עצמו] שלא לאכול — והא ליכא [והרי אין כאן], שאינו אלא טועם. או דילמא [שמא]: איסור הנאה ממאכלים קביל עליה [קיבל על עצמו] — והא איכא [והרי יש כאן].

אמר ליה [לו] ר' אמי: טועם ואין בכך כלום. ואכן, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: מטעמת (דבר שטועמים) אינה טעונה ברכה לפניה ואף השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום.

על כך שואלים: עד כמה מותר לאדם השרוי בתענית להכניס בפיו לצורך טעימה?

ומשיבים, כי ר' אמי ור' אסי כשהיו בתענית טעמי [היו טועמים] עד שיעור רביעתא [רביעית הלוג].

ג אמר רב: כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל בבוקר כאילו עשאו במה לעבודה זרה. ורמז לדבר ממה שנאמר: "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא" (ישעיהו ב, כב), כלומר, כאשר אך באה הנשמה באפו של אדם בבוקר (גאונים) אין הוא צריך לפנות אל בני אדם אחרים, כי אם אל הקדוש ברוך הוא. ואל תקרי [תקרא], כפי שכתוב "במה" אלא "במה".

ושמואל אמר: אין לדרוש את הלשון "במה" בשונה מכפי שהוא כתוב, אלא כמשמעו של הכתוב: במה חשבתו לזה שהקדמת את כבודו ולא לאלוה? שוודאי שהיה עליך לכבד את הקדוש ברוך הוא בראשונה.

על עיקרם של הדברים מתיב [מקשה] רב ששת: הרי שנינו במשנתנו שבפרקים בקריאת שמע שואל בשלום מפני הכבוד ומשיב, ואף שקריאת שמע קודמת לתפילה!

תרגמה [תרגם אותה, הסביר] ר' אבא: איסור זה לשאול בשלום חבירו בבוקר הריהו דווקא במשכים לפתחו לומר לו שלום, אבל אם אמר לו שלום כשנפגש בו באקראי — מותר.

על אותו פסוק אמר ר' יונה אמר ר' זירא: כל העושה חפציו קודם שיתפלל — הריהו כאלו בנה במה. על הלכה זו אמרו ליה [לו] לר' יונה: האומר: "במה" אמרת? אמר להו [לו]: לא, "אסור" קא אמינא [אמרתי], אבל לא החמרתי עד כדי קריאת הדבר בשם עשיית במה.

וכעין דברי רב אידי בר אבין שאמר בשם רב יצחק בר אשיאן: אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, שנאמר: "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו" (תהלים פה, יד), שקודם יש להתפלל ולהצדיק את בוראו, ואחר כך יכול לשים לדרך פעמיו.

ועוד אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: כל המתפלל תחילה ורק אחר כך יוצא לדרך, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו, שנאמר: "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו", כלומר, הקדוש ברוך הא יוליך לפניו צדק ויעשה לו כל רצונותיו כאשר "ישים לדרך פעמיו".

ד ואגב הזכרת שמו, מביאים עוד מה שאמר ר' יונה אמר ר' זירא: כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא "רע", שנאמר: "ושבע ילין בל יפקד רע" (משלי יט, כג), שלדעתו כדי לפרש כתוב זה אל תקרי [תקרא] "שבע" אלא "שבע", כלומר, אדם הלן שבעה לילות ואינו נפקד בחלום — הוא הנקרא "רע".

אמר ליה [לו] ר' אבא בריה [בנו] של ר' חייא בר אבא: הכי [כך] אמר ר' חייא אמר ר' יוחנן: כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן — אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר: "ושבע ילין בל יפקד רע".

ה שנינו במשנה: אלו הן בין הפרקים בקריאת שמע בהם מותר בתנאים מסויימים להפסיק, לדעת התנא הראשון מותר להפסיק בין סוף פרשת "ויאמר" לבין "אמת ויציב", ואילו ר' יהודה אוסר.

אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן: הלכה כשיטת ר' יהודה שאמר שבין "אלהיכם" ל"אמת ויציב" לא יפסיק. ועוד אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן: מאי טעמיה [מה טעמו] של ר' יהודה — דכתיב [שכן כבר נאמר] צירוף מילים אלה: