כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שכיון שהם כלים שיש להם תוך, והדגים או החיות נכנסו אל תוכם — הריהם שייכים מן הדין לבעל המלכודת, כי פליגי [כאשר נחלקו] — הרי זה בלחי וקוקרי [בחכה ושאר מצודות] שאין בהן תוך, והדגים רק נתקלים שם. שמאחר שאין בעל המלכודת זוכה בהם מן הדין, יש מקום לאסור על אחר ליטלם רק מפני דרכי שלום.

א עוד שנינו במשנתנו: מציאת חרש שוטה וקטן — גזל מפני דרכי שלום, ר' יוסי אומר: גזל גמור. אמר רב חסדא: הכוונה בדברי ר' יוסי היא שהוא גזל גמור מדבריהם, מדברי סופרים, ולא ממש גזל גמור מדין תורה. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה], איזה הבדל יש הלכה למעשה אם הוא גזל גמור מדברי סופרים ולא רק גזל מפני דרכי שלום? ומשיבים: להוציאו את מה שגזל בדיינין, שכיון שהוא גזל גמור, אם עשה אדם כך — יכול הדיין לכפותו להוציא מידו.

ב ועוד שנינו במשנתנו: עני המנקף בראש הזית — מה שנפל תחתיו שייך לו, מפני דרכי שלום. ואילו לדעת ר' יוסי הנוטל משם הוא גזל גמור. תנא [שנה החכם]: אם ליקט העני ונתן ביד תחילה לפני שנפלו הפירות ארצה — הרי זה גזל גמור, לפי שזכה העני משעה שהיה הפרי בידו.

מסופר: רב כהנא הוה קאזיל [היה הולך] לעיר הוצל, חזייה לההוא גברא דהוה שדי אופיי וקא נתרן תמרי [ראהו לאדם אחד שהיה משליך מקלות בדקל והתמרים היו נופלים], אזל קא מנקיט ואכיל [הלך רב כהנא ליקט מהם ואכל]. אמר ליה [לו] אותו האיש: חזי מר דבידאי שדיתינהו [ראה אדוני שבידי זרקתי אותם], כלומר, התמרים היו כבר בידי, ושלי הם מן הדין. אמר ליה [לו] רב כהנא: מאתריה [ממקומו] של ר' יאשיה אתה שהיה החכם בעיר הוצל, ומשום כך אתה בקי בהלכה. קרי עליה [קרא עליו] על ר' יאשיה: "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה) שאפילו אחרי מותו הניח יסוד לעולם, שיהא מקומו מקום תורה.

ג עוד שנינו במשנה: אין ממחין ביד עניי גוים שלא יטלו בלקט בשכחה ובפאה, מפני דרכי שלום. כיוצא בזה תנו רבנן [שנו חכמים]: מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי גוים עם חולי ישראל, וקוברין מתי גוים עם מתי ישראל, וכל אלה עושים מפני דרכי שלום.

ד משנה משאלת (מותרת להשאיל) אשה לחבירתה החשודה על פירות השנה השביעית (שאוכלתם לאחר זמן הביעור, שאז אסורים הם באכילה), כלים כגון: נפה וכברה וריחים ותנור, ואין אומרים שהיא מסייעת בכך לעבירה. אבל היא עצמה לא תבור (תברור) עימה חיטים ולא תטחן עמה חיטים, שלא תעשה בידיים מעשה של סיוע לעבירה.

אשת חבר, המדקדק בהפרשת תרומות ומעשרות ובדיני טומאה וטהרה, משאלת לאשת עם הארץ החשוד על דברים אלו, נפה וכברה, ואף בוררת חיטים עימה, וטוחנת עימה, ומרקדת (מנפה) עמה, אבל משתטיל אשת עם הארץ את המים בעיסה, ומאותה שעה יכולה העיסה להיטמא, לא תגע עמה, לפי שאין מחזיקין (מסייעים) ידי עוברי עבירה. וכולן, כל הדברים שנאמרו במשנתנו להתיר, לא אמרו אלא מפני דרכי שלום.

ומחזיקין ידי גוים העובדים בשביעית, אבל לא מחזקים את ידי ישראל העושים כן, וכן שואלין בשלומן של גויים מפני דרכי שלום.

ה גמרא ושואלים על ההלכות השנויות במשנה: מאי שנא רישא [במה שונה תחילת המשנה] ששנינו בה לגבי חשודה על שביעית שלא תבור עימה, ומאי שנא סיפא [ובמה שונה סופה של המשנה] ששנינו בה שמותר לאשת חבר לסייע גם בברירה וטחינה לאשת עם הארץ? אמר אביי: רוב עמי הארץ מעשרין הן, ולכן מעיקר הדין אין מקום לאסור לסייע בידם, שהרי מסתבר שאשת עם הארץ מכינה מאכל מותר. ואף שיש בכל זאת מקום לחשוש שאין המאכל מעושר מפני מיעוט שבעמי הארץ שאין מעשרים, הרי מפני דרכי שלום אין מקפידים על כך.

רבא אמר: הכא [כאן במשנתנו] מדובר בעם הארץ דר' מאיר (לשיטת ר' מאיר), ולענין הלכות טומאה וטהרה דרבנן [מדברי חכמים] ולא לענין הפרשת תרומות ומעשרות. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: איזהו עם הארץ? כל שאינו אוכל חוליו (חולין שלו) בטהרה, אלו דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים: כל שאינו מעשר פירותיו. וכיון שמדובר בעם הארץ כזה שאנו מניחים שעישר את פירותיו, אלא שאינו אוכל חוליו בטהרה, בענין זה של אכילת חולין בטהרה שהוא מדברי סופרים, לא אסרו חכמים לסייע לאשת עם הארץ שכזה לבור ולטחון, משום דרכי שלום.

ומקשים: והא מדקתני סיפא [והרי ממה ששנה בסופה של אותה הלכה שבמשנה]: משתטיל את המים לא תגע עמה, ודבר זה הוא משום שעל ידי המים מוכשרת העיסה לקבל טומאה, מכלל הדבר אתה למד דרישא [שבתחילת אותה הלכה שבמשנה] לאו [לא] בדיני טומאה וטהרה עסקינן [עוסקים אנו], אלא בחשש אחר, של מעשרות!

ומשיבים: רישא וסיפא [תחילתה וסופה] של ההלכה קשורים בחשש לטומאה וטהרה, ואולם רישא [בתחילה] אף שמדובר בתבואה שהוכשרה לקבל טומאה, יש חשש רק בטומאת חולין, וטומאת חולין אינה אסורה מן התורה כלל, אלא החברים הם שנזהרו בכך, וסיפא [ובסופה] מדובר בטומאת חלה שמשעה זו חל חיוב חלה על העיסה, ומפני החלה המעורבת בעיסה יש להיזהר ואסור מן התורה לטמא אותה.

ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממקור אחר: