"אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו", ומשום כיסופא [בושה] של הסופר, שאומר: וכי אינכם חושבים אותי לאדם כשר הראוי לחתום כעד? חיישי ומחתמי חד מהנך סהדי [חוששים לבושתו ומחתימים אחד מאותם העדים] ואת הסופר בהדייהו [יחדיו], ובעל לא אמר הכי [כך], ואם כן הגט פסול, שלא נעשתה מצוות הבעל, ויכשירו אותו שלא כדין!

ומשיבים: כיון שאמר מר [החכם] (כמפורש להלן) שבמקרה זה "כשר, ואולם לא תעשה כן בישראל" — לא שכיח [מצוי] שיעשו כן, ואין לגזור גזירה משום דבר שאינו שכיח.

ושואלים: וליחוש דילמא אמר להו [ונחשוש שמא יאמר להם] לבי תרי [לשנים]: "אמרו לסופר ויכתוב, ואתם חתומו", ואזלי הנך משום כיסופא [והולכים אלה משום בושתו] של הסופר ומחתמי ליה [ומחתימים אותו] את הסופר בהדי חד מינייהו [יחד עם אחד מהם], ובעל לא אמר הכי [כך], והרי זה גט פסול! אמרי [אומרים]: הא נמי [זה גם כן] "כשר ולא תעשה" הוא, ומשום כך אין הוא מצוי ולכן אין לחשוש לדבר.

ומשיבים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] (כמפורש להלן) שדבר זה "כשר ולא תעשה", אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] "כשר ותעשה" שמותר לעשות כך לכתחילה, אם כן מאי איכא למימר [מה יש לומר]?

אלא יש לחזור מן ההסבר הקודם ולומר כך: ר' יוסי תרתי [שתי] הלכות שונות אמר, האחת, שדברים אינם נמסרים לשליח, וכן אמר שאף כאשר אמר הבעל "אמרו" אינם רשאים למסור לאחר, ושמואל סבר לה כוותיה בחדא [סבור כשיטתו בדבר אחד] שדברים אינם נמסרים לשליח, ופליג עליה בחדא [וחולק עליו באחד], ולדעתו של שמואל אם הורה הבעל במפורש לעדים שיאמרו לאחרים לכתוב — הרי זה כשר.

א גופא [לגופו] של דבר שהזכרנו קודם: אמר שמואל, אמר רבי: הלכה כשיטת ר' יוסי, שאמר: מילי [דברים] לא מימסרן [נמסרים] לשליח. אמר לפניו ר' שמעון ברבי (בן רבי) לפני רבי: מאחר שר' מאיר וחנינא איש אונו חולקין על ר' יוסי, ואומרים שאפשר למסור דברים לשליח, מה אם כן ראה רבי לומר שהלכה כשיטת ר' יוסי?

אמר לו: שתוק, בני, שתוק, לא ראית את ר' יוסי, אילמלי ראיתו (אם היית רואה אותו) היית יודע שנמוקו (טעמו) עמו, שהיה לו תמיד טעם מספיק לדבריו, ואני סומך עליו ביותר.

דתניא [שכן שנינו בברייתא], איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים, והיה נותן לכל אחד מהם תואר: ר' מאיר — חכם וסופר, ר' יהודה — חכם לכשירצה, ר' טרפון — גל של אגוזין, שכדרך גל של אגוזים, כאשר ניטל אחד מהם הרי כולם נופלים האחד על השני, כך ר' טרפון, כשהיה תלמיד שואלו בענין כלשהו היה מביא לו ראיות מכל חלקי התורה, הכל יחד, ר' ישמעאל — חנות מיוזנת (מלאה כל טוב), ר' עקיבא — אוצר בלום (מלא) של דברים, ר' יוחנן בן נורי — קופת הרוכלים שיש בה מעט מכל מין הדרוש, ר' אלעזר בן עזריה — קופה של בשמים שכל מה שהוא אומר מבושם ובעל טעם, משנת ר' אליעזר בן יעקב — קב ונקי (מעט, אבל הכל נקי), ר' יוסי — נמוקו עמו, ר' שמעון — טוחן הרבה ומוציא קימעא (מעט).

תנא [שנה החכם] להסביר זאת: הכוונה היא שר' שמעון משכח קימעא [מעט] מתלמודו, ומה שמוציא, כלומר, אותם הדברים המועטים שהוא מוציא, שאינו זוכר אותם אינו מוציא אלא סובין, כלומר, פסולת. וכן אמר ר' שמעון לתלמידיו: בניי, שנו מדותי, כלומר קבלו את פסקי ההלכה שלי, שמדותי תרומות הנבחרות מתוך תרומות (המובחרות) של מידותיו של ר' עקיבא.

ב גופא [לגופה] של אותה הלכה שאמרנו: אמר לשנים "אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו", אמר רב הונא אמר רב: גט כזה כשר, ואולם לא תעשה זאת בישראל לכתחילה, אלא צריך הבעל עצמו למנות את הסופר והעדים.

אמר ליה [לו] עולא לרב נחמן, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר רב נחמן לעולא: מאחר שכשר, אמאי [מדוע] לא תעשה זאת בישראל? אמר ליה [לו]: חיישינן [חוששים אנו] שמא תשכור האשה עדים. שכיון שמותר לעשות על ידי שליח והעדים עצמם אינם יודעים מה אמר הבעל, הרי יכולה האשה לשכור אדם שיאמר לאחרים לכתוב גט עבורה שלא ברצון הבעל כלל.

ושואלים: ומי חיישינן [והאם אנו חוששים] לכגון זה? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: עדים החתומין על שדה מקח (מכר) ועל גט אשה, לא חשו חכמים לדבר זה של זיוף, שמא נכתבו שטרות אלה שלא מרצון בעליהם! ומשיבים: מעשה לא עבדי [אינם עושים] לכתוב שטר מזוייף, אבל דבורא קאמרי [בדיבור אומרים] ולכן ייתכן שאדם אחד אומר לחבירו דבר שקר, והחבר עושה זאת לתומו, שאינו יודע שעושה שלא כדין.

והלכה נוספת: אמר לשנים "אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו", רב חסדא אמר: גט זה כשר ולא תעשה, שאסור לעשות כך לכתחילה, רבה בר בר חנה אמר: כשר ותעשה לכתחילה.

ובאותו נושא נחלקו גם אמוראים נוספים, רב נחמן אמר: כשר ולא תעשה, רב ששת אמר: כשר ותעשה, רבה אמר: כשר ולא תעשה, רב יוסף אמר: כשר ותעשה.